בעשור האחרון חלה עלייה חדה בשיעור המשפחות בישראל שבהן שני מפרנסים ובכל זאת נמצאות מתחת לקו העוני - מ־2% ממשקי הבית ב־1999 ל־5.3% ב־2016. ארגון "מעלה" לפיתוח אחריות עסקית־חברתית בישראל המציג מדי שנה את הדירוג של החברות העסקיות במשק על פי יחסי העבודה, התרבות הארגונית והתרומה לקהילה, מפרסם בימים אלה דוח הבוחן את תוצאותיו של פרויקט "חברה מיטיבה" שהונהג בקרב מעסיקים רבים במשק במהלך ארבע השנים האחרונות.
הפרויקט כולל המלצות להטמעה של מגוון כלים אשר פותחו על ידי ארגון "ג'וינט ישראל – תבת" והוצעו על ידי "מעלה" למעסיקים תחת הכותרת "מה ניתן לעשות כדי לתמוך יותר בעובדי דרגי השכר הנמוכים ביותר בכל חברה".
תוצאות הדוח מפתיעות בעידן שבו המגזר העסקי מוביל את המשק באפס התערבות ממשלתית כמעט ומחויב בעיקר לרווחיו. הכלים שפותחו על ידי "ג'וינט ישראל" ו"מעלה", נחלקים לתמיכה כלכלית לעובדים בשכר נמוך, פיתוח מקצועי בקורסים ובמסלולי קידום ופיתוח כישורים לצמיחה אישית בייעוץ וסדנאות, וכל זאת על ידי המעסיקים עצמם.
על פי הנתונים, 35% מבין עשרות מהחברות הגדולות במשק שהשתתפו בפרויקט, הנהיגו במהלך השנים האחרונות שכר מינימום מוגדל, מעבר למתחייב מהן בחוק. 58% כבר מעניקות מלגות לימודים לעובדים ולבני משפחותיהם, 68% מהמעסיקים הגדולים מעניקים הלוואות בתנאים נוחים לעובדיהם, 47% הקימו קרן סיוע לעובדים שנקלעו למשבר כלכלי, ואלה רק מקצת הדוגמאות.
לא מדובר בהתגשמות חזון אחרית הימים. פערי השכר בין הדרגים הזוטרים והבכירים ביותר במגזר העסקי עדיין חמורים בכל קנה מידה, והחברות המשתתפות בפרויקט הן לא בכדי מהגדולות והחזקות במשק, ולפיכך יכולות להרשות לעצמן לפתח מעטפת תומכת לעובדיהן המוחלשים בסיוע המגזר השלישי. ובכל זאת, ב"מעלה" וב"ג'וינט" לא ניסו להמציא את הגלגל או להטיף למעסיקים לאמץ מדיניות פרו־סוציאלית שוויוניות, אלא לפתח את הכלים במסגרת כללי המשחק.
מומו מהדב, מנכ"ל "מעלה", מסביר: "העלאת השכר עצמו היא כמובן כלי חשוב, אבל לא תמיד ניתנת ליישום בקלות. ענפים שמאופיינים בהרבה עובדי שכר מינימום, כמו ענפי המזון והקמעונאות, עובדים במציאות שבה תמיד יש עליהם לחץ להוריד עלויות ומחירים. אף צרכן לא ירצה לשלם יותר על המוצר שלו כדי לממן העלאות שכר גורפות".
מהדב מוסיף: "מדובר בבעיה שקיימת בכל העולם המערבי - העובדים בדרג הנמוך בחברות גדולות ואף רווחיות, פשוט תקועים מבחינת השכר. משפחה בת ארבע נפשות צריכה הכנסה חודשית מינימלית של 15 אלף שקל כדי לחיות בכבוד, ושכר המינימום לא מספק את זה. לכן יצאנו לפרויקט הזה בגישה מאד פרגמטית שלא אומרת 'זה הכל או כלום', אלא מציעה לחברות במציאות כלכלית מורכבת מגוון של כלים לבחור מתוכם כדי להציב פוקוס על הבעיה של מי שעובדים במשרה מלאה ויותר ועדיין נאבקים על קיומם".