באופן עקרוני, חופי הרחצה בישראל שייכים לכלל הציבור. במציאות, רק 15 קילומטרים של רצועת חוף, מתוך 197 קילומטרים, הם חופים מוכרזים המותרים לרחצה עבור הציבור הרחב. היחס בין שטחי החוף למספר בני האדם עומד על כ־1.5 סנטימטרים לאדם. נכון להיום, שליש מרצועת החוף של ישראל תפוס על ידי נמלים, מתקני התפלה, תחנות כוח, בסיסים צבאיים ובנייה פרטית. על מצבם של שני השלישים הנותרים, המוגדרים כחופים פתוחים, מתנהל מאבק עיקש בין קבלנים ויזמים פרטיים לבין ארגונים כמו "אדם טבע ודין", "החברה להגנת הטבע" ופעילים סביבתיים. במאבק הזה רשמו ארגוני איכות הסביבה הישגים לא מבוטלים: הם הצליחו למנוע את הקמתו של כפר נופש בחוף פלמחים, להסיר את הגדרות ומדרגות הבטון למרגלות "סי אנד סאן", ולרשום ניצחון בבית המשפט העליון בפרשת מגדלי חוף הכרמל, בפסק דין עקרוני שקבע כי בנייה על חוף הים אינה יכולה לשמש למגורים.


"סוף להפקרות"
 

בשנת 2004 אישרה הכנסת את חוק שמירת הסביבה החופית (חוק החופים), שלפיו חל איסור לבנות במרחק של 100 מטרים מהחוף, ולכל בנייה במרחק של עד 300 מטרים נדרש אישור מיוחד מהוועדה לשמירת הסביבה החופית. לראשונה, עוגנה בחוק זה זכות הציבור למעבר חופשי. 


החוק הזה הוא הישג מרשים, אלמלא סוגיה אחת שהתעוררה לאחר קבלתו: מה יעלה בגורלן של כ־50 תוכניות בנייה שאושרו טרם קבלת החוק? בהתאם לתוכניות בנייה אלו - הכוללות בניית בתי מלון, בתי מגורים ותשתיות - כבר שווקו קרקעות ולא ניתן לבטלן מבלי לפצות את היזמים המחזיקים בהן. 
 

כדי להסדיר את הטיפול בתוכניות אלו, נוסחה הצעה לתיקון החוק לשמירת החופים. לפי הצעה זו, כל תוכנית בנייה שאושרה לפני כניסת החוק תובא לבחינה נוספת של הוועדה לשמירת הסביבה החופית שבמשרד הפנים. תוכניות שלגביהן תידרש התאמה יוגשו מחדש, ואם תוכח פגיעה ביזם הוא יפוצה בשטחים אחרים או באמצעות הגדלת אחוזי הבנייה ללא צורך במכרז. 

בנייה בחוף פרישמן בתל אביב. צילום: רוני שוצר, פלאש 90בנייה בחוף פרישמן בתל אביב. צילום: רוני שוצר, פלאש 90
 

"הגיע הזמן לשים סוף להפקרות הבנייה בחופים ולהעביר מסר ברור: חוף הים הוא לא נדל"ן", אומר ח"כ ד"ר דב חנין (חד"ש), יוזם התיקון לחוק החופים. "מעט החופים שנשארו לנו חייבים להישאר פתוחים לציבור הרחב. לא ייתכן שנאפשר לתוכניות ישנות מימי המנדט לגבור על הסטנדרט העדכני שהכנסת קבעה. גם עבור היזמים, מצב של מלחמת עולם על כל תוכנית בנייה הוא לא טוב. סטנדרט אחיד וברור בעניין הזה ייצור ודאות ויגן על הציבור. הגיע הזמן להעדיף את האינטרס הציבורי בשמירת החופים כמקום בילוי חינמי ונגיש, על פני האינטרסים של מי שיכול להרשות לעצמו דירת פאר על החוף. אני קורא לשרים לתמוך בתיקון לחוק".
 

יותר מ־45 חברי כנסת כבר חתמו על הנוסח שיעלה להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה בשבוע הבא. זו לא הפעם הראשונה שההצעה לתיקון חוק החופים יוצאת לדרך: היא עברה בכנסת ה־18 בוועדת שרים לענייני חקיקה, אבל נפלה לאחר ששר התיירות לשעבר, סטס מיסז'ניקוב, הגיש ערר. בכנסת שלאחר מכן, בנוסח שונה, החליטה הוועדה בהובלת שר הפנים דאז, גדעון סער, להקים ועדה שרים בין־משרדית לבחינת הנושא, אולם דבר לא נעשה עם המלצותיה, שכן הכנסת התפזרה לקראת תום עבודתה. 
 

בכנסת הנוכחית הוחלט על הקמת ועדה בין־משרדית שמעולם לא קמה. כעת מוגשת ההצעה שנוסחה בסיוע המחלקה המשפטית של עמותת "אדם טבע ודין", עם הבדל מרכזי: המדינה אמורה מיוזמתה לסיים בתוך שנתיים בחינה כוללת של כל התוכניות הישנות לבנייה בחופים, ולקבל החלטה בעניינן בהתאם לחוק החופים מ־2004. 
 

כוחות ההון־תכנון־שלטון

"הכל עניין של כסף", אומר ד"ר ארנון בן־ישראל, גיאוגרף תרבותי, ראש התמחות גיאוגרפיה וסביבת האדם במכללה האקדמית לחינוך "קיי" בבאר שבע. "רובה המכריע של האוכלוסייה היהודית בישראל מתגורר במרחב העירוני שהתפתח לאורך חופי הים. לים ולחופים יש תפקיד מרכזי בהתפתחות הערים האלו, כמרחב של פנאי, נופש וספורט וכמוקד פיתוח כלכלי ותרבותי מהמעלה הראשונה. בעבר, החופים היו הפקר מבחינה חברתית, תרבותית ומשילותית, ושימשו לגניבת חול, כאתרים להשלכת פסולת או לחיסול חשבונות. בעשורים האחרונים התפתח אידיאל הנוף לים התיכון, וסימן את החוף כבעל פוטנציאל לרווח נדל"ני מניב ביותר בשוק הרותח. היזמים והטייקונים התנפלו על חופי ישראל תוך כיפוף, קימוט ושיתוף פעולה של מערכות התכנון.

 תוכנית לבניית מלון חדש באשקלון סמוך למצוק הים. צילום: אדי ישראל תוכנית לבניית מלון חדש באשקלון סמוך למצוק הים. צילום: אדי ישראל


בדרך זו, פרויקטים של פיתוח החופים התגלו לא אחת כמסווה להפרטה, והביאו בפועל לחסימת הגישה החופשית אליהם עבור כלל הציבור, שנאלץ לשלם בכניסה אליהם. נגד כוחות ההון־תכנון־שלטון החומדים את החופים, ניצבו כמה גופים ירוקים שהצליחו להניע תהליך חקיקה מייגע שהבשיל לקבלת החוק לשמירת הסביבה החופית", ממשיך בן ישראל. "החוק הזה קובע הגבלות בנייה ופיתוח חמורות לאורך החופים, ומבקש לשמור את הסביבה החופית להנאת הציבור. קשה להגזים בחשיבותו של החוק ובערך המוסף החברתי והסביבתי שגלום בו. צריך לבצר אותו בכל דרך, ולתקן אותו כך שיהיה תקף גם ביחס לתוכניות שאושרו טרם חקיקתו במידה שלא ייצאו לפועל, כי לא נותרו לנו חופים לבזבז".
 

מי שנלחמת על פיסת החוף של הציבור הרחב כבר שנים היא אקטיביסטית צעירה בשם עדי לוסטיג (28). לפני כעשר שנים היא גייסה את אחיותיה, רוני ודנה, כדי להפגין וליזום פעולות להצלת חוף פלמחים. הן הגיעו עם שני מזרונים ואוהל, קראו לחברים, חילקו בפאבים פליירים שהדפיסו במדפסת הביתית, וכך המחאה החלה לקרום עור וגידים. 
 

"הבנתי שחייבים להיות שם פיזית כדי לוודא ששום דבר לא משתנה. מניסיון, תוך יום יכולה להיווצר תשתית לבניין", היא סיפרה לי באותם ימים בראיון ל"מעריב". "הצטערתי לפגוש אנשים שלא מאמינים שאפשר לעשות משהו. הם שאלו: איזה סיכוי יש לכן? אני בן אדם אחד, אבל אם כולם יקומו יחד נהפוך לאזרח אחיד ענק, ששום דבר לא יכול לעמוד בפניו. אנחנו אזרחים במדינה הזאת, ואנחנו צריכים לפעול. היזמים הם לא אלה שיקומו ויגידו שהם מוותרים על בניין בחוף. יש לנו זכות מלאה להחליט מה יקרה בחופים שלנו. אני לא מרימה ידיים עד שחוף פלמחים יוכרז כשמורת טבע. הוא חלק מהחיים שלי". 

דב חנין. צילום: מרק ישראל סלםדב חנין. צילום: מרק ישראל סלם

 

במשך ארבעה חודשים תמימים ישנה לוסטיג על החוף - כפר מחאה קטן, של נערה אחת שלא נתנה לטרקטורים לעלות עליו. עשור חלף, הקרב על הצלת חוף פלמחים הצליח, ולוסטיג עדיין פועלת למען הסביבה. "נותרו לנו מעט מאוד חופים פתוחים וחופים טבעיים", היא אומרת. "כל החופים האלה, שאין בהם בנייה מסיבית, מאוימים ומתחילים להיעלם לנו מהנוף. חוק החופים מ־2004 בא מתוך הבנה לנזק שנגרם לקו החוף שלנו, וכמה חשוב לשמר את משאב הטבע הזה. הבנייה קרוב לקו החוף גורמת לנזקים אקולוגיים, וחוסמת את הגישה לחופים טבעיים הפתוחים לציבור הרחב. זו מהות הדבר, ועכשיו זה הזמן ליצור לחץ ציבורי חזק כדי להעביר את התיקון לחוק". 
 

חוץ מהיזמים שאמורים לגזור קופון מנדל”ן יוקרתי לחוף הים, לוסטיג מצביעה על גורם נוסף שלא שם את הציבור הישראלי בראש מעייניו. “המתנגד הראשי לתיקון הוא משרד התיירות, שחושש שמיזמים רבים הם תיירותיים ומיועדים לנופש”, היא מגלה. “מה שאנשי משרד התיירות שוכחים זה שאם נמשיך לבנות בחוף, לא יהיה לתיירים שמגיעים למדינת ישראל מה לראות”.
 

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל "אדם טבע ודין", רואה בחוק הזה תיקון עוול היסטורי. "בפני ממשלת ישראל ניצבת ההזדמנות לעשות היסטוריה ולהחזיר לציבור הישראלי את החופים ששייכים לו", הוא אומר. "יותר מ־50 תוכניות בנייה ישנות מאיימות על הסביבה הימית, והתיקון לחוק יאפשר לבחון מחדש את התוכניות האלה ולהעמיד את ההגנה על החוף בראש סדר העדיפויות, לטובת הציבור הרחב והדורות הבאים".

מלשכת שר התיירות יריב לוין נמסר: השר יתנגד לכל חקיקה שתפגע בהקמת בתי מלון חדשים.