הודעת המסנג'ר המפתיעה תפסה את החוקר הפרטי סאם זיברט, בן 48 מקריית אונו, בעיצומו של טיול עם חברים במדבר, יומיים לפני ליל הסדר השנה. ההודעה נכתבה בשלוש שפות – אנגלית, גרמנית ועברית ("של גוגל טרנסלייט", כהגדרתו), והייתה בה שאלה אחת גדולה: האם הוא מכיר אדם בשם יורק זיברט. ההודעה הגיעה מבחור בשם רוברט, ומאוחר יותר התברר שהיא נשלחה במקביל גם לגיסתו של סאם, אשתו של אחיו הגדול.

בשלב הזה כל האנטנות של סאם הזדקפו. אחרי הכל, לא רק שהוא מכיר יורק כזה - הוא הבן שלו. מאידך, מדובר באב ניצול שואה שכבר הלך לעולמו לפני 32 שנה, כך שלא היה ברור למי עדיין יש עניין בו. "כשמגיעה אליך פנייה כזו, לפני שאתה עונה אתה צריך לבצע בדיקות משלך על השולח כדי לדעת מראש מה עומד מאחורי זה ומה המניעים שלו", מספר סאם, "אבל לא הספקתי כל כך לעשות את כל זה כי גיסתי כבר ענתה לו בחיוב. מההתכתבות עם רוברט הבנו שהבחור הוא בלש במשטרת גרמניה ושהוא החבר לחיים של בחורה נוצרייה בת 52 בשם דיאנה, הטוענת שהיא הבת של יורק. כלומר, שהיא אחות למחצה שלי ושל אחי, מהשנים שבהן אבא חי בעיר מינכן. כלומר אמצע עד סוף שנות ה־60. זה הדליק אצלי נורה כי גם אחי ואני נולדנו במינכן באותן שנים".

תדהמה?
"כן, אבל מהולה בהמון סקרנות וגם בקצת חשדנות. מה היא מחפשת? אולי היא יוצרת קשר כי היא צריכה כסף? בעקבות זאת פתח אחי קבוצת וואטסאפ משותפת לשלושתנו וקראנו לה 'מינכן 1965'. די מהר הבנו שהיא לא רוצה מאיתנו כלום וגם לא לזעזע אף אחד. ההפך, היא חששה שהחיפוש שלה יהרוס את המשפחה החדשה של אבא שלי, וזה משהו שהיא לא רצתה לעשות. זוהי בחורה רגישה מאוד, שפשוט חיפשה תשובות לשאלות הגדולות והלא פתורות שהיא סוחבת מילדות – מהם השורשים שלה ומה עלה בגורלו של אביה הביולוגי, שהוא גם אבא שלנו".

יעל, סאם, דיאנה ורוברט במפגש באתר הסקי באוסטריה. צילום: באדיבות המשפחה


עשיתם בדיקת דנ"א?
"לא נכנסו לזה. בשלב די מוקדם הבנו שהיא לא משקרת, וזה התחזק לאחר שנפגשנו איתה. יש בינינו קווי דמיון במראה, היא מתנסחת כמונו ויש לה אפילו חוש הומור בריטי שמזכיר מאוד אותי ואת אחי. אחרי הפעם הראשונה ששמעתי אותה מדברת, אמרתי לאחי 'עזוב, לא צריך בדיקת דנ"א, זאת היא'. אחד הרגעים שהוכיחו לנו שיש ממש בדבריה היה כשהיא שלחה אלינו תמונה ישנה של אבא עם ציוד החלקה באתר סקי באוסטריה, וזאת בדיוק אותה תמונה שיש לנו באלבום המשפחתי".

מאידך, השאלות וגם התשובות של דיאנה חשפו את סאם, אחיו ואמם בלהה לסוד ענק שאבי המשפחה לקח איתו לקבר: הוא החזיק בו־זמנית בשתי משפחות שונות במינכן, מבלי שזו ידעה על קיומה של זו. בצד אחד של העיר, המשפחה שהקים עם בלהה, אמם של סאם ואחיו. בצד השני של העיר, המשפחה שהקים עם בחורה גרמנייה בשם רגינה - נכדתה של יהודייה שהתנצרה לפני כמה דורות - ואיתה הוא הביא לעולם את דיאנה, ילדתו הראשונה, כשהיה בגיל 48.

שבוע לאחר מכן כבר התכנסו שני האחים והאחות "החדשה", ששמה המלא התברר כדיאנה אסתר פאול, למפגש ראשון ומרגש באתר סקי באוסטריה, שאליו הצטרפו גם כמה מבני המשפחה הישראלית, בהם רעייתו של סאם, יעל. לאחרונה, לקראת ראש השנה, הגיעה דיאנה עם חברה לחיים רוברט לביקור ראשון בישראל והתארחה במשך כשבועיים בדירתו של האח בהוד השרון. הם טיילו ברחבי המדינה, השתתפו בארוחות משפחתיות, ואף עלו לקברו של האב בביקור מרגש משותף בבית העלמין של זכרון יעקב. את המפגש הבא, הצפוי בשנה הקרובה, הם כבר יעשו בביתה של דיאנה בגרמניה, ואז הם גם יפגשו לראשונה את בתה היחידה ואת אם המשפחה רגינה.

נישואי בזק באיטליה
סיפור חייו המסחרר של האב יורק זיברט יכול לשמש בסיס לסרט דרמטי באורך מלא. הוא נולד בעיירה בפולין ב־1917 בשם יוסף בלומנקופט, בן למשפחה יהודית בת שישה ילדים. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה לגור בבירה ורשה. יורק ואחיו הגדול נורברט, צעירים בשנות ה־20 לחייהם, עבדו בעסק שסיפק חיטה לערים ולכפרים ברחבי המדינה, ובדיעבד זה מה שהציל את חייהם.

"בבוקר היום שהנאצים כבשו את ורשה, אבא ואחיו הגדולה היו בעבודה מחוץ לעיר", מספר סאם, «הם כנראה הבינו שאין טעם לחזור לוורשה כדי לראות את המשפחה שנשארה שם, ונמלטו לאן שנמלטו. מאוחר יותר נודע לו שההורים וארבעת אחיהם ואחיותיהם שנשארו מאחור נרצחו בידי הגרמנים. אני נקרא על שמו של אחד האחים שנספה, שמחה־סאמק".

אין לסאם ולשאר בני המשפחה הרבה מידע על מה שעבר על אביהם במהלך שנות המלחמה ההיא. הם רק יודעים שהוא אימץ לעצמו את שם המשפחה זיברט, שהיה שם נעוריה של אמו, ושבשלב מסוים הוא הצליח להימלט לפולין בזהות הבדויה הזאת. לקראת סוף המלחמה הוא הגיע לארץ ישראל, שהה בה שנה או שנתיים לפני הקמת המדינה, וחזר לאירופה בעקבות הפצרותיו של אחיו, שהשתקע במינכן שבגרמניה. השניים עסקו בשיווק זהב ויהלומים והמשיכו לעשות זאת גם לאחר שהאח עבר להתגורר במילאנו שבאיטליה.

"המצב של אבא שלי באותן שנים היה מוזר מאוד, כי הוא היה נטול אזרחות", מסביר סאם. "בגרמניה הוא קיבל דרכון של חסר נתינות, מה שאפשר לו להתגורר בה ולהסתובב ברחבי אירופה קרוב ל־30 שנה, עד שעלה עם אמא ואיתנו לישראל. בדיעבד, זה מה שמנע מדיאנה מלהצליח לאתר אותו כל אותן השנים, כי השם שלו לא הופיע בשום מקום ברשומות הגרמניות".

ב־1963, באחד מביקוריו בישראל, כשכבר היה בן 46, הכיר יורק את בלהה, אז צעירה בת 23, בת למשפחת אהרונסון המפורסמת מזכרון יעקב, ושכנע אותה לעבור לגור איתו במינכן. הוא סיפר לה שבמהלך אחד הביקורים באיטליה הוא הכיר בחורה מקומית יהודייה ויפהפייה, מלכת היופי של טורינו, אבל לאחר זמן קצר הם התגרשו מבלי שהולידו ילדים משותפים. הוא לא סיפר לה על הרומן שכבר ניצת בינו לבין צעירה גרמנייה בת כ־25 ששמה רגינה, לימים אמה של בתם המשותפת דיאנה.

"העובדה שאבא שלי עסק במסחר בזהב אפשרה לו את החיים הכפולים האלה", מסביר סאם. "לאמא שלנו הוא היה אומר שהוא יוצא לעיר אחרת לכמה ימים לעשות עסקים, אבל נסע לבית של רגינה שגרה עם אמא שלה במינכן. להן הוא היה אומר שהוא יוצא לעיר אחרת לכמה ימים בשל עסקים, אבל נסע לדירה של אמא שלנו בשכונה אחרת במינכן".
יורק זיברט מחזיק בידיו את דיאנה התינוקת. צילום: באדיבות המשפחה


הצגה על הרציף במרסיי
כארבע שנים החזיק האב יורק בסידור הזה, ובמהלך התקופה הזאת נולדה לרגינה הבת דיאנה ב־1965. שנה לאחר מכן נולד לבלהה אחיו הגדול של סאם. "כנראה בשלב מסוים היה לו צפוף עם שתי נשים במינכן, אז הוא סידר לרגינה עבודה בפרנקפורט ושכנע אותה לעבור לגור שם", משחזר סאם את מסלולו הפתלתל של האב. "בסוף, ב־1967, הוא פנה לרגינה ואמר לה שהוא החליט לעלות למדינת ישראל כי הוא חייב למצוא כלה יהודייה. מאוחר יותר היא סיפרה ששניהם נסעו במכונית מרצדס עם גג נפתח עד נמל מרסיי בצרפת, שם הוא עלה עם המכונית על אונייה שתוביל אותו לישראל".

אבל הוא לא הגיע לישראל.
"נכון, אחרי הפרידה בנמל מרסיי היא חזרה ברכבת לפרנקפורט. לנו לא ברור עד היום אם הוא בכלל הפליג, אבל מה שבטוח זה שבתוך זמן קצר הוא חזר לגור עם אמא שלנו במינכן. אני נולדתי כעבור שנתיים, ב־1969, ואחר כך הם עברו לגור בעיר מנהיים. ב־1976 אמא החליטה לחזור איתנו לארץ, ואבא הצטרף אליה לאחר כמה חודשים. בהתחלה גרנו אצל המשפחה של אמא בזיכרון יעקב, ואחר כך עברנו לגור בתל אביב, באזור רחוב אוסישקין, שם אמא שלנו חיה עד היום".

במפגשים האחרונים שלהם עם דיאנה למדו סאם ואחיו את שעבר עליה בילדותה. היא סיפרה שאחרי הפרידה מיורק על רציף הנמל במרסיי, חזרה האם רגינה לפרנקפורט, התחתנה עם גבר מקומי והביאה איתו לעולם ילד נוסף, אחיה למחצה של דיאנה. לבתה הקטנה היא סיפרה כל השנים שהוא הוא אביה האמיתי. דיאנה לא שבעה הרבה נחת ממי שהתברר לימים כאביה החורג, והלה היה נוהג לעתים קרובות להזכיר לה ולאמה בבוז את שורשיהן היהודיים. ההכרה שזה אינו אביה האמיתי הכתה בה כבר בגיל 9, כשחיטטה יום אחד בארון בבית סבתה ומצאה תמונה ישנה של אמה יושבת ליד גבר זר סביב שולחן במסעדה ומתנשקת איתו.
יורק זיברט ורגינה בתמונת הנשיקה. צילום: באדיבות המשפחה

"כשדיאנה ניגשה עם התמונה לסבתא שלה, היא סיפרה לה שזה האבא האמיתי שלה", מוסיף סאם. "אחר כך היא השביעה אותה שלא לספר על כך לאף אחד ובמיוחד לא לרגינה, בטענה שאם היא תדע שהסבתא גילתה את הסוד היא לא תיתן להן להיפגש יותר. רק בגיל 14, כששמעה פעם את אמא שלה מזכירה את השם יורק בשיחה עם אחת השכנות, היא קפצה ודרשה לדעת מי זה. האם נאלצה לספר לה על אביה האמיתי, וגם גילתה שחבר משותף שלהם סיפר לה לאחר כמה שנים שיורק בכלל לא הפליג לישראל, אלא חזר לגרמניה".

האם חשבה שזו מתיחה
בדיעבד, סאם משוכנע שעם כל הדרמה שבגילויים על חייו הכפולים של אביו, הרי שהסובלת העיקרית מהסיטואציה הבלתי רגילה הזאת הייתה האחות דיאנה ולא הוא ואחיו. "מהצד שלה זה סיפור סוער הרבה יותר מאשר שלנו. נערה צעירה שחיה עם אב חורג מהסרטים, ואין לה מושג איפה נמצא אביה האמיתי. היא ברחה מהבית לאוסטריה, התחתנה, הביאה בת יפהפייה, שהיום היא בת 27, ואחר כך התגרשה. מהסיפורים שלה הבנו שלא היו לה חיים קלים".

ואיך זה שכל השנים האלה היא לא חיפשה לעומק אחר אבא שלכם?
"בכל פעם שהיא העלתה את הנושא, גם כשכבר הייתה אישה מבוגרת, אמא שלה שכנעה אותה לא להיכנס לזה. היא הייתה אומרת לה 'עזבי, הוא איש טוב, חבל שתהרסי משפחה'. מה שהפתיע אותי זה שגם לרגינה וגם לאמא שלה הייתה דעה נהדרת על אבא שלי. הן אהבו אותו מאוד ולא הייתה להם שום טינה כלפיו".

מה קרה השנה שהיא החלה סוף־סוף לחפש אותו ברצינות?
"לפני כמה שנים היא הכירה את רוברט, שהוא כאמור בלש במשטרת גרמניה, וכשהיא גילתה לו את הסיפור על האבא האמיתי שלה, הוא החליט לקחת את העניינים לידיים. מאוחר יותר הוא סיפר שהוא נכנס לרשתות החברתיות והתחיל לחפש אנשים עם השם זיברט, שדומים בתווי הפנים שלהם לדיאנה, ומצא כמה כאלה, בהם אותי ואת אשתו של אחי, שזה בכלל מצחיק. מה שעצוב זה שדיאנה גילתה רק עכשיו שאבא שלנו כבר נפטר לפני 32 שנה, כשהיא הייתה רק בת 20. כל השנים האלה היא חלמה לפגוש בן אדם שכבר לא היה בין החיים".

בדיעבד, אתה כועס על אבא שלך שהסתיר מכם את הסוד העצום הזה?
"אין בנו שום כעס עליו. לקחנו את זה בקלות, ממש (הקללנו) את הסיטואציה. איך אפשר לשפוט ניצול שואה שכמעט כל משפחתו נספתה והוא עצמו נמלט על חייו במשך שנים מציפורני הנאצים? אני דווקא חושב כל הזמן על מה שעשה לו המשקל הרגשי של הסוד המטורף הזה, שהוא סחב כל החיים שלו בלי לשתף אותנו, ואם בדיעבד זה מה שקיצר את חייו, שהרי הוא נפטר מסיבוך רפואי בגיל 68, כשהייתי תלמיד תיכון בן 16. מאז שנודע לי על המשפחה האחרת שהייתה לו בגרמניה, אני אומר שאם אבא מביט עלינו מלמעלה, אני מקווה שהוא יוכל לסלוח לעצמו באותה קלות שאנו סלחנו לו".
דיאנה ליד קברו של האב יורק בבית העלמין בזיכרון יעקב. צילום: באדיבות המשפחה

ואיך הגיבה אמכם בלהה, שבגיל 77 התברר לה לראשונה שבעלה המנוח חי עם אישה נוספת במקביל לחיים איתה ויש לו ילדה ממנה?
"אחי ואני התלבטנו, כי לא ידענו אם היא יודעת על הסיפור הזה או לא. בסוף, כשסיפרתי לה על כך עוד לפני שפגשנו את דיאנה, התגובה הראשונה שלה הייתה (אל תאמינו), כי בהתחלה היא חשבה שזאת מתיחה של אחד באפריל, אף שזה לא היה אחד באפריל. רק לאחר שאחי התערב ואמר לה (אמא, זה נכון, בדקתי), היא אמרה (טוב, היה לכם אבא שובב)". בדיעבד, כזה היה אבא שלנו – איש העולם הגדול, נער שעשועים ונהנתן לא קטן".

איך הרגשת כשדווקא אתה, חוקר פרטי מנוסה שהתמחה באיתור עשרות ואף מאות "אבודים" של אנשים אחרים, מגלה יום אחד שאתה ה"אבוד" של מישהי אחרת?
"אני לא יכול שלא לחשוב על כך שהחיים הכינו אותי לזה. בשבילי, כל העניין הזה של איתור קרובים, נעלמים וילדים שנחטפים לארץ אחרת, זאת לא רק פרנסה אלא מעין שליחות של ממש. אני שמח למצוא אנשים לאנשים אחרים. זאת מטרה טובה, ואני עושה אותה לא כדי לדפוק מישהו אלא כדי לקרב בין רחוקים. הרי אני זה שתמיד אומר ללקוחות שלי שהאמת עדיפה משקר, גם כשהיא כואבת".

וזה גם מה שהסברת לדיאנה, האחות האבודה?
"כשהיא פנתה אלינו ידעתי בדיוק, אבל בדיוק, מה היא מרגישה. היה לי חשוב להרגיע אותה ולתת לה קרדיט על האומץ שלה – וזה באמת היה המשפט הראשון שאמרתי לה. מלבד זאת, עטפנו אותה באהבה ובמידע שממש בלבלו אותה, היא זכתה ועדיין זוכה לקבל מאיתנו את היחס הטוב ביותר, כי היא בטח לא אשמה במה שקרה".

לאתר של סאם זיברט - חוקר פרטי