דוח מבקר המדינה העוסק במוכנות של ישראל לרעידת אדמה צופה קטסטרופה לאומית במונחים אפוקליפטיים: 7,000 הרוגים, 45 אלף פצועים, קרוב ל־10,000 לכודים וכ־170 אלף חסרי בית. הדוח מותח ביקורת על יישומה של תמ"א 38 לחיזוק מבנים, בעיקר בפריפריה, כמו גם על ליקויים במוכנות התשתיות הלאומיות כמו אספקת החשמל, כבישים וגשרים שעלולים להתמוטט, חיזוקם של בתי ספר, בתי חולים ומוכנותו של נתב"ג לקלוט סיוע בינלאומי. דוח המבקר הוא כמובן תמרור אזהרה חשוב ויש לקחת אותו במלוא הרצינות, אך ראוי לשים דברים בפרופורציה ולבחון אותם בקונטקסט.



כאשר מדברים על אסונות טבע בסדרי גודל כאלה, לא ניתן אף פעם להגיע למאה אחוזי מוכנות. יפן היא מדינה מערבית הסובלת חדשות לבקרים מרעידות אדמה חזקות. היפנים מודעים למצב וכל מערך התכנון והבנייה, מתן ההיתרים, היערכות לחירום, פינוי נפגעים וטיפול בתשתיות המדינה מושפע מכך. ניתן להרחיק ולומר שהיפנים נמצאים במאה אחוזי מודעות לאסון הבא. ובכל זאת, כאשר מתרחשת רעידת אדמה מתחוללים נזקים עצומים העולים גם בחיי אדם. 
 

אם בוחנים בכל זאת את מידת המוכנות של ישראל לרעש אדמה חזק, ניכר כי בסך הכל מדובר ברמת מוכנות גבוהה. המדינה מעודדת את קידומה של תמ"א 38, עורכת תרגילי היערכות, משקיעה רבות במערכות חילוץ והצלה כמו פיקוד העורף והרשות החירום הלאומית (רח"ל), ומקצה קרקעות ותקציבים לחיזוק מבנים פרטיים ומבני ציבור באזורי סיכון (התוכנית "מגן לעורף"). אך יש גם עניין משמעותי נוסף והוא התחזיות עצמן: מדובר בהערכה גבוהה מאוד של הרוגים ופצועים שלא ברור לגמרי על מה היא נשענת. רובן המוחלט של רעידות האדמה בישראל הן רעידות חלשות, פחות מ־5 בסולם ריכטר. רעידות בעוצמה כזו כמעט שאינן מסוגלות לגרום לנזקים מעבר לכמה סדקים, או במקרה הגרוע להתמוטטות של מבנים רעועים. 
 
נוסף לכך, הבנייה בארץ היא בסטנדרטים (ובתקנים) גבוהים מאוד, והסיכוי שמבנה יקרוס עקב רעידת אדמה הוא אפסי. מה גם שהמסה הגדולה של האוכלוסייה מרוחקת מאוד מאזורים המועדים לפורענות (אזור השבר הסורי־אפריקאי) ואינה מושפעת מהם. ההערכה היא שאחת למאה שנים מתרחשת רעידת אדמה משמעותית, כמו אלה שפקדו את ישראל ב־1927 (6.25 בסולם ריכטר - נתון הנמצא במחלוקת) וב־1837 וגרמו לנזקים רבים. אך גם כאן יש לזכור שמדובר בעיקר במבנים עתיקים שאינם מותאמים לטלטול חזק, ובאזורים היושבים סמוך לשבר. ב־1995 התרחשה רעידת אדמה בעוצמה של 6.2 (כמו זו שהתרחשה ב־1927), אך היא כמעט לא גרמה לנזקים. תייר אחד נפטר בשל התקף לב. 
 
לבסוף, האחריות היא גם של האזרחים. אזרח המתגורר במבנה ישן ומט לנפול, ראוי שידאג לחזק את ביתו ממש כפי שהוא דואג לתחזק את רכבו. המדינה מצדה מציעה לתושביה שלל אמצעי עזר (פינוי־בינוי, תמ"א 38, הוספת ממ"ד, הקלות במס), כך שכל שנותר הוא רק לקום ולעשות.
 
הכותב הוא ד"ר לגיאוגרפיה וסביבה.