מה קורה בצפון, מה קורה בדרום מול עזה ומה השוני ביניהם? נתחיל בצפון. הצבא הסורי, בפיקוד רוסי עליון ותכנון רוסי, השתלט על מרבית רמת הגולן הסורית; כמה עיירות, כמו העיירה נווה, חטפו את הפצצות ההשמד של המטוסים הרוסיים והסוריים; מרבית המורדים נכנעו בפני נציגים רוסים שהיו ערבים למעברם לצפון סוריה, לאזור אידליב המוחזק על ידי עשרות אלפי מורדים, וכוח צבאי טורקי קטן. החלק היחיד ברמת הגולן הסורית שטרם נכבש הוא בדרומה, קרוב לנהר הירמוך. הוא מוחזק על ידי דאע"ש ומכותר. הניסיונות להסתער עליו כשלו, תוך אבדות רבות לצבא הסורי.



כיוון שכך, מה שמתרחש בימים אלה הוא שהאזור שדאע"ש מחזיק ונלחם עליו, חוטף אש ארטילריה, טילים כבדים, פצצות זרחן אסורות בשימוש והפצצות ממטוסים. זה מה שגרם, הייתי אומר כמעט באורח טבעי, להסתבכות הסורית עם צה"ל. ועכשיו לנקודה מהותית לגבי ישראל: עם הצבא הסורי שהשתלט על רמת הגולן הסורית נמצאים גם חיילים, במדים סוריים, מהמיליציות השיעיות העיראקיות והאפגניות שבחסות משמרות המהפכה האיראניים, ואולי גם מכוח העילית של חיזבאללה.



בצד המדיני, אחרי שישראל התבשמה מכך שרוסיה ערבה להסכם ההפרדה מ־1974 (וראינו כבר שזה לא רלוונטי בכלל למצב החדש), עלתה בתחילת השבוע הבעיה האמיתית במפגש ייחודי וחריג כאשר שר החוץ הרוסי והרמטכ"ל הרוסי הגיעו לישראל לפגישה עם הצמרת הישראלית. בסיומה הודיעה ישראל כי הרוסים הסכימו שלא יהיו "כוחות איראניים" במרחק של 100 קילומטרים מהגבול. בפומבי, הרוסים הכריזו כמה פעמים כי בדרום סוריה, ובכללה רמת הגולן הסורית, אין בכלל כוחות איראניים. פרדוקסלית, הם צודקים: אין שום פלוגה, גדוד או חטיבה איראנית. האלמנטים הצבאיים האיראניים שבסוריה הם אחרים.

לצורך הלחימה האיראנים משתמשים במיליציות שהם הקימו, לא בכוח איראני ישיר. המיליציות הללו הן הבעיה. הן כבר נמצאות, מוסוות, ברמת הגולן. הסיכון הפוטנציאלי הטמון בהן הוא טרור מרמת הגולן. מובן שיהיו לנו הבטחות עד השמיים שאין מיליציות, והוציאו אותן מדרום סוריה. מי יפקח על כך? מי יבדוק? 

בעזה אנחנו נתונים במלחמת התשה עם חמאס. הסכמנו לכך. כאשר אנחנו מסכימים להפסקת אש, בתיווך הגורמים השונים, אנחנו משחקים לידי חמאס, והוא יקבע מה יהיו הפעולות שלו נגדנו במסגרת "הפסקת אש", עד לסבב הקרוב הבא, ושוב "הפסקת אש".

להבדיל ממלחמת ההתשה הידועה ביותר, מלחמת ההתשה בחזית תעלת סואץ הרחוקה, ללא אוכלוסייה אזרחית בצד שלנו, כאן אנחנו מכניסים את אזרחי הנגב המערבי למלחמת ההתשה. האליבי החוזר והנשמע הוא שהסכנה היא בצפון, ולכן צה"ל אינו רוצה "להיתקע" בעזה נוכח הסיכונים הגדולים בצפון. זה לא נכון. הסיכון בצפון אינו בטווח המיידי; אין לנו בצפון שום סכנת מלחמה נגד סוריה, איראן, רוסיה, או כל גורם אחר. הכי הרבה שיש לנו הן זליגות. לעומת זאת, בעזה אנו צפויים להסלמה ואפילו למלחמה; בדרום השדות בוערים; ברמת הגולן לא בוערים שדות. במילים פשוטות: הנסיבות בצפון אינן מפריעות לאיזושהי פעולה רצופה של צה"ל מול חמאס בעזה.