מארי סאלם אל־חורי, נידאל סכאף, סועאד סלאח, רולא אל־מוראד וגולאי אל־אסעד - שלוש עורכות דין, פעילה סביבתית ופעילה חברתית, שהקימו את “רשימת נשות עכאר” בצפון לבנון - הן רק חלק קטן מהמספר חסר התקדים של נשים שמתמודדות בבחירות לפרלמנט הלבנוני שייערכו ביום ראשון הקרוב, 6 במאי.



זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הבחירות לפרלמנט בארץ הארזים שמוקמת בה רשימה על טהרת הנשים. כמו כן, מדובר במספר חסר תקדים של 84 נשים שמתמודדות על מושב בפרלמנט, והן מהוות 15% ממספר המועמדים לבחירות. זאת לעומת 13 נשים בפרלמנט הקודם שנבחר ב־2009, שמהן נכנסו ארבע: נאילה טוויני, בתו של חבר הפרלמנט והעיתונאי לשעבר ג’ובראן טוויני; ג’ילברט זווין, בתו של השר וחבר הפרלמנט לשעבר מוריס זווין; בהייה אל־חרירי, דודתו מצד אביו של ראש הממשלה סעד אל־חרירי; וסטרידא טוק, אשתו של ראש מפלגת “הכוחות הלבנוניים”, סמיר ג’עג’ע.



מאז 1963 ועד כה, הנשים בלבנון ירשו את המושב בפרלמנט. מירנא אל־בוסתאני נכנסה במקום אביה ב־1963; נאילה מעוואד מונתה לאחר פטירת בעלה, ריניה מעוואד, ב־1991; מהא אל־חורי־אסעד זכתה במושב שפינה אחיה ב־1992; וניהאד סעיד זכתה במושב של בעלה ב־1996. גם חברת הפרלמנט סולאנג’ ג’מייל, שכיהנה בפרלמנט 2005, זכתה במושב זה בזכות היותה אלמנתו של הנשיא לשעבר בשיר ג’מייל. לאחר מכן, זכה במושב בנה שמכהן מאז 2009 כחבר פרלמנט.



האישה היחידה בלבנון שלא ירשה את המושב בפרלמנט היא גנווה ג’לול, שנכנסה לפרלמנט ב־2000 וב־2005 כנציגת הבירה ביירות בסיעת “אל־מוסתקבל” של ראש הממשלה אל־חרירי. היא לא ירשה את המושב מאף גבר ופרשה בכבוד ב־2009.



“האישה היא שותפה בבניית המולדת ויש לה זכות לעסוק בפוליטיקה”, אמרה המתמודדת רולא אל־מוראד, תושבת מחוז עכאר, בראיון לרשת “אל־ג’זירה”. “תנועת הנשים פעילה מאז 2009. מאז נעשו פעולות אינטנסיביות מצד עמותות וארגונים בינלאומיים שמטרתם לעודד נשים לעסוק בפוליטיקה. היה ניסיון להפעיל את “אל־קוטה” (שמירת מקומות בפרלמנט לנשים כפי שנהוג במצרים ובירדן – י”ע) אך זה נכשל, והדבר הביא לתגובה בקרב נשים. ייתכן שזה מה שהביא לעליית מספר המועמדות”.



עשרות אלפי לבנונים כבר הצביעו בעולם. אזרחית לבנון מצביעה בחוף השנהב, אתמול. צילום: רויטרסעשרות אלפי לבנונים כבר הצביעו בעולם. אזרחית לבנון מצביעה בחוף השנהב, אתמול. צילום: רויטרס



גם המועמדת ממחוז ביירות, ג’ומאנה חדאד, מסכימה עם קביעה זו ומדגישה כי “אין ספק שהפעילות של הארגונים הלא ממשלתיים בעניין זה הביאה לעליית מספר הנשים שרוצות להשתתף בחיים הפוליטיים ולהיאבק באמרה ‘הפוליטיקה היא עניין של גברים’. ישנן נשים רבות עם כישורים שיכולות להשתתף בניהול המדינה. אני לא אמתין שמישהו יגיד לי ‘תתמודדי’, אלא אני מודיעה שאני באה לקחת את הזכות שלי להתמודד”.



עו”ד נאילה ג’עג’ע הבהירה כי שמירת מקומות לנשים בפרלמנט לא הוצגה לכלל הציבור. “מדובר ב’קוטה’ למועמדות. הכוונה היא למצב שבו הסיעות המתמודדות מחויבות להציב מועמדות ברשימות שלהן”, מסבירה הפעילה בתחום קידום הנשים בלבנון. “מהרשימות עולה שרק סיעות חברתיות הקדישו מחצית או שליש מהמועמדים ברשימות שלהן לנשים. הסיעות המסורתיות הציגו את מועמדותן של נשים מעטות, ובולטת בהם סיעת 'אל־מוסתקבל' עם שלוש מועמדות. 'אל־כתאיב' והזרם הלאומי הציגו שתי מועמדות בלבד, ואילו התנועות 'אמל' (השיעית) ו'הכוחות' (של ג’עג’ע) הציגו מועמדת אחת”.


ומה עם מזכ”ל חיזבאללה, חסן נסראללה, שיצא מהבונקר שלו והגיע עד לדרום כדי לקדם את המועמדים של ארגונו? הוא לא הציג אפילו מועמדות אחת של אישה.



***



כלל ידוע בלבנון הוא שמשפחות מסוימות הן ששולטות בזירה הפוליטית. מה שנקרא, “בן המנהיג הוא המנהיג”. כאשר מזכירים את האישים הבולטים בבחירות של השנה, עולים מיד שמות המשפחה אל־חרירי, אל־פרנג’יה, אל־ג’ונבלאט, אל־קראמי, אל־אלאסעד ואל־ארסלאן – שהיו להם נציגים קבועים בפרלמנטים הקודמים.



בבחירות אלה משתתפים עשרות מבני הפוליטיקאים הבולטים בלבנון, והבולט שבהם הוא סעד אל־חרירי, בנו של ראש הממשלה המנוח רפיק, עם דודתו מצד אביו בהייה אל־חרירי, טלאל ארסלאן, בנו של השר לשעבר מג’יד ארסלאן, וטוני פרנג’יה, בנו של חבר הפרלמנט לשעבר סלימאן פרנג’יה.


בנוסף להם, בין היתר משתתפים גם תימור ג’ונבלאט, בנו של מנהיג הדרוזים וראש המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית; פייסל קראמי, בנו של ראש הממשלה לשעבר עומר קראמי; עלי סברי חמאדה, בנו של יו"ר הפרלמנט לשעבר, סברי חמאדה; ואחמד אל־אסעד, בנו של יו"ר הפרלמנט לשעבר כאמל אל־אסעד.



אף ש”היורשים הפוליטיים” מציגים את עצמם ככוח שינוי, עצם הצגתם מעוררת ביקורת נוקבת בצל היעדר כישורים ובניית כוחם על קשריהם עם בני המשפחה.



***


במשך תשע שנים לא התקיימו בחירות לפרלמנט בלבנון. הקמפיין של המועמדים הולך ומתחמם לקראת היום הגורלי. בסוף השבוע הצביעו עשרות אלפי הלבנונים במדינות ערב, ואתמול הצביעו במדינות אירופה ובאוסטרליה. 77 רשימות מתמודדות ב־15 מחוזות בבחירות יחסיות. כוחות פוליטיים שמוצאים את עצמם בקואליציה במחוזות מסוימים - הם יריבים במחוזות אחרים.



הבחירות לא ישפיעו על היציבות. אל חרירי. צילום: רויטרסהבחירות לא ישפיעו על היציבות. אל חרירי. צילום: רויטרס



“מדובר בבחירות חשובות שיקבעו את כוח המפלגות הפוליטיות”, קובע הפרשן הפוליטי אמין קמורה. “לדעתי, לא יהיו הפתעות, ואם כן, הן יהיו מוגבלות לאזורים מסוימים. אין לשכוח שלבנון נמצאת בלב אזור מתוח ביותר. הבחירות לא ישפיעו על היציבות הפוליטית והביטחונית של לבנון, מאחר שיציבות זו חשובה בראייה בינלאומית. ראינו זאת היטב עם משבר ההתפטרות של סעד אל־חרירי בסעודיה, ואיך הגיבו בעולם”.



ומה עם ניטרליות? העמותה הלבנונית למען דמוקרטיית הבחירות רשמה הערות רבות בשבועות האחרונים. הבולטת בהן היא ש־17 השרים המועמדים בבחירות, ובהם ראש הממשלה, מנהלים את הקמפיין מעמדת כוח. “הפוליטיקאים החזקים משתמשים במוסדות מדינה למען האינטרסים שלהם ולקידום המועמדות של נבחריהם”, נכתב בנייר עמדה של העמותה. הפרשן הפוליטי יוסף דיאב אומר גם הוא כי הבחירות יהיו שונות מקודמותיהן ב־2005 וב־2009, כאשר הקואליציות הפנימיות משתנות. לדבריו, המשוואה בלבנון היא חלק ממיצג אזורי, והמשך אחיזת חיזבאללה בכוח, כולל שמירה על נשקו, מעניקה לו את היכולת להחליט בעניינים פוליטיים־מדיניים ואף בעניינים גורליים כמו מלחמה ושלום.