"לפני ארבע שנים הסתיים מבצע 'צוק איתן', ממש בסיום המלחמה נהרג בוגר שלנו, החלל האחרון - אבי גרינצויג. זו הייתה מכה קשה כי הייתה אווירה שהמלחמה הסתיימה אבל הוא היה החלל האחרון והנה, ארבעה קיצים אחרי זה, אנחנו בחופש, כל אחד התאדה קצת לחיים שלו ואנחנו שוב פוגשים ונפגשים בנסיבות מאוד מאוד קשות", כך סיפרה היום (ראשון) ל"מעריב-אונליין", ירדנה כהן, מנהלת תיכון ע"ש גולדה בפתח תקווה, בו למד סמ"ר אביב לוי ז"ל, שנהרג ביום שישי מירי צלפים בגבול רצועת עזה. 

"ההודעה על מותו החזירה את הטראומה הקודמת, את ההרגשה הקשה הזו של הקיץ שתמיד מפחיד אותנו אנשי החינוך כשהילדים רחוקים מאיתנו, כאילו שיש לנו איזו בעלות על הביטחון שלהם", אמרה כהן. "מדובר בבחור נער שקט, צנום, חייכן. באמת, זה לא בשביל להאדיר אותו אחרי מותו, לא מעורב אף פעם בשום אינטריגות, לא אוהב את הרעשים שהיו מסביב בכיתה של ויכוחים ואנטגוניזם. איך אמרה המחנכת: 'כל מה שהייתי צריכה מהכיתה הייתי פונה לאביב, הוא יעשה, יסדר, יפעל'".
"אביב היה נחבא אל הכלים, לא מאוד בולט אבל האיכות שלו הייתה דווקא במופנמות שלו ובביישנות. ב-2015 הוא סיים ללמוד, הגיוס שלו היה יחסית מאוחר, במרץ, ולכן רוב הבוגרים של שכבה זו כבר סיימו או על סף סיום השירות הצבאי ולו היו עוד מספר חודשים. רק בנסיבות האלה אנחנו פתאום מגלים שאותו נער הפך להיות לוחם, מתברר שהביישן והצנום המשיך בדרך העיקרית שלו של נתינה, בדרך המושרשת שלו של עשייה למען והיה חייל למופת".

"כולם הגיעו להתאחד". תלמידים מתאספים בתיכון גולדה בפתח תקווה
"כולם הגיעו להתאחד". תלמידים מתאספים בתיכון גולדה בפתח תקווה

"קורע לב לראות את הילדים על מדים מתפרקים לנו"
 
"פתחנו במוצאי שבת את שערי בית הספר ואמרנו שניתן לטבע לעשות את שלו ונראה מי יבוא. קרוב ל-600 איש היו במבואה של ביה"ס, הגיעו בוגרים מהשכבה שלו וגם בוגרי שני מחזורים תחתיו - השכבה של אחיו אוריאן. זה בי"ס שנטמע ממש בתוך השכונה, כולם ירדו מהמרפסות להתאחד ולהתייחד איתו. המראה היה מצד אחד מכבד של אנשים שאין להם קשר אליו, הם גרים בשכונה ויודעים שביה"ס נפתח סביב האבל הזה והגיעו לביה"ס. מצד שני זה היה קורע לב לראות את ההמונים, את הילדים על מדים, ממש מתפרקים לנו".
"ההלווייה הייתה המונית, היה בלתי אפשרי כמעט להגיע לחלקה הצבאית בבית העלמין בסגולה מרוב שהיו אלפים. בטקסים של ביה"ס אתה מתרגש ופה אתה פשוט מתפרק. אני מנסה לחשוב איך המשפחה שהוא היה עטרת ראשה, הבכור, המוביל, הדוגמה והמופת של הבית, אני מחזקת אותם ומנסה לחשוב איך הם קמים מהמשבר הזה וליבי איתם".
"מורה אחת בדקה את תאריך הלידה שלו ואמרה לי שזה כל כך מזעזע - הוא נולד בחודש אב בתחילת הצום ונפטר בתוך ימי תשעה באב, משהו סימלי. את החורבן חווה המשפחה ומתברר שגם המורים לא מחוסנים, זו לא חוויה פשוטה. אנחנו זוכרים אותם נערים עליזים, שובבים, כל מה שמאפיין את הזמן הזה שהם נערים בתיכון ועכשיו לראות את כל הקצינים סביבו, זה מנער אותנו חזק. אנחנו מסיימים איתם כשהם בני 18 ושולחים אותם לחיים, מצפים שהחיים יהיו פתוחים איתם ושהם יגשימו את עצמם, הצבא הוא רק שלב אבל לצערי יש כאלה שבשלב הזה הם מסיימים".