רבים מילדי ניצולי השואה חווים כיום שוב, בעוד הם מטפלים בהוריהם הזקנים, את אותו התפקיד שהטילו עליהם בעל כורחם נסיבות החיים בילדותם - להיות "הילד ההורי", זה שמכיל את הוריו ואת כאבם. מדי שנה הולכים לעולמם למעלה מ-10,000 משורדי השואה שחיים בישראל. בחיים נותרו כמעט רק מי שכבר נולדו לתוך מלחמת העולם השנייה וחוו את הרדיפות, הבריחה והאימה כילדים רכים, לפעמים אפילו כתינוקות.

בעמותת "עמך" מתרחשת בחודשים האחרונים תופעה יוצאת דופן ובלתי נתפסת בהיקפה - עשרות זוגות של הורים קשישים וילדיהם המבוגרים פונים לעמותה במספרים גדלים והולכים כדי להגיע לטיפול זוגי בין-דורי, ולסגור מעגל. "דווקא עכשיו, בני הדור השני לניצולי השואה, כשהם כבר בני 45 עד אפילו 65, רוצים לסגור מעגל, ולא רק הם. חלק גדול מהטיפולים מתחילים ביוזמתם של ההורים עצמם, למרות גילם המתקדם ומצבם הבריאותי הרעוע של רבים מהם, כי הם אלה שרוצים לשחרר את ילדיהם לחיים טובים ועצמאיים יותר לפני שהם עצמם הולכים לעולמם", אומרת ליאת לוי-וכטנברג, פסיכולוגית ועובדת סוציאלית מומחית, שהיא חלק מצוות המטפלים ב"עמך".

אחת מאותם הורים שביקשו את הטיפול הזה היא פ', שבעת מלחמת העולם השנייה היתה פעוטה, וניצלה לאחר שנמלטה עם משפחתה מהכיבוש הנאצי. היא זו שביקשה להגיע לטיפול עם בנה, בשנות הארבעים לחייו. על התהליך הטיפולי סיפרה למעריב אונליין: "אני ובני כמעט שנה בטיפול הזוגי. הוא הידרדר כשהיה צעיר יותר להתמכרות לסמים, לא הצליח להחזיק מעמד במערכות יחסים ופספס המון הזדמנויות בחיים. כל חייו הוא האשים אותי, למרות שידע את נסיבות החיים הלא קלות שלי, אבל גם אני לא הייתי שלמה עם האמא שהייתי. לא רציתי לעזוב את העולם בלי לדעת שיש לו סיכוי לחיים טובים יותר. היום בעקבות הטיפול הזוגי, הקשר בינינו הוא יותר טוב מאי פעם".

הטיפולים בעמותת "עמך". צילום: עמותת "עמך"

לוי-וכטנברג הוסיפה כי "כשהבן של פ' שמע אותה לוקחת אחריות על הכשלים שלה כאמא מולו לראשונה, על הכאב שהיא גרמה לו ואת הצער שלה, באה גם ההכרה שלו בכאב שלה על החיים שעברה. השיח של האשמה הפך לשיח מכיל, וזה אפשר להם להקשיב אחד לשני ממקום אחר, שהם לא היו בו עד היום, כך שאף פעם לא מאוחר מדי".

היא אף הדגישה כי "לאחרונה יש יותר דרישה לטיפולים הזוגיים שהם מאד מרגשים. יש משהו בחוויה של 'הזדמנות אחרונה' לקחת אחריות, לברר מה קרה, להתפייס. כשההורים נעשים תלויים יותר בילדיהם, גם הם רוצים 'לנקות שולחן'. הילדים מהמקום שלהם רוצים בטיפול גם כדי לפתוח את הרגשות שנשארו סגורים כל החיים עם ההורה לפני שהוא נפרד מהעולם, אבל גם כדי להשתחרר בעצמם. רבים מבני הדור השני הם אנשים שתפקודם בחיים הבוגרים נפגע ברמה כזאת או אחרת, כשחרדה או תחושות אשמה חלחלו אליהם כשהם לא קיבלו כילדים הכרה בצרכים שלהם. זה מתבטא בהמון צורות, אפילו כך שאנשים חוששים שהם כהורים מעבירים את רעילות הטראומה הזאת הלאה לדור השלישי".

בטיפולים עולים רגשות רבים. לא פעם של כאב נפשי עמוק, האשמות קשות, ויכוחים ובכי. הסימפטומים הפוסט-טראומתיים של ניצולי השואה, כגון חרדה רבה, חוסר הבנה למצבו הרגשי של הילד והיעדר משפחה מורחבת תומכת, גרמו לחוסר יכולתם של רבים מהם כהורים לתמוך בילדיהם בצמתים חשובים בחיים. עכשיו רבים מהם מנצלים את ההזדמנות האחרונה לתקן. 

שורדי שואה ובני הדור השני המעוניינים בטיפול יכולים לפנות לכל אחד מ-15 מרכזי "עמך" ברחבי הארץ במספרי הטלפון המופיעים באתר העמותה באינטרנט.