"למעשה, יוזמי חוק הפונדקאות עשו לנו טובה גדולה”, אומר אמרי קלמן, לשעבר יו”ר האגודה למען הלהט”ב בישראל. “לא יכולנו לעולם להרים דבר כזה רחב שמגייס כל כך הרבה ציבורים, אם הם לא היו מרימים לנו להנחתה. שחקן חשוב הוא ראש הממשלה. ברגע שראש הממשלה עשה תרגיל כל כך שקוף מול הציבור, שבו התחייב לתמוך, הוא הרשים הרבה מאוד אנשים בקהילה, שחלקם אף מתומכיו. הזיגזג שבא אחר כך, כשהוא התנגד לחקיקה, הביא את כל הקהילה לעמוד על רגליה. כל קהילה הייתה פועלת בצורה כזאת לדעתי. זה מעורר זעם גדול, והרבה אנשים נפגעו מזה”.



ברביעי האחרון אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את חוק הפונדקאות, שמרחיב את מעגל הנשים הזכאיות לפונדקאות, אך עדיין מותיר בחוץ אבות יחידנים, וכפועל יוצא מכך - זוגות להט"בים. בעקבות כך, הודיעה קהילת הלהט”ב על יציאתה למאבק, שכלל שביתה אתמול והפגנות של אלפים ברחובות בערים בארץ במחאה נגד האפליה המגולמת בחוק; המלוות בגיבוי מחברות גדולות במשק, שאפשרו לחברי הקהילה לשבות בלי ששכרם ייפגע. המחאה הזו כבר כונתה “הגדולה ביותר בתולדות הקהילה הלהט”בית במדינה”.



הפגנת הלהט"ב בכיכר רבין. צילום: קובי ריכטר/TPS



איש מאנשי הקהילה שדיברנו איתם לא מאוד מופתע מההתגייסות הציבורית הרחבה של מגזרים שלמים בחברה הישראלית למאבקם. למעשה, הם ראו את המאבק הנוכחי מתהווה כחלק מתהליך הדרגתי שארך שנים רבות, ובו נאבקו למען שוויון זכויות ולמען הכרה מגדרית, ממסדית ותודעתית.



“הזמן עשה את שלו, ודבר נבנה על דבר”, אומר איתי פנקס, שכיהן כיו”ר אגודת הלהט”ב בשנים 2000־2001 ופעל בין היתר להקמתו של הארגון “חושן”, המבצע הסברה בבתי ספר ובמוסדות ציבוריים שמטרתה היכרות עם הקהילה והעלאת המודעות. “זה נהיה פחות ופחות סביר שאוכלוסייה מסוימת תהיה מופלית לרעה בכל כך הרבה מובנים, ושעל כל כך הרבה סוגיות יש צורך בפסיקה של בג”ץ על מנת לזכות בזכויות בסיסיות מובנות מאליהן. זה לא קרה ביום אחד. זה מצטבר ולוקח הרבה זמן עד שקולטים את זה בחלקים שונים של העם, וזה בדיוק מה שקרה. הנחרצות שלנו והקריאה שלנו לשוויון חשפו את ממדי האפליה, והתמונה הלכה והתבהרה לאט־לאט והפכה מובנת ליותר ויותר אנשים בציבור הרחב.



“בתקופה שבה אני כיהנתי כיו”ר האגודה הדברים היו בסיסיים יותר”, מודה פנקס. “נאבקנו על שוויון במקום העבודה, שהוכרע בבג”ץ בסמוך לפסק דין דנילוביץ' (ב־1989 הגיש יונתן דנילוביץ', אז דייל באל על, תביעה נגד החברה שבה טען כי היא מפלה את בן זוגו בכך שהיא לא מעניקה לו כרטיס טיסה חינם על פי הסדר קיבוצי שהוחל על עובדי החברה. בית הדין פסק לטובתו ונקבע שמדובר באפליה אסורה – סב"ד). רצינו לצאת לפריפריה ולא להשאיר את הפעילות בתל אביב בלבד, ולכן פתחנו סניפים ראשונים בקריית שמונה, באר שבע, אילת ועוד. הקמנו קבוצות נוער במקומות רבים ופעלנו להעצמה קהילתית. נאבקנו גם על הסברה וסוגיות של הכלה בצבא, שילוב של יותר חיילות וחיילים בצה”ל ועוד”.



רגע האמת


“צריך להבין ששגרת החיים של להט”בים בישראל לא משתנה באופן דרמטי, וקשה בעת שגרה להניע ליציאה להפגנות ומחאה”, אומר קלמן. “יש דברים שחייבים לקרות מבחוץ כדי שהמנהיגות תעלה מהשטח עצמו. אנו עדים כעת למחאה שמגיעה מלמטה מכל מיני מקומות ברחבי הארץ”.



קלמן (32) כיהן כיו”ר אגודת הלהט”ב בשנים 2016־2017. “כשהגעתי לתפקיד מצאתי אגודה על הקרשים מבחינה תדמיתית וכלכלית, ויחד ניסינו להבין אם יש פוטנציאל להשאירה בחיים או לסגור”, הוא מספר.



רצח שירה בנקי ז”ל במצעד הגאווה בירושלים ביולי 2015 היווה נקודת מפנה והעמיד את כוחה של האגודה למבחן מחודש. “הדמויות התחלפו, והייתה אפשרות היסטורית לאיחוד”, מספר קלמן. “ניסינו להביא להסכמות רחבות בין הארגונים. נקודת התפנית הייתה כאשר האגודה קיבלה משקל פוליטי. בפעם הראשונה דרשנו משרים ומחברי כנסת שבאו לנאום בעצרות הקהילה - לחתום על התחייבות שבה יפעלו לחקיקה גאה בכנסת. כך, למשל, מנענו משר החינוך נפתלי בנט לנאום כי לא חתם על ההתחייבות. לראשונה אמרנו בעצם: מי שלא עומד לצדנו ברגע האמת, לא יקבל במה. התפנית השנייה אירעה כאשר משרד התיירות יצא בקמפיין עולמי לעידוד תיירות גאה בישראל, ואנו דרשנו וקיבלנו שהכסף יעבור דרך הקהילה ובשיתופה”.



שירה בנקי ז"ל. קרדיט: צילום מסך פייסבוק



אחת ההפתעות המבדלות את המחאה הזאת מקודמותיה היא ההתגייסות של הקהילה העסקית אליה. בין הגורמים שהביעו את תמיכתם במאבק הלהט”בים נמצאים בית החולים איכילוב, מד"א, טבע, בזק, שופרסל, HOT, סלקום, פלאפון, yes, שטראוס, אסם, כלל ביטוח, ישראכרט, אל על, ישראייר, עיריות תל אביב־יפו, גבעתיים ורעננה, תנובה, אוסם, סופר־פארם, רשות הטבע והגנים, לשכת עורכי הדין, ההסתדרות הרפואית, גוגל, פייסבוק, מוטורולה, IBM, מיקרוסופט, פוקס, נתיבי ישראל, נטפים ועוד.



“אחד הגורמים החשובים הפעם זה הזירה העסקית”, אומר קלמן. “שם השכילו להבין שהציבור עומד לצד הקהילה הגאה. הצטרפו חברות שמעולם לא דמיינו לעצמנו שיניפו דגל גאווה. צריך להבין שמה שקורה פה בישראל - אין לו תקדים בעולם. העובדה שחברות עסקיות מתגייסות. הקהילה העולמית נדהמת ממה שקורה אצלנו. בפעם האחרונה שקרה משהו דומה - זה היה בארצות הברית סביב סוגיית הנישואים הגאים, ואין מה להשוות. שם התגייסו כמה חברות בודדות. אצלנו מדובר על כמעט קונצנזוס מוחלט של הזירה העסקית שיוצאת באמירה פוליטית. מתי לאחרונה הזירה העסקית יצאה באמירה פוליטית רבת־משמעות נגד פעילות ממשלתית?”



"מי שחושב שהאגודה לא עומדת ומניעה את כל המהלכים האלה, טועה ובגדול", טוענת מצדה חן אריאלי, יו"ר אגודת הלהט"ב בהווה. "יצאנו לרחובות בשנה שעברה עם 15 אלף איש במחאה נגד משרד הרווחה בגין סערת האימוץ. היה ברור ששעון החול הזה מסתיים, והלחץ הציבורי בפעם הקודמת הביא להחלטה מראש שבקיץ הזה נצא לרחובות. הסערה תוכננה כבר לפני העברת חוק הפונדקאות בכנסת, וההחלטה שם גרמה להרבה קהלים אחרים להבין שזה נרטיב של כולנו".



יש סיכוי שנראה את המחאה פורצת את גבולות מאבק הלהט"ב?
"זו המחאה החברתית הכי גדולה שנראתה פה מאז 2011, ואנו חייבים להתרכז בלמנף אותה הכי טוב שאפשר. המהלך הזה עורר יותר מכל באנשים תקווה שיש כוח למאבק אזרחי. התמיכה בנו ריגשה אותי. אנשים רואים במאבק שלנו גם את שלהם, ויש נקודת מפנה משמעותית לעבר מאבק משותף אפשרי. אנחנו נאבקים על החברה שלנו, ואני מקווה שנפרוץ גם את גבולות הלהט"ב. יש לנו כוח לטפל בסוגיות בוערות, והשלב הבא הוא סולידריות כלפי מאבקים אחרים, כי זכויות אדם הן זכויות אדם. יותר אנשים מבינים שיש מקום לצאת לרחובות גם לגבי סוגיות אחרות".



מחלחל לכל העם


אין ויכוח כי זכויות הקהילה הלהט”בית עברו כברת דרך מאז החלו ניצני הקהילה הממוסדת בישראל, לפני כ־40 שנה. בשנת 1975 הוקמה אגודת הלהט”ב הראשונה שפועלת למען זכויות ההומואים, הלסביות, הטרנסג’נדרים והביסקסואלים בישראל. הרבה מהפעילות התרחשה בתחילה במחשכים. בשנת 1998 יזמה הקהילה את מצעד הגאווה הראשון שהפך למסורת. כיום פועלים כ־17 עמותות וארגונים עצמאיים בתוך הקהילה. בעוד שהרצח בברנוער באוגוסט 2009 העלה שאלות ומחלוקות בין הארגונים השונים, דווקא רצח שירה בנקי ז”ל היה כאמור לאירוע מאחד בין חברי הקהילה.



נורה גרינברג (67) כיהנה כיו”ר האגודה בשנים 2003־2004. היא זוכרת תקופות שבהן חברי הקהילה נאלצו לכתת רגליים במסדרונות כנסת ישראל רק לשם פגישה רשמית עם גורמי ממשל. “אלה היו זמנים שונים לגמרי”, היא מספרת. “הקהילה הייתה פחות מקובלת, והיו פחות מודעות ופתיחות. חלק גדול מהחברה ראתה בנו לא לגיטימיים, וזה השתקף גם במאבקים”.



בתקופתה של גרינברג נאבקה הקהילה בארגון מד”א, שסירב אז לקבל תרומות דם מהומואים וטרנסג’נדרים, ובמשרד הפנים שסירב לשנות שם בתעודת זהות לטרנסג’נדרים. כמו כן, הקהילה פעלה רבות על מנת להגיע לתהליך הידברות מול משטרת ישראל, בימים שלטענתם נהגה באלימות יתרה מול חברי הקהילה או לחלופין התעלמה מתלונות אנשיה. “האגודה אז הייתה רחוקה יותר מהממסד”, מספרת גרינברג. “היינו מחוץ לתחום במובנים רבים. הצלחנו לאחר מאמצים לעשות היסטוריה ולהיות הנציגות הלהט”בית הראשונה שזכתה להיפגש עם ראש ממשלה בישראל. בזמנו, אריאל שרון הסכים להיפגש איתנו והיה פתוח והביע סימפטיה. לא יצא מזה משהו אופרטיבי, אבל הייתה אווירה של פתיחות”.



כבר בשנים ההן דרשו באגודה שינוי חקיקה בכל הקשור באפליה בענייני משפחה וירושה. כתוצאה מכך, העביר היועץ המשפטי דאז מני מזוז הנחיה שלפיה זוגות ידועים בציבור בני אותו מין ייחשבו כזוגות נשואים לכל דבר ועניין. אבל במגזר העסקי, גרינברג לא זוכרת התגייסות המונית כזאת.



“לא יכולתי לדמיין אז בכלל שהחברות הגדולות במשק יתגייסו למען המאבק שלנו”, היא אומרת. “חברת פלאפון הייתה בין הראשונות שתרמו חסות למצעד הגאווה, למשל, וזו הייתה התפתחות, אבל מה שאנו עדים לו היום הוא עולם אחר לגמרי. התפקיד של האגודה הוא להיות הממשק של היחיד מול הממסד. אף שהיא גוף שהוביל המון מאבקים ועושה לובינג מצוין, מבחינה היסטורית, רוב ההישגים לא נעשו על ידיה, אלא על ידי התארגנות או אנשים פרטיים. רואים את זה גם בבג”צים שהוגשו בידי יחידים”.



על אף ההתגייסות יוצאת הדופן, לחברי קהילה ובכיריה לשעבר ברור כי חלק גדול מהציבור בישראל לא מודע לתמונת האפליה המלאה של הקהילה הלהט”בית בארץ. “כיום האפליה ברורה יותר ויש מודעות”, אומרת גרינברג. “בתקופתי אפשר היה להצהיר שהומואים לא יכולים להיות הורים, וזה עבר בשקט יחסי. כיום, כשהורים להט”בים הם חלק מהנוף, אי אפשר להתעלם מזה. יש שורה שלמה של אפליות בזכות למגדר, בגישה לשירותים רפואיים, בהגדרות לטרנסג’נדרים ועוד, אבל הציבור הלהט”בי הוא חלק מהחברה הישראלית, וכשכולם יחד רואים השתלטות של הדתה, תופעות של אנטי־ליברליות, מתקפות על הדמוקרטיה ובריחה מערכים שפעם נחשבו מובנים מאליהם - זה מחלחל לכל העם ולכל החברה. וכל זה התנקז למאבק על זכויות אדם ושוויון”.