י' משרת כיום בצנחנים. המראה שלו לא מסגיר את עברו הפלילי ואת התקופה שריצה בנעוריו בבית הסוהר. סיפורו הלא שגרתי הוא דוגמה לחשיבות השיקום טרם כניסתם של קטינים לכלא. "כל מי שאני מכיר שישב תקופה כזו או אחרת, היה לו קשה יותר לצאת ממעגל העבריינות", אומר י'.

למה?

"בכלא מתחברים חזק לאנשים, מתחייבים להם. כשמשתחררים, בהתחלה קצת מפחדים ונזהרים, אבל אחרי כמה זמן, זה מבקש טובה וההוא מבקש טובה, ומרגישים נאמנות. ככה שוב נגררים למעשי שוד ונוצר מעגל שקשה לצאת ממנו. בשלב הזה האפשרות של שיקום היא לא הראשונה שעולה בראש".

סיפור ההידרדרות של י' החל בכיתה ז'. הוא נולד בירושלים למשפחה חרדית ולמד בבית ספר חרד"לי. כשהיה בן 10 חלה אביו בסרטן ונפטר כעבור שלוש שנים. "תמיד הייתי ילד בעייתי, עושה שטויות, מבריז", הוא מספר. "כשאבא שלי נפטר, הדמות החזקה בבית נעלמה. התחלתי לריב עם כולם, יצאתי מהדת, התחלתי עם פריצות ונפתחו לי תיקים על מקרי אלימות נגד המשטרה או אנשים שיצא לי לריב איתם".

כיצד טיפלו בך כשהתחילו הבעיות?

"מכיתה ז' לא הלכתי לבית ספר. עברתי שש פנימיות, חלק פתוחות וחלק סגורות. בפנימיות לא התאמתי לנהלים, לא הסתדרתי. כל פעם רבתי והלכתי מכות עם המדריך. עשיתי מה שאני רוצה, ברחתי, עישנתי. כל פעם זרקו אותי. בתקופות שבין הפנימיות הייתי מסתובב עם חברים בלילות, שותה. ככה התחילו להיערם התיקים".

כשהיה בן 12 והתיקים נגדו הצטברו, החליטו במשרד הרווחה לשלוח את י' לנווה חורש, מעון ייחודי לנוער שמאבחן את הנערים וממליץ לאן לנתבם - לשיקום או לכלא. י' נעתר לבקשת משרד הרווחה. "זה היה זמן קצר לאחר שוד סניף של בנק הדואר שביצעתי עם שותף בן 24", הוא מספר. "חיפשתי להעביר את התקופה ולשחק אותה ילד טוב כדי שישלחו אותי לפנימייה. אלא שאז השותף שלי לשוד שיקר שהוא אחי, הצליח לבוא לבקר אותי והודיע לי שהמשטרה עלתה עליו. החלטתי לברוח".

איך נתפסת?

"בסוף זו הייתה אמא שלי שהסגירה אותי בלי כוונה. חברה שלה מהעבודה הכירה את אחד מהבחורים שהסתובבתי איתם וסיפרה לה שהוא עבריין. אמא שלי נבהלה וישר התקשרה למשטרה כדי לבדוק אם זה נכון. המשטרה העלתה את התצלום שלי והשוותה לתצלום שהיה לה משוד סניף הבנק. לפגישה הבאה שלי עם אמא הגיעו גם ניידות".

כעסת עליה?

"מאוד, אף על פי שהיא חשבה שהיא עושה לי טובה ומצילה אותי מהעבריין. איבדתי אמון בכל המבוגרים. עצרו אותי לשבועיים במגרש הרוסים. הייתי בחקירות. אחרי שבועיים העבירו אותי לבית הסוהר לקטינים 'אופק' למעצר עד תום ההליכים. זה נמשך בערך שבועיים".

צעירים בכלא "אופק". צילום: ראובן קסטרו

איך הרגשת במעצר?

"זה מקום נמוך, אבל הרגשתי גבר. הייתי עם נערים נוספים בתא שכיבדו אותי. באותו זמן החלפתי את הסנגורית הציבורית מלי קסלסי, שליוותה אותי בכל התיקים, בעורך דין פרטי. אבל מלי לא ויתרה עלי. היא אמרה שהיא נשארת. היא נשארה שם למקרה שארצה לעזור לעצמי. ידעתי שאכפת לה ממני, אפילו שהיה לי קשה לתת אמון".

לאחר המעצר נפגשה קסלסי עם י' והציגה בפניו שתי אפשרויות: להיאסר לתקופה של כמה שנים או להגיש לבית המשפט מכתב שבו יבקש חלופת מעצר בנווה חורש.

זה הוביל לבסוף לשיקום.

"כן. מתוך שלא לשמה בא לשמה. הגעתי לפנימייה והיה שם יחס נוקשה. לא נתנו לי ביקורים. אבל בעיקר היו שם אנשים שהצליחו להעביר לי את המסר שהמעשים שלי לא מוציאים אותי גבר, אלא להפך. הם גם הצליחו לגרום לי להבין את הבעיה המוסרית שבמעשים שלי ואת הפגיעה שלי באנשים. משם נפתחה לי הדרך לשינוי. גם האיום מפני מאסר ממושך שיחק תפקיד".

בתוך שלושה חודשים השלים י' עשר שנות לימוד וניתק כל קשר עם חבריו הקודמים. כעבור חמישה חודשים עבר לכפר הנוער נירים, שם טופל ושוקם במשך שנתיים. "פתאום היה לי טוב בחיים, הפסקתי לעשן ולשתות, סיימתי בגרות מלאה, עשיתי עבודות שירות ונמחקו לי כל ההרשעות. זה אפשר לי להגיע למקום יוקרתי בצבא".

איך הקשר שלך עם אמך?

"מצוין. חשוב לי להדגיש שהיום אני מעריך מאוד את מה שהיא עשתה בשבילי".

י' מספר גם כי שלח כספי פיצויים לכמה מהאנשים שפגע בהם וכתב מכתב התנצלות לפקידה של בנק הדואר בסניף ששדד.

מלי קסלסי. צילום: צילום פרטי

החלטה הרת גורל

הסיפור של י' הוא יוצא דופן, בעיקר על רקע דוח שפרסמה לאחרונה הסנגוריה הציבורית החושף טענות הנוגעות להתנהגות קלוקלת, הכוללת הפעלת אלימות כלפי קטינים המובאים למעצר, וכן כליאת יתר בשל מחסור במעונות לנוער בסיכון. לפי הדוח, ב־2016 ייצגה הסנגוריה הציבורית יותר מ־13 אלף הליכים שבהם מעורבים נערים ונערות בני 12־18. הממצא הזועק ביותר שהציג הדוח עוסק בשיעור החזרה לכלא של קטינים בתוך חמש שנים: הוא עומד על 75% ונחשב לנתון הגבוה ביותר של חזרה לכלא בקרב כל קבוצות הגיל של אסירים משוחררים.

בית הסוהר "אופק" הוא כלא המיועד אך ורק לקטינים, ומספר השוהים בו נאמד ב־100. רוב הכלואים בו נאסרו בגין עבירות רכוש ואלימות ומקצתם בשל עבירות מין. לדברי עו"ד רחל דניאלי, הממונה על ייצוג נוער בסנגוריה הציבורית, קטינים אינם אמורים להגיע כלל להליך פלילי, ואפשר, לדבריה, לעשות דברים אחרים עוד הרבה קודם.

"ההליך המשפטי מוכוון מראשיתו לטיפול ולשיקום", אומרת עו"ד דניאלי. "בהתאם להמלצות קצין המבחן, השופט נדרש לבחור בין שני מסלולים: דרכי ענישה או דרכי טיפול. זוהי החלטה הרת גורל. עניין ההרשעה עבור קטינים הוא קריטי. הרשעה משמעותה להתחיל את החיים עם כתם ועם תיוג עצמי של עבריין שלנער יהיה קשה להשתחרר ממנו הן פסיכולוגית והן בשוק העבודה. מי שמגיעים לבית הסוהר הם ברוב המקרים כאלו שהטיפול בהם לא צלח, שהגיעו לקצה הרצף הטיפולי, והרווחה הרימה ידיים - לאו דווקא מי שביצעו עבירות חמורות. אלו קטינים שזקוקים לטיפול הטוב ביותר, אבל הרבה פעמים בגלל מחסור במשאבים במערכת הרווחה, כמו מיעוט מעונות נעולים, הם נשלחים לכלא".

עו"ד רחל דניאלי. צילום: צילום פרטי

הכלא לא מספק כלים מתאימים להתמודדות?

"הכלא הוא לא מוסד שיקומי. נכון שב'אופק' יש תוכניות ופרויקטים חדשים לשיקום, אבל היציאה מכלא הקטינים והחזרה אל העולם היא קשה מאוד. הנפילה מהירה מאוד. הם בדרך כלל חוזרים אל אותה משפחה, אל אותה סביבה. גם אם הם יוצאים עם תוכנית שיקום, זה קשה מאוד".

הכלא מותיר אותם עם טראומות?

"כלא הוא כלא. הדבר הכי חשוב בכלא הוא שמירה על הסדר. צריך לזכור שאלו נערים בגיל ההתבגרות שאין להם ראייה לטווח ארוך והם הרבה פעמים אימפולסיביים מאוד. מנתקים אותם מחברים, מפייסבוק, מוואטסאפ. זה מקום קשוח מאוד: שנת מאסר עבורם זה נצח, אין חופשות, הורים יכולים לבוא לבקר רק פעם בשבוע, אין כמעט שחרורים מוקדמים. ענישתם כוללת פעמים רבות שלילת ביקורים או בידוד. זה סיר לחץ".

עורף משפחתי

לדברי ח"כ יפעת שאשא־ביטון, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, היא הצליחה לגייס בשנה הראשונה בתפקידה 12 מיליון שקלים לטובת הוספת מיטות למעונות הנעולים. לדבריה, לא קיים כלל תהליך שיקום שלם וכולל, הפועל בתיאום עם הגופים הרבים האחראים על הנוער. דבר נוסף שעליו היא מצביעה היא העובדה שהשיקום בכלא הוא וולונטרי. "אם נער רוצה שינכו שליש ממאסרו, עליו להתחייב לשיקום של חצי שנה", אומרת ח"כ שאשא־ביטון. "במרבית המקרים, הוא יעשה חישוב קר ויחליט שעדיף לו לרצות את מלוא תקופת המאסר מאשר להיות מחויב למערכת למשך חצי שנה".

במסגרת הוועדה שח"כ שאשא־ביטון עומדת בראשה, היא כינסה במושב האחרון את הגופים השונים האחראים על שיקום קטינים והמליצה על יצירת תוכנית שיקומית הוליסטית. משרד המשפטים החליט ליטול את היוזמה לידיו. שרת המשפטים איילת שקד כינסה גורמים אלו לפני כחודש וביקשה שבתוך חודשיים יוצעו תיקוני חקיקה שיצמצמו את היקף חזרתם לכלא של הקטינים.

"אני מעוניינת שתהליך השיקום של נערים שהגיעו לכלא יהיה מקצועי", אומרת ח"כ שאשא־ביטון. "אלו נערים שיש להם סיכוי, והם רק צריכים לקבל את הטיפול המתאים בשלב המוקדם ביותר כדי לשבור את המעגל של החזרה לכלא".

ורדה רפפורט, סגנית מנהל שירות המבחן לנוער, שותפה לדעתה של ח"כ שאשא־ביטון. "ההנחה שלנו היא שתינוק לא נולד עם דנ"א של עבריין, אלא שמצוקות חברתיות ומשפחתיות מובילות אותו לביצוע העבירות, ולפיכך זה נתון לשינוי", אומרת רפפורט.




ח"כ יפעת שאשא ביטון. צילום: אסף בר-שי

מתי שירות המבחן מסייע לקטין?

"כל נער שנחקר במשטרה בחשד לביצוע עבירה פלילית מופנה אלינו. אנחנו מדברים על 14.5 אלף פניות בשנה. ב־2016 מספר העבירות עמד על 32 אלף. אנחנו מנסים למצות את דרכי הטיפול עם הקטינים, ובתי המשפט לנוער בהחלט מאפשרים לנו. המספרים בבית הכלא 'אופק' ירדו. ברור שכלא זה לא טוב לאף אחד, על אחת כמה וכמה לקטינים, וככל שאפשר להרחיק אותם משם - יותר טוב".

מהי העבירה השכיחה ביותר בקרב בני נוער?

"עבירות האלימות, העומדות על 41% מכלל הפשיעה. אחר כך מדורגות עבירות רכוש - 15.4%, עבירות שנוגעות להפרת הסדר הציבורי - 13.7% ופריצות לרכב - 8%. הנתון לגבי שימוש וסחר בסמים הוא 18.1%, וזו עלייה משנים קודמות. שיעור עבירות המין עומד על 3%־4%".

מה אפשר לעשות כדי להימנע מחזרת הקטינים למעגל הפשע ולכלא?

"כשהקטינים יוצאים החוצה, הם יוצאים לוואקום. הם כבר לא מטופלים בשירות מבחן, אלא נזרקים לקהילה. אם אין עורף משפחתי, הם חוזרים מהר מאוד לדפוסים המוכרים. אם נציע מענה שיקומי וטיפולי עוטף, שכולל גם סיוע כלכלי, זה יעזור. גם הכוונה של שרת המשפטים כעת, לנסות להאריך את תקופת הניכוי של המאסר לטובת תקופת השיקום, יכולה להגביר את המוטיבציה של הקטינים לעבור טיפול".

ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "מספר הקטינים הממתינים להיכנס למעונות הוא כ־160. מרביתם לא בגין צו בית משפט אלא בגין צורך סוציאלי, ואנו פועלים לצמצום מהיר של התור. ישנם תשעה מעונות ממשלתיים ועוד 68 מסגרות פתוחות של חסות הנוער, ואין צורך בבנייה של מעונות נוספים".