מאז פרצה מחאת העדה הדרוזית בעקבות חוק הלאום התפתח שיח שנאה ברשתות החברתיות נגד העדה. כך עולה מממצאי מחקר חדש. המחקר, שניטר את השיח במסגרת פרויקט "דוח השנאה" של קרן ברל כצנלסון, מצא קשר ישיר בין התבטאויות פוליטיקאים שקשרו את המחאה לגורמים "לא ציונים" לבין תופעת ההשתלחות בדרוזים.
לפי המחקר, לא פחות מ־9,120 קללות, נאצות ואפילו קריאות לאלימות נגד העדה הדרוזית אותרו באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות בישראל בין 18 ביולי ל־8 באוגוסט, מאז אישור החוק ופרוץ המחאה הדרוזית ועד לפני כשבועיים; כ־415 פוסטים ותגובות פורסמו נגד העדה הדרוזית מדי יום ברשת הישראלית במהלך התקופה המדוברת - אחת ל3.5 דקות.
עוד עולה מהמחקר כי 67% מההתבטאויות ברשתות החברתיות נגד הדרוזים משתייכות לפרופילים המזוהים עם פעילי ימין. 61% הכילו גידופים נגד העדה כגון "טיפשים", "בוגדים", "זבל" ועוד תארים שהדפוס אינו יפה להם. 33% מבטאים גזענות ודעות קדומות, ו־6% אף קריאות לנקוט אלימות נגד הדרוזים.
המחקר העלה עוד שבאותה תקופה, בכל שש דקות בממוצע, התפרסם דבר השתלחות גם בשמאל (234 פוסטים ותגובות שנאה נגד השמאל ביום ובסך הכל 5,148 במהלך התקופה).
לפי הקרן, החיבור שעושות הנהגות מפלגות הימין בין מחאת הדרוזים לגורמי שמאל היה מכוון לייצר דה־לגיטימציה למחאה. "אנחנו רואים הלימה בין התבטאויות של נבחרי ציבור לבין התגברות שיח השנאה ברשת כלפי הדרוזים", מציינים בקרן. "למשל, אחרי ההשתלחות של ראש הממשלה בנימין נתניהו בשמאל - שלו מזמן כבר נעשתה דה־לגיטימציה - אחרי שפרצה מחאת הדרוזים, גם מבלי לקשור מפורשות בין המחנות".
הקפיצות החדות ביותר בהתבטאויות נגד העדה הדרוזית חלו אחרי פיזור המפגש הלא מוצלח בין ראש הממשלה להנהגת העדה, שיתוף מידע שקרי על מימון פעילות המחאה על ידי הקרן החדשה, פרסום התכתבות מזויפת בין ראשי מחאת הדרוזים לאישים פוליטיים באופוזיציה והתבטאות ששלחה את הדרוזים להקים את "דרוזיה", כל זאת מסביבתה של ההנהגה הפוליטית הבכירה בממשלה.
"החיבור בין הדה־לגיטימציה שכבר הושרשה נגד המחזיקים בדעות שמאליות־ליברליות בנושאי זכויות אדם ואזרח לבין העדה הדרוזית, שמעולם לא הייתה חלק מהשיח הזה, הוא חיבור שמכוון מלמעלה על ידי נבחרי ציבור, בהם בראש ובראשונה ראש הממשלה, שמתוקף תפקידו, יותר מאשר בגלל אישיותו, יש לו ארסנל עצום של השפעה על דעת הקהל ועיצוב הנרטיב החברתי", טוענת ענת רוזיליו, מנהלת הזירה הציבורית בקרן ברל כצנלסון. "הממצאים האלה הם נורה אדומה. העדה הדרוזית, שבנרטיב הישראלי ובתודעה הציבורית הייתה מאופיינת שנים כבעלת ברית, מוצאת בבת אחת מחוץ למחנה בגלל דה־לגיטמציה מצד הממשלה וראש הממשלה למחאה לגיטימית שלה".