8.842 מיליון תושבים מתגוררים במדינת ישראל, לעומת 806 אלף תושבים בלבד שהתגוררו כאן עם קום המדינה. כך מסרה היום (שני) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפרסמה נתונים לרגל יום העצמאות ה-70 למדינה. על פי התחזית הדמוגרפית, בשנת 2048 צפויה אוכלוסיית המדינה להגיע לכ-15.2 מיליון נפש.
 

האוכלוסייה היהודית מונה כיום כ-6,589 מיליון תושבים, המהווים כ-74.5% מכלל האוכלוסייה. האוכלוסייה הערבית מונה כ-1.849 מיליון תושבים (20.9%) ואוכלוסיות אחרות (נוצרים לא ערבים, בני דתות אחרות וחסרי סיווג דת לפי הרישום במרשם התושבים) מונה כ-404 אלף תושבים (4.6%). עם זאת, בפועל בישראל מתגוררים ככל הנראה רבים נוספים, שהם תיירים שנשארו בארץ לאחר תום אשרת התייר, עובדים זרים ומסתננים. בלמ"ס ציינו שמאז יום העצמאות שעבר גדלה אוכלוסיית ישראל בכ-163 אלף בני אדם – גידול של 1.9%. במהלך השנה האחרונה נולדו בישראל כ-177 תינוקות, נפטרו כ-41 אלף איש וכ-28 אלף עולים הגיעו לארץ.
 

בעשור הראשון של מדינת ישראל, שיעור גידול האוכלוסייה עמד על יותר מ-8% לשנה. בשנות ה-80' שיעור הגידול עמד על פחות מ-2%, בשנות ה-90' הוא עלה ליותר מ-3%, בעקבות גל העלייה ממדינות חבר העמים ובעשור האחרון חלה התייצבות על רמת גידול ממוצעת של כ-2% בשנה. קצב הגידול השנתי של האוכלוסייה עתיד לרדת בהדרגה מ-2% בשנת 2016 ל-1.7% ב-2048 ול-1.6% ב-2065. עם זאת, ייתכנו שינויים שלא ניתן כעת לצפות, כמו פריצת דרך דרמטית בעולם הרפואה שיביא להארכה משמעותית בתוחלת החיים, התמודדות עם מחלות חשוכות מרפא וגלי עלייה פתאומיים בשל אירועים במדינות בהן מתגוררים כיום יהודים רבים. מאז הקמת המדינה עלו לישראל כ-3.2 מיליון עולים.


עולים שהגיעו לישראל מצפון אמריקה. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90 עולים שהגיעו לישראל מצפון אמריקה. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90


שני גלי העלייה הגדולים ביותר היו גל העלייה מקום המדינה עד אמצע שנות ה-50', אשר הביא להכפלת גודלה של אוכלוסיית המדינה בתוך כארבע שנים. בתקופה זו עלו למעלה מ-700 אלף עולים. גל העלייה השני היה בתחילת שנות ה-90', אשר הביא לעלייה של יותר מ-10% באוכלוסיית ישראל, כאשר הגיעו לארץ למעלה מ-900 אלף עולים.
 

עוד עולה מנתוני הלמ"ס, כי בשנת 1949 היו בישראל 500 יישובים וב-2016 מספר היישובים כבר הגיע ל-1,214. קרוב למחצית מהאוכלוסייה (כ-44%) מרוכזת ב-15 הערים הגדולות, המונות יותר מ-100 אלף תושבים. העיר הגדולה ביותר בישראל היא ירושלים – 882 אלף תושבים. הנתון כולל גם את השכונות במזרח ירושלים.
 

עד כמה ישראל התפתחה בקצב מואץ, מבהיר הנתון, שעם קום המדינה, 75% מהאוכלוסייה גרה בערים או ביישובים עירוניים ורק עיר אחת מנתה יותר מ-100 אלף תושבים – תל אביב, שאז התגוררו בה כ-240 אלף תושבים, אשר היוו 28% מאוכלוסיית המדינה. בעוד שירושלים היא העיר הגדולה ביותר בארץ, היישוב העירוני הקטן ביותר הוא כפר ויתקין – כ-2,000 תושבים.
 

היישוב הכפרי הגדול ביותר הוא מושב שתולים – כ-2,000 תושבים והיישוב הכפרי הקטן ביותר הוא נווה זוהר שבמועצה האזורית תמר – כ-70 תושבים.

מפילוח נתוני צמיחת אוכלוסיית ישראל עולה, כי לאחר שעם קום המדינה האוכלוסייה מנתה 806 אלף תושבים, 12 שנים לאחר הקמתה (בשנת 1960) היא מנתה 2,150,402 תושבים, בשנת 70' היא עלתה ל-3,921,700 תושבים, בשנת 80' – ל-3,921,700 תושבים, בשנת 2000 – ל-6,369,300 תושבים וכיום ל-8,842,000 תושבים.
 

גם צפיפות האוכלוסייה זינקה. בעוד שעם קום המדינה הצפיפות עמדה על 43 נפש לקמ"ר, בשנת 60' היא עלתה ל-107.8, בשנת 70' ל-154.8, בשנת 80' ל-186.7, בשנת 90' ל-220.4, בשנת 2000 ל-247.4 וב-2016 ל-380.2. גודל משק הבית הממוצע עם קום המדינה עמד על 3.9 נפשות וכיום הוא עומד על 3.31 נפשות. 
 

מאז שנות ה-80' חל זינוק במספר היישובים הקהילתיים. בשנת 80' היו בישראל 51 יישובים קהילתיים ובשנת 2016 מספרם עמד על 118. שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה עמד בשנת 55' על 4.0 נפשות בממוצע בקרב כלל האוכלוסייה, כאשר בקרב היהודיות הוא היה 3.6 בממוצע. בשנת 75' שיעור הפריון בכלל האוכלוסייה עמד על 3.7, כאשר בקרב היהודיות הוא היה 3.2 ובקרב המוסלמיות – 7.8. אבל עם השנים הפערים צומצמו וכיום קיים כמעט שוויון בשיעור הפריון של נשים יהודיות וערביות. בשנת 2016 עמד שיעור הפריון בכלל האוכלוסייה על 3.1, כאשר בקרב היהודיות הוא עמד על 3.2 ובקרב המוסלמיות – 3.3.
 

שינוי משמעותי נוסף בחברה הישראלית, בא לידי ביטוי בלידות בקרב נשים רווקות יהודיות, בשנת 55' הוא עמד על 118 לידות בלבד ובשנת 2016 מספר הלידות בקרב הנשים היהודיות הרווקות עמד על 7,015. התקדמות הרפואה הביאה עם השנים לירידה חדה בתמורת תינוקות. בשנת 48' מתו 37.3 תינוקות בממוצע על כל אלף לידות ואשתקד מספרם עמד על 3.1 פטירות לאלף לידות. שיעור הנישואין ירד במרוצת השנים. בשנת 85' שיעור הנישואין היה 6.9 לאלף תושבים וב-2015 הוא ירד ל-6.4. לעומת זאת שיעור הגירושין עלה. בעוד שבשנת 85' הוא עמד על 1.2 לאלף תושבים ב-2015 הוא עלה ל-1.7.

הגיל הממוצע של הנישואין מצוי במגמת עלייה. בשנת 70' הגיל הממוצע עמד על 25 שנים בקרב הגברים ו-21.7 שנים בקרב הנשים. ב-2015 הגיל הממוצע עלה ל-27.6 שנים בקרב הגברים ו-25.2 שנים בקרב הנשים.


עלייה בתוחלת החיים
 

גם תוחלת החיים עלתה. בשנת 49' תוחלת החיים הממוצעת של גברים עמד על 64.9 שנים ושל הנשים על 67.6 שנים. בשנת 2016 תוחלת החיים הממוצעת בקרב גברים עמדה על 80.7 שנים ובקרב נשים על 84.2 שנים. שיעור הבלתי מועסקים במשק עמד בשנת 2017 על שפל היסטורי של 4.2% בלבד. מספר השיא של הבלתי מועסקים נרשם בשנת 90' – 10.1%. עם זאת, רבים המועסקים בעבודה חלקית מוגדרים כמועסקים. מספר המועסקים בענף החקלאות צנח במהלך השנים. בעוד שבשנת 60' מספר החקלאים עמד על 121,100 נפש, אשתקד מספר החקלאים המועסקים היה 38,300 בלבד.

חקלאי בערבה. צילום: מירי צח חקלאי בערבה. צילום: מירי צח


עוד עולה מפילוח נתוני הלמ"ס, כי במהלך השנים חל זינוק במספרם של השכירים. בעוד שבשנת 55' 63% היו שכירים ו-22.5% עצמאים (היתר היו חברי קיבוצים ובני משפחה ללא תשלום) – בשנת 2017 שיעור השכירים עמד על 87.6% ושיעור העצמאים על 11.8%. 17% מההוצאה הממוצעת אשתקד היתה על מזון, 24% על דיור ו-20% על תחבורה ותקשורת. הנתון משקף את הזינוק במחירי הדיור. בשנת 56' שיעור ההוצאה על דיור עמד על 12% בלבד, על מזון – 41% ותחבורה ותקשורת – 3%. עד כמה רמת החיים עלתה בישראל מעיד גם הנתון על בעלות על רכב בעוד שבשנת 59' רק ל-3% מהאוכלוסייה היתה בעלות על רכב – בשנת 2016 ל-705 מהאוכלוסייה היה רכב בבעלותה.
 

בשנת 56' היתה ל-43% מהאוכלוסייה בעלות על דירה ובשנת 2016 המספר הגיע ל-68%. עם זאת, בערים בהן מחירי הדיור יקרים, שיעור הבעלות על הדירות נמוך יותר. בתל אביב הוא עומד על פחות מ-50%, בגבעתיים על כ-55% וברמת גן על כ-40%. השווי הממוצע של דירות בבעלות זינק מ22,926- שקל ברבעון הרביעי של שנת 84' ל-180,869 ברבעון הרביעי של שנת 90' ול-1.442 מיליון ב-2017. כלכלת ישראל משגשגת על פי נתוני הלמ"ס ואשתקד הוא עמד על עודף של למעלה מעשרה מיליארד דולר.

בניין ברחובות. צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90 בניין ברחובות. צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90

 

השכר הממוצע במשק של שכיר במשק עמד אשתקד על 10,115 שקל, לעומת 6,711 שקל (כולל זרים) בשנת 2000. גם התיירות פורחת, על רקע מדיניות השמיים הפתוחים ועידוד חברות תעופה לטוס לישראל. בשנת 2017 נכנסו לישראל כ-3.8 מיליון מבקרים. העלייה ברמת החיים גם הביאה לזינוק ביציאות ישראלים לחו"ל. אשתקד יצאו כ-3.83 מיליון ישראלים לחו"ל, לעומת כ-931 אלף בלבד בשנת 90'. בישראל פועלים כיום 62 מוסדות להשכלה גבוהה ומספר הסטודנטים עומד על כ-268 אלף. עם זאת, מרבית המוסדות הם פרטיים ושכר הלימוד בהם גבוה משמעותית לעומת האוניברסיטאות. המורים בישראל משכילים יותר. אשתקד כ-86% מהמורים היו האקדמאים, לעומת 36% בלבד בשנת 70'. שיעור בעלי תואר שני בקרב המורים עמד אשתקד על 32%, לעומת 8% בשנת 91'.
 

מספר כלי הרכב במדינת ישראל הסתכם אשתקד ב-3,373 מיליון, לעומת 34,103 בלבד בשנת 51'. מספר הנוסעים ברכבת זינק מ-3.3 מיליון בשנת 80' ל-59.544 ב-2016. אורך הדרכים הסלולות בישראל עמד ב-2016 על 19,366 קילומטרים, לעומת 6,572 ק"מ בלבד בשנת 60'. אבל על רקע הגידול החד במספר כלי הרכב, גם חל גידול במספר ההרוגים בתאונות דרכים. בשנת 1948 מספרם עמד על 228 וב-2017 מספר ההרוגים עמד על 364. עם זאת, בשמירה על הסביבה במגזר הציבורי חלק זינוק. בעוד שבשנת 95' ההוצאה השנתית עמדה על 3.3 מיליארד שקל, ב-2015 היא הגיעה ל-13.3 מיליארד.
 

נתון המעורר דאגה הוא ההיעלמות ההדרגתית של ים המלח. בעוד שבשנת 50' מפלס ים המלח עמד על 392.42- מטר, בשנת 2016 המפלס עמד על 430.93- מטרים. אולי הנתון הזה יביא לגיבוש תכנית חירום להצלת ים המלח. ולסיכום, מה הם השמות הנפוצים ביותר בישראל? בעוד שבשנת 48' השמות הנפוצים ביותר היו אסתר ויוסף, בשנת 2016 השמות הנפוצים לבנ ים ובנות היו תמר ונועם.