לביא נאור הוא דובר "הנכים הופכים לפנתרים" שמחדשים הבוקר את חסימות הכבישים והוא אומר למעריב: "הזהרנו את נציגי הנכים במו"מ שאם לא תהיה נציגות של כלל ארגוני המאבק בדיונים עם הממשלה לא יהיה ניתן לבסס את האמון בכל מתווה שיושג מול הממשלה בציבור הנכים, וזאת בגלל חוסר האמון המובנה בממשלה. אם היינו שם לא היינו סומכים את ידינו על המתווה שסוכם". גם הפנתרים מבינים שדרישת קצבת שכר המינימום לא היתה נענית במאבק שיעדו שנת התקציב הקרובה, ועם זאת אומר נאור: "הרי שמחון (יועץ רה"מ נתניהו) אמר לאורך כל הדרך שראש הממשלה מוכן לקבוע בחקיקה הקרובה תוספת לקצבאות רק בגובה 1.5 מיליארד שקלים מתוך ה-4 מיליארד שהקצו האוצר וכחלון. אז אם את שמחון ונתניהו הורידו לבסוף על הברכיים היו צריכים לרכז מאמץ במאבק במשרד האוצר על הגדלת המסגרת מלכתחילה ולא לקבל אותה כתורה מסיני כפי שעשו. אנחנו יודעים בוודאות שכמו שהאוצר התגמש בסופו של דבר על 4.2 מיליארד, היו באוצר מי שהיו מוכנים להעלות את המסגרת גם לכדי 4.5 מיליארד אבל הארגונים שלנו קיבלו את מה שניסנקורן אמר להם – ש-4 זה המקסימום שיקבלו, ונכנעו מראש".
"כשהממשלה רוצה למצוא כסף למטרות פוליטיות היא מוצאת אבל לנכים אין. נציגי הנכים במו"מ וההסתדרות כשלו כבר בנקודת הפתיחה ונכנעו לפרוטות שהממשלה זרקה לעברם".
בחוסר הרגישות החברתית המשווע של נתניהו, כחלון וצוותיהם לאורך המשבר כולו לא מאשימים מתנגדי ההסכם את נציגי הנכים במו"מ, אבל טוענים כי גם ההסכם שהושג חייב לכלול בתוכו מקצה שיפורים. הם טוענים כי תיווכו הנחוץ כל כך בין הממשלה לנכים של יו"ר ההסתדרות ניסנקורן לא מילא את ייעודו בשינוי סדרי העדיפויות של ראש הממשלה נתניהו במיוחד אבל גם של שר האוצר כחלון שרואים שניהם, לדבריהם, בנכים בישראל אבן ריחיים על צווארה של החברה הישראלית ולא בשר מבשרה.
"כשהממשלה רוצה למצוא כסף, ומהר, לכל מטרה. אם אלה צרכים קואליציוניים-פוליטיים של המפלגות בקואליציה ואם אלה כספי חירום מוצדקים שנועדו לפיצוי על נזקי טבע או מבצע צבאי – האוצר יודע לייצר את הכסף ואת המחיר לכסף בשעות ספורות. אבל לנכים זרקו פרוטות ואמרו להם, ביחד עם ניסנקורן – תסתדרו עם מה שיש" אומר נאור, "המבחן של ההסתדרות וארגוני הנכים במו"מ היה לדאוג לקצבת נכות זהה לא רק לנכים עם 100% אובדן כושר עבודה אלא לכל הנכים. זאת היתה המטרה שכולנו היינו שותפים לה והם כשלו בהשגת המטרה הזאת. המטרה השנייה שלהם היתה להבטיח שעיקר התוספת לקצבאות תועבר לנכים בתוך שנה, בשתי פעימות, והם התפשרו על מהלך של ארבע שנים. איך יכולים מי שייצגו אותנו במו"מ להסתכל לנכים בעיניים ולהבטיח שהמאבק יישא את מלוא פירותיו רק בעוד ארבע שנים? אם הם בעצמם אומרים שהמאבק יתחדש לקראת דיוני תקציב 2019 בעוד שנה, מדוע הם קיבלו מראש את הגזירה של ארבע פעימות?".
הדרישות של "הפנתרים" יכלו להיפתר במו"מ. הם אינם מדגישים כבר את דרישת שכר המינימום כקצבה אבל מדגישים: "אנחנו דורשים שהתוספת לקצבת הנכות תהיה בשתי פעימות, ולא בארבע פעימות. שהיא תוצמד כבר מ-2018 לשכר הממוצע ולא רק בסוף המתווה בעוד ארבע שנים. קצבה אחידה לכולם כי בניגוד למה שאומרים בארגוני הנכים שנכנעו, לא כל קבוצות הנכים קיבלו תוספות. נכי הפוליו קופחו, נכים שיגיעו לגיל פרישה מינואר לא יקבלו עוד השלמה לקצבת הנכות, קיזוז הקצבה לנכים עובדים יעלה לשכר המינימום רק אחרי שהצעד הזה יישקל ויבדק שוב בשנתיים הקרובות וזה לא הישג כי היה צריך להתעקש שזה יקרה כבר בתוך שנה. יש בהסכם יותר מדי קצוות שנשארו פתוחים".
לביא נאור עצמו הוא נכה סיעודי עם 100% אובדן כושר עבודה. קצבת הקיום שלו עומדת על 2340 שקל: "התוספת שאני אקבל בינואר מההסכם הזה היא 430 שקל בלבד, זה לא מוציא אותנו מעוני. לצד ההישג לתת ליותר נכים קצבה גדולה יותר היתה כאן כניעה לממשלה שאמרה – או שנשלם רק לנכים הכי קשים כבר עכשיו או שיותר יקבלו אבל במשך ארבע שנים. נציגי הנכים במו"מ לא אילצו אותם להגיע לעמק השווה".
עד מתי ימשך המאבק? "עד שהעוולות בהסכם יתוקנו נכאיב למשק המדינה היצרני באובדן שעות עבודה בכבישים כי אם מדינה גובה מיסים ולחלשים לא נשאר – אין הצדקה לכסף הזה"
לשאלה עד מתי ימשיכו במאבק בכבישים כשעכשיו אין להם גב של עמותות הנכים הותיקות, ההסתדרות, חברי הכנסת, התקשורת ואולי גם המשטרה שתתחיל לנסות לגדוע מחאה שנתפסת פחות לגיטימית, אומר נאור: "אנחנו לא לבד בהתנגדות להסכם ומסוגלים להשבית את המדינה, יש 12 עמותות לפחות שמתנגדות להסכם. נתאחד לקואליציה ונתבע מהממשלה ומההסתדרות לשפר את ההסכם. אם צריך נחסום עם כסאות הגלגלים גם את משרדי הממשלה ובית ההסתדרות".
"הפנתרים" משנים היום גישה גם כלפי משטרת התנועה. הם ינסו לחסום בגופם, ולא במכוניותיהם, את הדרכים ויעמתו את השוטרים עם הברירה היחידה לעצור אותם בגופם. "אנשים עם קטטר וחיתול, משותקים ומונשמים, נגררים באזיקים לניידות משטרה – אם זאת תהיה תמונת המדינה שמנסה לסתום את פיות הנכים שממשיכים להאבק, דיינו. נתפצל לחסימות כפולות בו זמנית ולהכאיב למדינה בשיבוש המשק ובאובדן שעות עבודה יקרות לרבבות עובדים משלמי מיסים כי הכסף לא חוזר לאזרחים שהכי צריכים אותו. גם אם נאבד את התמיכה הציבורית והתקשורתית וגם אם ההסתדרות תפנה לנו גב ובממשלה לא ידברו איתנו, ואנחנו לוקחים את הסיכון הזה, עד שההסכם הרע הזה לא יגיע לחקיקה בכנסת ועד שהתוספות לא ישולמו לנכים, לא רק שאנחנו יכולים להמשיך במאבק, זאת חובתנו".
התרעות פיקוד העורף