בדיקת “מעריב־השבוע” מעלה כי משרד החינוך מתקשה לאייש תקנים של מנהלי בתי ספר, וכי כמעט 250 משרות ניהול במערכת החינוך הישראלית עדיין פנויות, כרבע מהן באזור הצפון. עובדי הוראה טוענים כי משרד החינוך מערים קשיים על מורים המעוניינים להתקבל לקורס ניהול וכי הם נכשלים כבר בבחינות הראשוניות בקבלה למכון אבני ראשה, המכון הישראלי למנהיגות בית ספרית, שבו מתקיימת התוכנית להכשרת מנהלי בתי ספר.

בשנים האחרונות מעמד עובדי ההוראה עולה לא אחת באמצעי התקשורת. עובדי ההוראה - מהגנים עד התיכון – מתלוננים כי שכרם נמוך וכי הרפורמות במערכת החינוך רק הזיקו להם. לפיכך לא מפתיע שעובדים חדשים הנכנסים למערכת מחליטים כד מהרה לעזוב אותה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהתפרסמו החודש, בשנת 2015 עזבו את המערכת 6,471 עובדי הוראה לעומת 5,059 ב־2008 - גידול של כ־28%.

גורמים במערכת החינוך חוששים כי בעתיד, בשל עזיבת עובדי הוראה טובים רבים, תיפגע שדרת הניהול הבאה בבתי הספר. כבר כיום נתקלים במשרד החינוך נתקלים בעת פרסום מכרזי ניהול: על כל משרה מתמודדים, במקרה הטוב, שבעה־שמונה מועמדים, בעוד בעבר על כל תפקיד כזה התמודדו יותר מ־20 מועמדים. לפיכך נאלץ משרד החינוך לפרסם מכרזים חוזרים עבור משרות ניהול.

גם בחינות הקבלה למכון אבני ראשה זכו כאמור לביקורת, אולם החל משנת הלימודים הבאה תפעל התוכנית להכשרת מנהלי בתי ספר גם בכמה מוסדות אקדמיים.

ת’ מאשדוד מלמד יותר מ־20 שנה. לפני כמה שנים החליט כי הוא רוצה להתקדם לתפקיד ניהולי. “התחלתי את התהליך להתקבל לאבני ראשה ולא עברתי בפעם הראשונה. בסוף החלטתי שאני לא ניגש. התהליך עצמו מסובך. ניגשים 1,600 מועמדים ורק 300 מתקבלים. מתוך ה־300 זה מחולק למחוזות ומגזרים, ואז הסיכוי לעבור הוא מאוד קטן. לדעתי, הסינון אמור להיות בקבלה לתפקיד ולא בקבלה ללימודים”. ת’ מתייחס גם להיבט הכלכלי: “בכל פעם מוסיפים עוד ועוד תפקידים למנהלים, עוד ועוד אחריות, והתמורה היא לא כל כך גבוהה. יש מורים שאני מכיר שמרוויחים כמו מנהלים, וזה לא הוגן בעיני”.

הדס, מורה 25 שנים מאזור השרון, נזכרת איך הגיעה בתחילת דרכה למערכת מלאת תחושת שליחות ורצון להגיע לתפקיד ניהולי. “התכוונתי ללמד חמש שנים ואז ללכת לנהל, לשנות. באתי נמרצת לעשות את מינימום הוותק ולהתקדם - והוציאו לי את הרוח מהמפרשים. לא מספיק שצריך לעשות תואר שני, לעבור קורס מנהלים באבני ראשה ולשלם הרבה כסף עבורו - להתקבל לשם זה משהו כמעט בלתי עביר. מי שרוצה לעשות שינוי נתקל בכל כך הרבה קשיים מצד כל הגורמים שמסביב, ובראשם משרד החינוך. גם אם המנהל בא בכוונות טובות, אי אפשר להצליח. אני נשארת כי אני אוהבת את העבודה שלי”, מסבירה הדס.

מנשה לוי, יו”ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל־יסודיים, מסביר למה כיום יש הרבה יותר משרות ניהול פנויות בבתי הספר: “הסיבה פשוטה מאוד - פחות ופחות פרחי ניהול שמוכשרים במכון אבני ראשה. עובדי ההוראה שומעים מה הסמכויות של מנהל בית ספר, מה התגמול הכספי - ועושים ‘אחורה פנה’. הכל מתחיל ומסתיים בסטטוס החברתי של המקצוע הזה, בקושי העצום שיש בו. עומס אדיר מוטל על מנהל בית ספר, האחריות רבה והסמכויות מעטות. יש שחיקה נוראית במגע עם כל העולם - הורים, מורים, משרד החינוך, הרשות המקומית, המחוז, המפקח. זה תפקיד שוחק מאין כמוהו ולכן הוא מבריח את אלה שנמצאים בו. רבים מהמנהלים פורשים לפנסיה מוקדמת, והולכים ומתמעטים אלה שמצטרפים או שמגישים מועמדות”.

אייל נמר, יו”ר ארגון עובדי ההוראה היציגים, מוסיף: “הרפורמות ‘עוז לתמורה’ ו’אופק חדש’ מצליחות להבריח את עובדי ההוראה ממערכת החינוך. כל עובד הוראה מבין שאי אפשר לנהל בהצלחה מוסד לימודי בתנאי עבודה כפי שקבעו הרפורמות, ובכך נוצר החוסר העצום במנהלים”.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: “לא קיים קושי או מחסור במועמדים לניהול. ההפך הוא הנכון - רשימת המועמדים הפוטנציאליים למכרזי הניהול רחבה הרבה מעל ומעבר לנדרש. כמו כן, הגדלנו את מספר פרחי הניהול שיוכשרו בשנה הבאה מ־244 ל־325, כך שעתודת הניהול צפויה עוד לגדול. לאור חשיבות הנושא, אנו משקיעים משאבים אדירים בהכשרת עתודת מנהלים, מגדילים את מספר התקנים עבור פרחי הניהול ומקפידים על כך שלתפקידי ניהול יתקבלו המתאימים והטובים ביותר”.