קולות כשרים: המשגיחות שיצאו נגד מוסד הרבנות

30 הנשים הללו לוקחות חלק בקורס פורץ דרך בחברה הישראלית בכלל ובחברה הדתית בפרט: קורס משגיחות כשרות, שיצא לדרך בשבוע שעבר בשיתוף פעולה של תנועת האישה הדתית־לאומית "אמונה" וארגון רבני צהר. במסגרת הקורס, שנערך בבית תנועת "אמונה" בתל אביב במשך שבעה מפגשים שמתפרשים על פני שבעה שבועות, המשתתפות לומדות על טכנולוגיית ייצור מזון בעידן המודרני, הכשרת בשר, חרקים ותולעים במזון, מצוות התלויות בארץ, שבת במטבח המוסדי, הלכות חגים ועוד.

"עבורי להיות משגיחת כשרות זה ייעוד", אומרת דליה פרוזן (59). "אומנם כל אישה במטבחה הפרטי היא משגיחת כשרות, אבל הגעתי לכאן כדי לפתוח צוהר לנשים להיכנס למקצוע. לפני כחצי שנה פתחנו עסק, סנדוויץ' בר, ואת משגיח הכשרות שהיה לנו זרקנו אחרי חודשיים. הוא לא בדק שום דבר, לא עשה כלום, רק הסתכל על החשבוניות. במשך שלושה חודשים היינו בלי משגיח בעסק, אבל לא הייתה לנו ברירה והיינו חייבים להעסיק מישהו אחר. כשראיתי מודעה על הקורס, אמרתי שאהיה משגיחת הכשרות של העסק. אבל בשיחה עם הרב שלי הוא אמר שאני לא יכולה לעשות זאת על העסק שלי כי אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל בעסקים אחרים אין מניעה. מתוך כך שהמשגיח לא עשה את עבודתו כהלכתה - רציתי ללמוד". 

"מצב אוטופי" 

זהו אינו קורס המשגיחות הראשון שנפתח בארץ. כבר ב־2013 נפתח קורס דומה, אלא שהרבנות הראשית סירבה להכיר בו אז, ומשכך לא אפשרה ללומדות בו לעבור את בחינת ההסמכה לתפקיד. "הם לא הצליחו להגיד מאיזו סיבה מסרבים להעניק הכרה ואמרו משהו על טענת הצניעות", מודה עו"ד ציפורת שימל, היועצת המשפטית של תנועת "אמונה". "אולם כל הפעילות שלנו נעשית תחת סדרי ההלכה האורתודוקסית, וידענו שאין בעיה הלכתית עם נושא הצניעות. החשש נבע, לדעתי, מכך שיש תחום תעסוקתי ממוגן, שמור וחסום בידיים מסוימות, שלא מעוניינות שהוא ייפתח בפני נשים".

ביולי 2014 הגישה תנועת "אמונה" בג"ץ בנושא, אולם בטרם הוגשה פסיקה, ביטלה הרבנות את הצורך בהכרה בקורסים לתפקיד משגיחי כשרות והותירה את מבחן ההסמכה לתפקיד כתנאי הסף היחיד. "אין עוד מניעה לנשים, ככאלה, מלשמש משגיחות כשרות", קבע שופט בית המשפט העליון נעם סולברג בפסק הדין. "התיקון נעשה בכוכבית קטנה שהופיעה בהערת שוליים", אומרת עו"ד שימל. "היה כתוב בו שהשינוי מתייחס לנשים ולגברים כאחד". 

לאחר הפסיקה נבחנו כמה נשים בבחינות ההסמכה לתפקיד, וכולן סיימו אותן בהצטיינות יתרה. אבל המצב בשטח אינו מזהיר: מתוך 178 משגיחי כשרות שהתקבלו לעבודה בשנה וחצי האחרונות ב־93 מועצות דתיות, לא מונתה ולו אישה אחת. כרגע רק תשע נשים מכהנות בתפקיד, על פי החלטת רבנים מקומיים. הנתונים המקוממים הללו הביאו את מבקר המדינה יוסף שפירא לקבוע בדוח שפרסם במאי 2017 כי קיימת הדרת נשים מעבודה במערך הכשרות. 
 

"אין סיבה שנשים לא ישתלבו בתחום", אומרת ליאורה מינקה, יו"ר תנועת "אמונה". "אנחנו פועלות בתחום הזה משלוש סיבות: ממניעים אידיאולוגיים, מהרצון לפתח את תעסוקת הנשים ומהרצון לשפר את תחום הכשרות בארץ. ראינו איך שילוב נשים בענף טוענות הדין תרם לאיכות התפקיד, ואנחנו מאמינות שכך יהיה גם בענף משגיחות הכשרות. אני בטוחה שהנשים יהפכו את התחום לידידותי ושירותי יותר מאשר הוא כיום, והן יתרמו לקשר עם הציבוריות הישראלית. אני מאמינה שמוקדי עימות וקושי יכולים להיפתר בעזרת תכונות ומיומנויות שנחשבות כנשיות". 
 

כאשר אני שואלת את הנשים שמשתתפות בקורס אם הן חשות שהן פורצות דרך, אני מגלה שהן חלוקות בדעותיהן. "עד מתי תעסוקת נשים תהיה עניין לציבור?" תוהה רננה גוטמן (24). "אני לא באה לפרוץ דרך, ולגופו של עניין אין סיבה שלא אעשה משהו שאני רוצה לעסוק בו". 

"נשים יכולות לעשות הכל", אומרת גם דבורה רינגל (42). "זה לא אישיו בעיניי, אם כי אני מאמינה שאנחנו מתפרצות כאן לדלת פתוחה".

"אתן מדברות פה על מצב אוטופי", עונה להן עידית גוטליב. "עד לפני עשרות שנים, נשים לא היו משולבות בכלל במערך החברתי, ו'אמונה' השיגו את הקורס הזה בבג"ץ. אנחנו חייבות להבין שמי שאוחז במונופול הם עדיין הגברים". 

 הנשים שלומדות בקורס מגיעות מכל חלקי הארץ והן מאוד שונות זו מזו: אחת לובשת מכנסיים, היתר בחצאיות ארוכות. יש מי שעוטה על ראשה מטפחת ראש, לאחרות יש פאה. יש בהן צעירות ומבוגרות, חלקן סטודנטיות, אחרות עובדות בשלל עבודות, ובהן ארכיאולוגית, טוענת רבנית, בעלות עסק פרטי ועוד. לא שכר משגיחי הכשרות, שאינו גבוה, הוא שהביא אותן הנה. "רובנו לא נמצאות כאן מצורך כלכלי נטו", אומרת גוטליב. "רוב הנשים נמצאות פה בגלל אידיאולוגיה או כתוספת פרנסה, או כי זה הדליק להן משהו אחר". 
 

פרוזן: "אני לא פוחדת מכלום. אני מתכננת להגיע למסעדות ולבתי מלון ולהציע את עצמי לעבודה גם בשכר מינימלי. זה סוג של שליחות בעיניי". 

גוטמן: "אם נהיה מספיק מקצועיות, אין סיבה לחשוש. אני רואה את עצמי עובדת בהתחלה בעסק קטן, ומשם אמשיך הלאה". 

רינגל: "לא יהיה קל, אבל זה לא העניין. אעשה כל מה שצריך. נשים לא צריכות ללבוש מכנסיים כדי להצליח, אלא להביא את הכישורים שלהן. יש לנו רגישות אחרת ויכולות מיוחדות, בעיקר בתחום יחסי האנוש. וזה הכוח שלנו". 

גוטליב: "אנחנו הנשים למדנו לבקש זכויות, אבל יש לנו גם חובות. מבחינתי, אם עכשיו אני יכולה לתרום יותר מבעבר בתחום הזה – פה אני רוצה להיות. אני רואה זאת כחובה, אבל ברור שזה לא יהיה קל, כי מדובר בפרנסה של אברכים שנוח להם להיות משגיחי כשרות וללמוד. יכול להיות שישתמשו בנשיות שלנו כתירוץ לפסול אותנו מלהתקבל לתפקיד, אבל הסיבה האמיתית תהיה כנראה הפגיעה שלהם בפרנסה". 

פרוזן: "רוב הרבנים שעומדים מאחורי מחלקות הכשרות הם מהציבור החרדי ולא מהציבור של ארגון רבני צהר, וכאן לדעתי תהיה הבעיה. כשסיפרתי לרב שלי שאני מתכננת ללמוד בקורס משגיחות כשרות, הוא הסתכל עלי בגיחוך ואמר: 'זה לא העולם שלך'". 

גוטליב: "הרב שלי בארגון צהר ממש עף על זה". 

גוטמן: "במשפחה יודעים שזה הג'וק שלי, כי אני משגיחת הכשרות בבית ללא תשלום. החברות התלהבו, וגם הרב שפניתי אליו לא ראה בזה פסול. משגיח כשרות שפגשתי במקרה דווקא התלהב ואמר שלדעתו התחום יכול להתאים לנשים". רינגל: "הגעתי לקורס כי הנושא מצא חן בעיניי, ולא האמנתי עד כמה זה ילהיב אותי. זה מעניין כל כך. נפתח בפניי עולם שלם, וצריך לזכור: עד עכשיו להיות תלמיד חכם זה לא משהו שהיה פתוח בפנינו".

בתנועת "אמונה" מתכוננים גם לאפשרות שגם הפעם שוק הכשרות לא יסביר פניו לנשים המוסמכות. "לפני שחברנו לצהר, פנינו לרבנות הראשית וביקשנו להכשיר עוד נשים לתחום הזה", מספרת עו"ד שימל. "התגובה שלהם הייתה: אם תמצאו נשים, נשמח שתפנו אותם אלינו. האם נושא שילוב נשים מוטל רק על הציבור, או גם על הגורמים האמונים? הרבנות הראשית מחויבת לעקרון שוויון ההזדמנויות בעבודה, אך לא נעשה פה דבר. יש לנו עניין גדול בשיפור מערך הכשרות, בשילוב נשים בשירותי הדת בכלל וכמשגיחות בפרט, ובשיפור התדמית של הציבור למשגיחי הכשרות. אבל אנחנו עוסקות בהכשרה ולא בהשמה, ומקוות שככל שיגדל מספר הנשים שיוכשרו לתפקיד, דברים יחלחלו מלמטה".