"הרב שטיינמן בן 105 ולא יצא אי פעם לנופש, אבל זה בשוליים, והיום זה כבר דור אחר”, מספר בני רבינוביץ’, עיתונאי חרדי. “הנה, אני חזרתי לא מזמן מנופש זוגי באיטליה עם אשתי. שבעה לילות בפנסיון מלא. היינו במלון קרוב להרי האלפים של יזם ששכר את כל המלון לשלושה חודשים והכשיר אותו. המלון היה מלא, בעיקר בזוגות שילדיהם גדולים והגיעו לכאן למנוחה ולטיולים. יש מי שבאים גם לעשות שופינג ולקנות בגדים לחגים למשפחה”.
רבינוביץ’ לא לבד. על פי נתוני משרד התיירות, בין השנים 2003 ל־2013 חלה בקרב החרדים עלייה של 50% ביציאה לחופשה בארץ וחל גידול של 133% באותו עשור בלינה בצימרים. על פי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה ומכון ירושלים, בין השנים 2003 ל־2016 חלה בקרב ציבור זה עלייה של 28% במספר היציאות לחופשה בחו”ל.
“עד לא מזמן הייתה תופעה שלפיה משפחות ברוכות ילדים עשו חילופי דירות”, מספר רבינוביץ’. “אנשים שגרו בירושלים התחלפו עם תושבי בני ברק או פתח תקווה. תושבי המרכז על כל ילדיהם יכלו ליהנות מעיר הקודש, והירושלמים יכלו לנפוש בים, כמעט ללא עלות”.
איך אתה מסביר את התעצמות התופעה של תיירות חרדית?
“בעבר יהדות מזרח אירופה ברובה הגדול הייתה ענייה ופשוטה, ולא היו מושגים של טיולים ונופש. יהודים אמידים היו יוצאים לנופש בעיקר בשווייץ, וגם ראשי ישיבות ואדמו”רים, אחרי שנה שלמה של לימודים, יצאו לשבועיים־שלושה לשאוף אוויר צח ולהיות במרחצאות. לא בשביל לראות עולם ולא בשביל לטייל, אלא נטו בשביל בריאות. זה התחיל בעולם הישיבות בתקופת ‘בין הזמנים’, שנמשכת שלושה שבועות מתשעה באב, ובה בחורים מהישיבות יוצאים לחופשה. אז החלה תופעה של קמפינג ואכסניות שהכשירו במיוחד. לאט־לאט, ובמיוחד עם העלייה ברמת ההכנסה, התרחבה בצורה משמעותית היציאה לנופש בחו”ל”.
איך ציבור שלומד בישיבות ומתקיים מקצבאות יכול להרשות לעצמו לצאת לנופש?
“אני אומר באחריות: רובו המוחלט של הציבור שיוצא לנופש הוא לא ציבור האברכים, אלא הציבור שעובד ויש לו אפשרות כלכלית”.
חופשות רוחניות
“אין ספק שהעלייה בתיירות החרדית נובעת מעלייה במספר המועסקים החרדים, הגברים והנשים, בעשור האחרון”, אומרת ד”ר לי כהנר, ראש החוג ללימודים רב־תחומיים במכללת אורנים וחוקרת בתוכנית חרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה. “למעשה חלה התגבשות של מעמד ביניים חרדי, והוא פתוח יותר ליציאה לחופשות בארץ ובחו”ל לא רק מבחינת אפשרויותיו הכלכליות, אלא גם ברמה התודעתית”.
מנתונים שיתפרסמו בקרוב במסגרת שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה ומכון ירושלים לחקר ישראל, עולה כי בין השנים 2000 ל־2015 עלה שיעור המועסקים החרדים מ־42% ל־60%. זאת בהשוואה ל־82% תעסוקה בשנת 2015 בקרב יהודים שאינם חרדים. עוד עולה מנתוני השנתון כי שיעור הנשים החרדיות המועסקות עמד נכון לשנת 2016 על 73%, וזאת בהשוואה ל82% בקרב נשים יהודיות שאינן חרדיות.
האם העלייה בתיירות החרדית נובעת גם מהגברת החיכוך עם החברה החילונית?
“ללא ספק, יש עלייה ניכרת בחשיפה לתרבות הצריכה ותרבות הפנאי החילונית, שחלק לא מבוטל ממנה קשור לחשיפה לאינטרנט. בשנתון החברה החרדית אנחנו מראים כי שיעור החשיפה לאינטרנט בקרב הציבור החרדי עלה בשבע השנים האחרונות מ־28% ל־43%. השימוש באינטרנט כמקור מידע על יעד החופשה גדל ב־200%. העלייה ברמת החיים מערערת את אורח החיים הסגפני, ובנוסף לנופשים - אנחנו גם יכולים לראות יותר ויותר חרדים שיוצאים לקניונים, אוכלים במסעדות ומתהדרים בלבוש אופנתי”.
אחד הראשונים לזהות את מגמת החופשות של המגזר החרדי היה יעקב שטרסר (30) מביתר עילית, שהקים לפני שש שנים את אחד האתרים הפופולריים לשיווק תיירות למגזר החרדי. “הסתכלתי בעיתונות וראיתי שהרבה מחפשים אתרי תיירות חרדית, והביקוש עולה באופן מטורף”, מספר שטרסר. “בתגובה לכך יצרתי פלטפורמה מותאמת וכשרה לחברה החרדית שמרכזת אפשרויות נופש נרחבות, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד התיירות. האתר שלנו הוא אתר שבו מובטח שלא יהיו תמונות של נשים, וכל המלונות שמופיעים בו מותאמים למגזר”.
מה זה אומר?
“בכל אתרי הנופש יימצאו בתי כנסת ומקוואות, שבהם יש שעות נפרדות לנשים וגברים בבריכה. יש מלונות, כמו למשל במירון, שבהם המיטות הן נפרדות. בכל הצימרים יש פלטות שבת, מיחמים ושעוני שבת”.
מהי העלות?
“זה נע מ־200 שקלים למיטה ללילה ועד אלפי שקלים ללילה בבתי מלון בעולם. מחיר לזוג במלון קינג דיוויד היוקרתי בפראג מתחיל ב־6,000 שקלים לארבעה לילות, לא כולל טיסה”.
מהם היעדים המרכזיים שאליהם חרדים ייסעו?
“אנחנו מדברים בעיקר על אירופה. בתקופה של חופשים, היעדים הזולים בחו”ל למשפחות הם בעיקר בפראג, איטליה ושווייץ. אפשר למצוא שם מלונות במחירים סבירים יחסית. אבל יש גם חופשות יוקרתיות שכוללות סקי שמותאם במיוחד למגזר”.
איך הופכים מלון בחו”ל לנגיש לאוכלוסייה החרדית?
“חלק מהמלונות הם של יהודים שמתפעלים אותם. חלקם נשכרים על ידי יהודים לתקופה של כמה חודשים, והם דואגים להכשיר אותם. האוכל בדרך כלל מיובא מהארץ, ובחלקו מיובא מצרפת שיש בה כשרות שסומכים עליה בענייני בשר וגבינות. בקפריסין, לדוגמה, יש מלון של יהודי חרדי שמאפשר רק לינה. את האוכל אוכלים האורחים בבית חב”ד הסמוך למקום”.
זה נשמע עסק בעל עלות גבוהה מאוד.
“עניין הכשרות מאוד מייקר את החופשות לחרדים. גם התוכניות האמנותיות במלונות עוברות התאמה. המארחים דואגים להביא בידור שמעניין את החרדים, כגון חזנות וסימפוזיונים בנושאים שקרובים ללבם. בחגי חול המועד מעמד הביניים הגבוה יכול להוציא לנופש משפחתי בין 25 ל־30 אלף שקלים”.
ומה לגבי נופש בארץ?
“בקרב הציבור החרדי יש שמעדיפים שלא לעזוב את ארץ הקודש, גם לא לצורך חופשה. בעלי הצימרים הבינו שזה פוטנציאל אדיר. יש כיום לפחות 3,000 צימרים שאני מכיר שהם מותאמים לחרדים וכוללים בריכות פרטיות. מושב ספסופה, למשל, נראה כמו בני ברק בתקופת בין הזמנים. בנוסף, יותר ויותר אטרקציות הפכו נגישות לחרדים. חברה שמפעילה רפטינג בנהר הירדן, למשל, החליטה לסגור בשבת והרוויחה את הציבור החרדי, שמגיע בימי שישי הארוכים של הקיץ ובחופשות”.
במלונות בארץ החרדים לא נופשים?
“יש שני בתי מלון בארץ שנסגרים רק לטובת חרדים בתקופות מסוימות בשנה. יש מלונות באילת, למשל, שבהם סוכן דואג לשכור חדרים רבים לטובת הציבור בתקופות מסוימות”.
אתה מרוצה מהעסקים?
“יש היענות גבוהה ופתחתי אתרים נוספים גם לחופשות רוחניות. אם יום אחד יחליטו שיום ראשון יהיה גם יום שבתון, זה יהיה נפלא”.
“זהות אחרת"
במחקר שערכה ד”ר כהנר עם פרופ’ יואל מנספלד מאוניברסיטת חיפה, הם בדקו את השונות בשכיחות ואופי החופשות בין הפלגים השונים בחברה החרדית. מהמחקר עלה כי בעוד בקרב הציבור הספרדי והליטאי - מעל 85% יוצאים לחופשה, הרי ששיעור הנופשים בקרב הציבור החסידי עומד על 69% בלבד. “בשונה מהספרדים והליטאים, אצל החסידים נופש זוגי אינו נפוץ, אבל יש יחסית שכיחות גבוהה לטיולי מגדר או לנופש נפרד של נשים וגברים”.
במחקרם כינו מנספלד וכהנר את היציאה לנופש החרדי “מסע מדתיות לחילוניות ובחזרה”, משום שבנופש האדם החרדי מרשה לעצמו ללבוש “זהות אחרת” - פחות שמרנית ומתונה ואף נהנתנית ומתירנית יותר.
היציאה לנופש בקרב הציבור החרדי מעלה גם חששות ייחודיים למגזר זה. הקשיים העיקריים, לדברי ד”ר כהנר, קשורים בחשיפת ילדים לתרבות לא הולמת, היעדר תשתית דתית מתאימה כגון מקווה ובית כנסת או חפיפה בין מועד הווסת של האישה למועדי החופשה. “אם נוסעים כקבוצת חרדים לא מאורגנת, נוסף הקושי הלוגיסטי”, מציינת כהנר. “זה כולל הבאת אוכל מהבית ופתרון חלופי למקווה”.
“ישבנו חודשים עם החברות, מי מביא מה, מי מביא את הסירים, מי את המחבתות, מי מביא את הבשר...”, תיארה במסגרת המחקר רות (32), אם לחמישה. “הלכנו ביחד לקניות בסופר לפני הנסיעה. ממש לקחנו הכל. קנינו שם (באוסטריה) רק ביצים, פירות וירקות. אפילו לקחנו מחנות הדגים שיש פה, בהמשך הרחוב, דגים שהוא שמר לנו בקלקרים. הקלקרים נכנסו למזוודות. היו לנו שבע מזוודות, כפול 20 קילו. זה 140 קילו”.
לדברי כהנר, גם סוגיית הנראות במרחב הציבורי היא בעייתית. כך, למשל, אמרה לה הניה (31), אם לחמישה באחד הראיונות לצורך המחקר: “אנחנו מעדנים את הנראות הדתית החרדית בשל חשש מגילויי אנטישמיות. הציציות תמיד בפנים. ברגע שעולים על הטיסה ואת יודעת שאת נוחתת בארץ זרה - הגברים לא עם כיפות אלא עם כובעי קסקט ובלי ז’קט, בלי החליפה השחורה, רק במעיל רגיל”.
אך למרות השינוי שחל בתיירות בחברה החרדית, יש מי שהיציאה לנופש הישראלי הקלאסי עדיין מרתיעה אותו. “אין לי בעיה עם הדרך שבה אנשים מתלבשים בעיר”, העידה במחקר שרה (36), אם לשישה. “אבל בחוף הים בעיר נופש כמו אילת זה כבר יותר בעייתי. אני לא רוצה לחשוף את הבנים שלי לנשים שלובשות ביקיני. לקחתי את הבנים לאילת לפני שלוש שנים ומאז אמרתי: גמרנו. אפילו שזה היה בחנוכה והייתה פחות שחייה מעורבת, אנשים עדיין מסתובבים וכל הפרסומות האלו ברחוב מפוזרות על האוטו. זה לא בשביל הבנים שלנו”.
פרשת וילך
בין 2003 ל־2013 חלה עלייה של 50% ביציאה לחופשה בארץ בציבור החרדי
בין 2003 ל־2013 חלה עלייה של 133% בלינה בצימרים בארץ בציבור החרדי
בין 2003 ל־2016 חלה עלייה של 28% במספר היציאות לחופשה בחו"ל
בציבור החרדי
יותר מ־85% יוצאים לחופשה בקרב הציבור הספרדי והליטאי לעומת 69%
בקרב הציבור החסידי
66% מהחרדים לא יצאו לחופשה כלל ב־2003 לעומת 37% ב־2013
6% מהחרדים ביררו על חופשה בחו"ל ב־2003 לעומת 18% ב־2013
נתונים: משרד התיירות, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון ירושלים