שלושת שופטי בית המשפט העליון, בראשות השופט ניל הנדל, אטמו ערב ראש השנה את לבם כשהוסיפו שנת מאסר לנוחי דנקנר, כך שייאלץ לשהות בכלא שלוש שנים. הם לא הסתפקו בהותרת העונש של שתי שנות המאסר על כנו, כאילו שנה נוספת עוד תרתיע מישהו. לדנקנר זה כבר לא משנה. הוא איבד את שמו הטוב, לפחות בעיני הציבור. למרות זאת, עד היום הוא לא הכריז על פשיטת רגל. לפני חמש שנים איבד את אי.די.בי ואת מאות מיליוני הדולרים שהשקיע שם. הוא איבד את מרבית חבריו, כשלצדו נותר הגרעין המשפחתי.

בבית המשפט העליון הוכח אתמול שכשמדובר באנשי עסקים, החמלה אינה הצד החזק של השופטים. הם מנותקים מהם. את הרחמים, האמפתיה וקשב הלב הם שומרים לקבוצות מוחלשות כמו פליטי דארפור, שאינם אזרחי המדינה. דווקא שופט המחוזי בן המיעוטים חאלד כאבוב, שגזר את דינו של דנקנר לשתי שנות מאסר, נקט את מידת הרחמים והתחשב בעשייתו הציבורית ובכך שאין מדובר בעבריין סדרתי. “אני מופתע ומאוכזב מההחלטה. בשעה קשה זו אני שואב כוח ממשפחתי, חברי ואהבתי למדינה”, הגיב דנקנר.

דנקנר הופתע מעוד משהו. בגלל מחדל של בית המשפט, הוא התבשר על ההחלטה מהתקשורת עוד לפני קבלת פסק הדין. מדוברות מערכת בתי המשפט נמסר: “בשעות הבוקר אירעה תקלה בהעברת פסק הדין. אנו מצרים על התקלה ועל עוגמת הנפש שנגרמה לצדדים והלקחים יופקו”.

גילוי נאות. אני מכיר את דנקנר אישית. בתחילת מרץ 2011 קיבלתי ממנו טלפון שבו סיפר שהוא קנה את העיתון "מעריב". התבקשתי על ידו לשמש העורך הכלכלי של העיתון. לאחר שעורך העיתון לשעבר אבי משולם נאלץ לפרוש והוחלף על ידי ניר חפץ.

בית המשפט העליון. צילום: מרק ישראל סלםבית המשפט העליון. צילום: מרק ישראל סלם

כשהיה דנקנר בשיא הכוח ראיתי את מצעד החנפנים שעולים אליו לרגל. בשיאו הוא עישן בצוותא עם חובב הסיגרים בנימין נתניהו. יצחק תשובה עלה אליו לרגל להרצליה פיתוח. שגריר סין בישראל סעד אותו בחוליו במרק עם סגולות רפואיות. באחד מימי ההולדת שלו קיבל מתנה בדמות משחק מונופול כולל התחנות העסקיות שבדרך להשתלטות.

הזמר שלמה ארצי, שאותו העריץ, הקדיש לו שירים במופעים בנהריה, שם גם נחנכה טיילת אי.די.בי. כשקרס, החנופה ומרבית החברים נעלמו. אחרי הנפילה ישבתי איתו למספר שיחות. הוא הודה בטעויות שעשה, כשאחת החשובות שבהן היא הכישלון בבחירת מנהלים.

דנקנר הודה שלא בחר במנהלים הנכונים. בחודשים האחרונים ירד מתחת לרדאר והשתלב בעולם העסקים הפרטי. הנכס העיקרי שנותר לו היה משפחתו. עכשיו, כשהוא בתחתית, פוליטיקאים וגורמים אחרים כמו התנועה לאיכות השלטון והרשות לניירות ערך ממהרים לגזור עליו קופון.

שתי דוגמאות: ח”כ איתן כבל, יו”ר ועדת הכלכלה, רוצה לקדם על גב ההרשעה את ועדת החקירה לטייקונים: “בית המשפט העליון קבע תג מחיר לא זול למי שהפקיר וזלזל בכספי ציבור”, אמר. ח”כ שלי יחימוביץ’, יו”ר הוועדה לביקורת המדינה, אמרה: “החלטתו של בית המשפט העליון היא איתות חד וברור לא רק לנוחי דנקנר עצמו, אלא לרשימה ארוכה של אשמים ששיתפו עם מעשיו הפגומים והנצלניים פעולה, גיבו אותו והפכו אותו לגיבור”.

לגופו של עניין, פסק הדין המחמיר נגד דנקנר קובע רף ענישה חדש וחסר תקדים לפעולות להרצת מניות, או כפי שהן מכונות - “השפעה בדרכי תרמית”. ענישה כזאת תשפר את אמון הציבור בבורסה ועל הדרך גם תקטין את הסבירות לעבירות נוספות כמו שימוש במידע פנים. בעקבות ההחלטה עלול להיווצר מצב שבו הסדר החובות שנחתם עם הבנקים ושבמסגרתו התחייב דנקנר לפרוע לאורך השנים חלק מחובותיו הפך לנייר ריק מתוכן. לא ברור כיצד הוא יצליח להחזיר חוב של מאות מיליוני שקלים מתוך כותלי בית הסוהר.