לראשונה מאז נפל בקרב במהלך מלחמת לבנון השנייה הושמע היום (שני) קולו של סא"ל עמנואל מורנו בפעם הראשונה לציבור הרחב, לאחר שהצנזורה הצבאית התירה לעשות זאת. את הדברים אמר בטקס הענקת דרגות והם פורסמו לראשונה ב"ישראל היום". מדובר באחד הלוחמים המסתוריים ביותר של ישראל, שנפל בקרב, אך תמונתו עדיין אסורה בפרסום, בעקבות המבצעים הרבים בהם השתתף.

"עומדים אנו בתפר בין סיומה של שנה ותחילתה של שנה חדשה הבאה עלינו לטובה", נשמע מורנו אומר, "חיתום וסיכום של שנה הוא לא רק תיאור תמציתי של רצף אירועים שהתחוללו, אלא נקודת מוצא לקראת השנה המתחדשת. השנה החולפת היתה רצופה באירועים ומשברים, אשר איימו על אחדות העם ושלמותו".

מורנו המשיך ואמר כי "קיימות שלוש דרכי תגובה מול משבר: האחת, לשקוע במצולות הייאוש והדכדוך, זו אינה דרכנו כלל ועיקר, ולא נאריך בה. הדרכים האחרות מבטאות אופטימיות, אך האחת משובחת מן השנייה. הראשונה מביטה אל עבר האור שאחרי החושך, הטוב שמעבר לרע, ומתעלמת מעצם קיום הרע. זו הדרך הקרויה בפי העם 'לראות את חצי הכוס המלאה'". 

"אך יש דרך טובה ממנה, וזוהי דרכו של רבי עקיבא: שימוש ברע כמנוף להתחזקות. כידוע, כאשר אדם נמצא בקושי ובמשבר הוא מגלה כוחות נפש שאילולא המשבר לא היו באים לידי ביטוי, בדומה לחייל שעובר מסלול קשה ומייגע. ניתן לומר שלמרות ובעצם בזכות אותם קשיים, הוא יוצא חייל מחושל וטוב יותר.

"ניתן אפוא לסכם ולומר שבדרך האופטימיות הראשונה נשארים חזקים, בעוד שבדרכו של רבי עקיבא יוצאים מחוזקים. בעומדנו בפתח שנה חדשה, מי ייתן ונדע לאמץ הסתכלות זו על המציאות, גם בחיי היום יום הפרטיים וכן בחיי האומה. הסתכלות שהופכת משבר למבשר. בתקווה שממשברים אלו נצא מאוחדים ומחוזקים מול האתגרים העומדים לפנינו".

מורנו סיים את דבריו ואמר "תודה במיוחד להוריי שליוו ותמכו בי לאורך השנים, ואחרונה חביבה, אשתי, החצי השני שלי, שתומכת ואוהבת ללא גבול. תודה על הכל. שנה טובה לכולם"

"החברים ידעו שהוא מנהיג"
 
אחיו הבכור של עמנואל, הרב שמואל, התראיין היום ב-103FM אצל בן כספית ואריה אלדד וסיפר על ההתרגשות.

בפעם הראשונה תישמע היום הקלטה, את התמונה אי אפשר לפרסם, אבל הקלטה שלו תישמע היום
"נכון, יש איסור צנזורה רסמי. לא היה על הקול, אלא על המראה והתמונה, אבל השנה מישהו העלה את הרעיון לבקש ולבדוק שזה אפשרי, ודרך הקול אפשר לשמוע את הכל, את התוכן של הדברים, בקונטקסט בטקס הענקת הדרגה שלו לפני 13 שנה. זה קרה 11 חודשים בדיוק לפני שהוא נהרג".

 

אמרו לכם מתי תוכלו לפרסם את תמונתו?
"אנחנו יותר ויותר מבינים שייקח יותר זמן ממה שחשבנו, אמרו לנו שזה משהו של שבע שנים, אבל אנחנו יודעים שיש סיבות נוספות. אסור לנו לספר אפילו מה הסיבות. זה חסוי. מצד אחד, יש לנו איסור להראות את התמונה, אבל יותר העניין זה מה שעמנואל שליחותו וייעודו, ופחות איך שהוא נראה. ברור שזה דרסטי שלא מראים את זה. האמת שיש פה גם ערך שלא מראים. המיסתורין מוסיף גוון אחר לעניין".
 
בקרב בני  נוער רבים, הוא דמות נערצת. מה אתם רואים באזכרות?
"זה מדהים שחשבנו שעם השנים זה ידעך, אמא חשבה שזהו, הדיבורים עליו ייפסקו, אבל ככל שהזמן עובר, והנוער משווע לדמויות שניתן לחקות את גדולתיהם, את מטרות חייהם, את ייעודם. הוא ממשיך לחיות ולהתעצם בהשפעה ובהשראה. אנחנו מתפעלים כל פעם על עוד איזה רחוב על שמו, והשנה בפסגת זאב הקימו פארק, הוא ממשיך לחיות בתודעה הציבורית. בהקלטה שנשמיע יש מסר בקול הזה, מה שיש לו לומר שבועיים אחרי ההתנתקות בגוש קטיף, שבאותו זמן הוא קיבל את הדרגה. הוא עזר למפונים, היה שם בשבילם".
 
ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים?
"אני מגדיר את זה שהוא הגדול ואני הבכור. עמנואל, אני חייב לומר, שהוא היה מאוד שקט, כמעט על גבול המופנם, הוא נתן לאחרים לדבר, והעדיף לעשות. הוא בחר להשאיר לאחרים לדבר, כשהוא נדרש, הוא דיבר, אבל ידע שהעיקר בעולם הזה זה לעשות הרבה. אין ספק שסיירת מטכ"ל שידרגה אותו ובנתה אותו, הוא רצה לעשות ולא להיראות. תמיד שהיו מגיעים אורחים, הוא היה הראשון שקולט מה חסר, גם כאשר היה סגן אלוף, לא עניין אותו. הלך נפשו היה לדאוג לכולם ולא להיות שם. רבי ברוך אמר פעם: 'אדם שלא תופס מקום בשום מקום, יש לו מקום בכל מקום'. אף פעם לא ידעת איפה הוא ישב בבית הכנסת, בבני עקיבא לא קלטו שהוא יכול היה להיות מדריך, החברים הקרובים ידעו שהוא מנהיג".