בשנתיים האחרונות מדווחים חקלאים מרחבי הארץ על תופעה הולכת ומתרחבת של הרס יבול ושטחים חקלאיים על ידי מטיילי שטח. בתקופות של פסטיבלים כמו “דרום אדום", המתקיים בימים אלה וקורא למבקרים לבוא וליהנות מפריחת מרבדי הכלניות, הנזקים עבור החקלאים גדלים בהיקפם ומותירים אותם חסרי אונים, כשהמוני המטיילים שיוצאים לטייל עם רכבי שטח נכנסים לשדות ומשמידים מבלי משים את היבולים החקלאיים.
“אתה קם בבוקר ולא יודע למה לצפות הפעם", מספר דורון פינאלי, חקלאי גידולי שדה מקיבוץ בית קמה במועצה אזורית בני שמעון. “רק היום סיירתי בשטח וזיהיתי בערך 20 מקומות שבהם בוצעה כניסה משחיתה. ראיתי 20 שבילים חרוצים עמוק באדמה, שמעידים שמטיילים פשוט עברו בשטח עם ג’יפ או רייזר (סוג של רכב שטח – סב"ד), חתכו והרסו ונסעו משם. רמסו לי את כל השורות של שתילי החוחובה, חיבלו בחיטה, בגזר ובפפריקה, ולא משנה להם אם השדה זרוע או לא - הם עולים על הכל בלי חשבון".
“לכל אלה שזה בשבילם רק טיול של שבת, לכל הג’יפאים, הטרקטורונים וכלי הרכב השונים. לכל אלה שפורשים מחצלות ועושים להנאתם פיקניק על השדות – אתם פוגעים בשטחים וביבולים, אתם פוגעים ישירות בפרנסתנו, החקלאים", נכתב בקמפיין המחאה שהעלו החקלאים בימים האחרונים ברשת עם התגברות התופעה, במטרה להעלות מודעות לה ולהשיג את שיתוף הפעולה של המטיילים.
כאמור, התופעה הזו באה ליד ביטוי בימי פסטיבל “דרום אדום", שנמצא בימים אלה בשיאו ומביא איתו עשרות אלפי מטיילים לאזור הדרום. רובם אכן נשמעים לסימני הדרך ומטיילים באופן אחראי. אולם יש גם חובבי אקסטרים שמעדיפים לפרוץ דרך לא סלולה, להתפלש בבוץ ולמצוא פינות חמד בתוליות. חלקם נכנסים לשטחים החקלאיים בתום לב, אבל מותירים אחריהם נזק, וחלקם מגיעים כדי להשתולל ומשאירים אחריהם אדמה חרוכה.
“זה מתחיל כבר בימי חמישי ונמשך עד מוצאי שבת", מספר פינאלי. “התופעה מוכרת, אבל זה התגבר מאוד בשנים האחרונות עם פסטיבל ‘דרום אדום’ ותרבות הטיולים שמלווה אותו. אנחנו כמובן מברכים על המטיילים, ורובם עושים זאת בתום לב, אבל חלקם מחפשים לצאת מהדרכים המוסדרות ומחפשים מקום עם אתגר, בוץ ונסיעה מהירה. על הדרך הלבנה זה מסוכן כי יש שם אנשים, אז הם באים להחריב את גידולי השדה".
חותכים את הגדר
גם חקלאי הצפון, הרוחש מטיילים לאורך כל השנה, מכירים את התופעה היטב. לדבריהם, המטיילים בשטחי המרעה ברמת הגולן אף מגדילים לעשות, חותכים את הגדרות ופורצים שערים, מה שמסב פגיעה משמעותית לעדרי הבקר ולגידולים סביב. “הם רוצים להגיע למעיין כלשהו וחותכים בדרך גדר או משאירים שער פתוח", מספר זמיר כרמי, חקלאי מקיבוץ שמיר ויו"ר הגד"ש (גידולי השדה) בגליל העליון, בשטח כולל של כ־9,000 דונם. “זה מחייב אותנו לעשות מעברי בקר מיוחדים בשטח, ‘מנע בקר’, וזה יקר מאוד ודורש תחזוקה גבוהה", הוא אומר. "מטיילים נכנסים דרך צומת עמיעד, מגיעים לשמורות הטבע בגליל העליון ומתחילים לחפש שדות פתוחים. הבעיה היא לא מטיילים תמימים, אלא הטרקטורונים, הג’יפאים והרייזרים שבאים להתחרע. הם מוצאים שטח פתוח, וגם אם הוא זרוע, הם משתוללים, בורחים ואפילו מתעמתים עם החקלאים. פגשתי שלושה חבר’ה עם רייזרים, שנכנסו לשדה שלנו שהיה מעובד, והם השתוללו. אחר כך נאלצתי להכניס טרקטור לזריעה מחודשת, ולא תמיד זה אפשרי בכלל, כי החריצים הורגים גם את הגידול שמתחת לפני השטח. זה נראה בסך הכל כמו שני חריצים תמימים, אבל זה הורס את מה שאתה משקיע. אתה מעבד, ובא מישהו ורומס לך הכל".
הנזק לחקלאים כאמור עצום. הנזקים ליבולים ולשדות החקלאיים בגין רמיסה כזו עלולים להגיע לעשרות אלפי שקלים ויותר לקיבוץ או למושב. בגידולי השדה של בית קמה נאמד הנזק בשנה שעברה ב־100 אלף שקלים. במושב טל שחר וביישובים באזור לטרון הוא מוערך בכמה עשרות אלפי שקלים. החקלאים, לטענתם, ניסו מגוון פתרונות כמו שילוט, גידור, סיורים עצמאיים, אבל בשטחים עצומים של אלפי דונמים לא ניתן לכסות את כל האזור, בטח לא כאשר הם בעצמם נאבקים על פרנסתם.
“הנזק הוא כל פעם בשדה אחר", מספר שמוליק כהן, חקלאי ממושב טל שחר במועצה אזורית מטה יהודה. “עולים על ציוד השקיה ועושים נזק של עשרות אלפי שקלים. חלקם חושבים שהם נוסעים על דשא, כשלמעשה זה שדה חיטה צעיר, והם הורסים את כל היבול. רכבי שטח כאלה מהדקים את האדמה ובכך לא מאפשרים נביטה. רייזר או טרקטורון שחורש חריץ עמוק באדמה גורם לכך שלא יגדל בחריץ הזה שום גידול במשך שנים. הפגיעה מגיעה לעשרות אלפי שקלים, וכל זה מהרווח שלנו נטו, שגם ככה הוא נמוך".
מספיק מקומות לפיקניק
במסגרת הקמפיין שבו כהן ועמיתיו בטל שחר יצאו לאחרונה, הם מעלים תמונות וסרטונים המתעדים רכבי השטח בשטחי הגידול ואת הנזקים שהם מותירים אחריהם. ומה לגבי אכיפה? למשטרה, הם אומרים, אין יכולת לאכוף את התופעה מאחר שהשטח אינו מגודר, ולכן לא מדובר בעבירת הסגת גבול. בכל הנוגע להשחתת היבול, לטענת החקלאים, אין סעיף בחוק המגן עליהם.
“במשטרה אומרים לנו שאין עניין לציבור ושולחים אותנו להגיש תביעה אזרחית", אומר כהן. “המשטרה הירוקה תגביר את הסיורים שלה, אבל זה לא מספיק. בלית ברירה, אנחנו יוצאים בשבתות האחרונות לסיורים מאורגנים ומשלטים מחדש את השדות, בתקווה להגביר מודעות לתופעה".
“זו מכת מדינה שמתגברת בעיקר בימי הפסטיבל, כשחצי מעם ישראל נוהר לנגב", אומר מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, אבשלום אבו וילן. “אין דין ואין דיין. ג’יפים וטרקטורונים נוסעים בשדות באופן חופשי. בדרך כלל אלו צעירים עם רישיון נהיגה חדש, שחושבים שהם מלכי העולם. הם עולים בחורף במשטחים בוציים וגורמים נזקים. אין תרבות של כיבוד הזולת. אם תגיש תלונה במשטרה, רשויות החוק פה לצערי הן לא סמל לטיפול ותגובה מהירה בסוגיה. זה בעיקר עניין של תרבות כיבוד השטחים הפתוחים, שבארץ אינה קיימת. חשוב להשריש תרבות חינוכית נאותה, כי הנהגים מסכנים את עצמם וגם גורמים נזק" .
ואכן, החקלאים כמעט לא מגישים תלונות בגין הנזק שנגרם להם. לדבריהם, הם עייפו. הם גם לא תומכים, לטענתם, בעימות עם המתפרעים בשום צורה. בהתאחדות חקלאי ישראל הבטיחו לטפל בסוגיה מבחינה מערכתית וליזום פעולה חקיקתית. אבל עד שזה יקרה, החקלאים ניצבים חסרי אונים ומסכימים שהפתרון האמיתי הוא בחינוך ובהסברה בלבד.
“אי אפשר לסגור ולגדר את הכל", אומר כהן. “אנחנו רוצים שיטיילו כאן, אבל המודעות היא המפתח. יש מספיק דרכי עפר. לא צריך לחצות באמצע שטח מעובד גם אם הוא נראה לא זרוע, כי הוא עלול להינזק. יש מספיק מקומות לפיקניק משפחתי, ואין סיבה שילדים יתרוצצו עם כדור על היבול. חשוב שהציבור יהיה ערני ושיבינו שמישהו מתפרנס מזה".
“זה אומנם לא מתקרב לרמת הנזק של פשיעה חקלאית שממנה אנחנו סובלים בצורה קשה יותר, אבל זה מציק ומקומם", אומר גם כרמי. “גם ככה החקלאות היא לא אירוע משמח במדינת ישראל, ולראות בבוקר את השדה שלך שעיבדת, חרשת וזרעת במו ידיך - מושחת ומקולקל לעוד שנים רבות - זה שובר את הלב. לי כחקלאי קשה לראות את זה".