ד"ר רביע שאקור מסכנין, צעיר בן 31, חלם כל חייו להיות רופא ולהציל חיים. לאחר שסיים תשע שנות לימודים, והיה קרוב יותר מאי פעם להגשים את חלומו, קרתה הטרגדיה. באותו יום, לפני כשבוע וחצי, החל שאקור לחוש בכאבים עזים בבטנו ובחזהו, וביקש מהוריו שיסייעו לו. הוריו פינו אותו אל קופת החולים שבעירו אך בדרך הכאבים התגברו, ועד שהגיעו אל היעד שאקור איבד את הכרתו. 

אנשי הצוות במרפאה הבינו את חומרת המצב והחלו בתוך זמן קצר לבצע פעולות החייאה בשילוב מכות חשמל בטיפול. משהושג לבסוף דופק, פונה שאקור אל בית החולים הקרוב, אך במהלך הנסיעה נאלץ הצוות להחיות אותו שוב ולחייו עדיין נשקפה סכנה. בבית החולים עלה החשש כי מפאת מחסור בזרימת החמצן למוחו של ד"ר שאקור, נגרם לו נזק מוחי. 

לאחר שחיברו אותו למכשיר בשם "אקמו", שהינו סוג של מכונת לב-ריאה, על מנת לייצב את מצבו, הגיעו להבנה כי הנזק שנגרם למוחו הוא קשה. עם ההבנה הזו פנה הצוות אל משפחתו של שאקור: "הסבירו לנו את מה שקרה מבחינה רפואית ושרביע בעצם לא יוכל להתאושש מזה", משחזר זאכי, אביו של ד"ר שאקור. "באותו מעמד אמרו לנו שהמכונה הצליחה לשמר את האיברים שלו בצורה טובה, ושאלו אותנו אם נסכים לשקול תרומת איברים. התייעצתי עם בני המשפחה וההחלטה התקבלה פה אחד – כן. היה ברור לנו שזה מה שרביע היה רוצה. הוא חלם להציל חיים ועכשיו הוא מת. אז רצינו שבמותו יצליח לעשות את מה שרצה לעשות בחייו".

ד"ר רביע שאקור. צילום: באדיבות המשפחה

איבריו של ד"ר שאקור נתרמו לשתי נשים, בהם כליה שהושתלה ברמב"ם וכליה נוספת שהושתלה בבילינסון. אביו של שאקור אמר: "אלוהים נותן ואלוהים לוקח, והוא זה שעושה את הסדר והחשבון. כולנו אחים באנושות ואם אפשר לתת חיים, אז למה לא. אני תורם ומאמין שכולם צריכים לתרום למי שזקוק לזה. היום אני מאוד שמח במחשבה שהבן שלי עזר לאחרים והוא חי בהם. זה מנחם אותי".