כמדי שנה, גם הערב במקביל לעצרת המרכזית של פתיחת יום הזיכרון לשואה ולגבורה תתקיים עצרת זיכרון ממלכתית במכון משואה שבתל יצחק.
השנה יהיו אלה שישה אנשים שמייצגים את תרומתם של ניצולי השואה לחברה הישראלית.
מנכ"לית מכון משואה, איה בן נפתלי: "לא רבים מודעים לכך שכמחצית הכוח הלוחם במלחמת השחרור היו ניצולי שואה, מרביתם שרידים אחרונים למשפחותיהם, וכך גם שיעורם בקרב הנופלים בקרב. ייחודה של משואה בין מוסדות ההנצחה בישראל טמון בדגש המושם על דיון בהיבטים הרלוונטיים של זיכרון השואה לשיח הישראלי בן זמננו. לכן החלטנו להקדיש את עצרת הזיכרון הממלכתית השנה להצדעה לניצחון האישי והקולקטיבי של הניצולים שהקימו את ביתם בישראל".
"לקסטנר נעשה עוול נורא"
אחד הניצולים שנבחרו להדליק משואה הוא שאול לדני, קצין תותחנים בדימוס והַלָּך (ספורטאי העוסק בהליכה תחרותית) אולימפי הנחשב לבכיר ההלכים בישראל בכל הזמנים. "זו זכות גדולה", הוא אומר. לדני ומשפחתו הם מניצולי "רכבת קסטנר". לדבריו, "לקסטנר נעשה עוול גדול והוא נפל קורבן בימי ראשית המדינה להאשמות על שיתוף פעולה עם הנאצים מצד אישים פוליטיים מחירות אשר התנגדו לממסד מפא"י שהוא היה חלק ממנו. עשו ממנו שעיר לעזאזל".
את הקריירה הספורטיבית שלו החל לדני כרץ מרתון עוד לפני שהיו ריצות מרתון מוסדרות בישראל והשתתף בריצת המרתון הרשמית הראשונה ב־1956. "שנה לאחר מכן התחלתי להשתתף בצעדות של צה"ל, שבמסגרתן נערכו תחרויות בלתי רשמיות. משנה לשנה צברתי ניסיון ותשומת לב, והעיתונות כינתה אותי 'מלך הצעדה'. כך הפכתי להלך והתחלתי להתחרות באופן מקצועי מ־1962".
הוא הספיק להשתתף במכביות ולייצג את ישראל גם באולימפיאדת מקסיקו 1968, לשבור שיאי ארה"ב ושיא עולם ב־50 מייל מעט לפני אולימפיאדת מינכן, וגם לנסוע שוב לאותה אולימפיאדה ארורה ב־1972 שבמהלכה נרצחו 11 מחברי משלחת ישראל.
"הדירות שהותקפו על ידי המחבלים היו דירות 1 ו־3. באחת בלילה הייתי בדירה 1 והבאתי לאחד המאמנים שעון מעורר. בסביבות חמש וחצי בבוקר העיר אותי אחד מחברי לדירה, זליג שטורך הקלע, וסיפר לי שמשהו קורה והוא משוכנע שמוני (משה וינברג, מאמן המשקולות שלו הביא לדני את השעון) נרצח. אני ניגש לדלת הכניסה של הדירה ונעמד בפתח, ומיד שם לב שבכניסה לדירה 1, כחמישה מטרים ממני, עומד מישהו עם כובע גרב, ו־15 מטר ממולו ארבעה משומרי הכפר האולימפי, שלא היו חמושים כמו כל שומרי הכפר, ואני שומע את השומרים מנסים לשכנע אותו לתת לצלב האדום להיכנס ו'להיות אנושי' למתחם והוא מסרב".
לדני נסוג לדירה ונעל את הדלת. כל החמישה האחרים התרכזו כבר בפנים ליד החלון והצביעו על כתם דם שנותר מגופת וינברג שנרצח ונלקח משם לתוך אחת הדירות שאליהן חדרו המחבלים לפנות בוקר. מיד התארגנו השישה להימלט מחלון מרפסת הדירה, אבל לדני בחר להתגנב למרפסת של דירה 5, שבה גר ראש המשלחת שמואל ללקין, כדי להזהיר אותו. ללקין שכבר ידע על המתרחש מיהר להכניס אותו פנימה, ולאחר שוידאו בטלפון כי חברי המשלחת שהתגוררו מחוץ לכפר האולימפי יודעים על המתרחש ונוקטים זהירות נמלטו השניים מהחלון וחברו לשוטרים החמושים שהוזעקו לכפר האולימפי. "במשך שנים חשבתי שהיה לנו מזל כי היינו בין שתי הדירות שהותקפו, אבל אז הבנתי שבתכנון המחבלים, שהיה להם מודיעין מדויק, הם לקחו בחשבון שבדירה שלנו הם יכולים להיתקל בהתנגדות של הקלעים ולכן העדיפו לפסוח על הדירה".
ללדני ורעייתו בת ושלושה נכדים, שהגדולה בהם בימים אלה בקורס קצינים בבה"ד 1.