איך דווקא הקמפיין הנוכחי גרם לגברים רבים לחשוף את התקיפות המיניות שחוו?

למרות שפרבר "טיפל" במצב בעצמו ולמרות שהיום, בגיל 38, הוא דמות בולטת במגזר החרדי, אדם רהוט ומצפוני, הוא מעולם לא הגיש תלונה נגד האדם שפגע בו. ההחלטה שלו להיחשף, באמצעות ציוץ בטוויטר, בסוף השבוע האחרון, הגיעה בעקבות ההאשטג "#לאהתלוננתי", המקבילה הישראלית של WhyIDidntReport#, שנולד בעקבות תלונתה של כריסטין בלייזי־פורד נגד המועמד לבית המשפט העליון, השופט ברט קבאנו. 
 

אולם, אחד הדברים המעניינים בחשיפה המסיבית הזו של אנשים שמספרים כיצד הותקפו מינית ומדוע לא התלוננו מיד אחרי התקיפה, הוא שהפעם, ולהבדיל מקמפיין MeToo#, גם לא מעט גברים יוצאים לאור עם סיפורים משלהם. מאז סוף השבוע האחרון, מלאות הרשתות החברתיות בסיפוריהם, שמדגימים בעיקר כיצד תקיפה מינית אינה כלל וכלל נחלתן של בנות המין הנשי בלבד.
 

לא ברור מה בגל הנוכחי מעודד את הגברים להיחשף לפתע, אך הציוצים מתפשטים כאש בשדה קוצים. "#לאהתלוננתי כי נגעלתי והעדפתי להדחיק את זה", כתב מלך זילברשלג, עיתונאי חרדי בתאגיד השידור כאן. "אני הייתי בן 13 או 14, הוא היה מבוגר ממני בהרבה שנים וזה קרה במקווה שהלכתי אליו בכל בוקר בזמן הלימודים בישיבה בבני ברק. כשראיתי שאני לא המוטרד היחיד פתחתי עליו את הג'ורה שלי בצרחות, כל הנוכחים בהו בי והוא ברח משם כמו עכבר ביבים".

 

"גם אני #לאהתלוננתי", שיתף יאיא פינק, פעיל חברתי. "הייתי ילד בכיתה ב', בקו 8, בדרך חזרה מבית הספר 'דוגמא' שבו למדתי, לרחוב דרך חברון בירושלים. הוא התיישב לידי עם שיער מתולתל, פתח עיתון ונגע בי כמה פעמים (וגם בחברים אחרים שלי). הפסקתי לנסוע בקו 8. לא ידעתי למי אמורים להתלונן, וחבל שלא ידעתי איך לעצור אותו מלפגוע באחרים". 
 

"#לאהתלוננתי כי חשבתי שאם אני חוזר אליו 'מרצוני' זה בסדר", חשף באומץ משתמש טוויטר נוסף. "הוא היה אז בן 26 ואני בן 7 שחיפש רק חיבוק ואהבה שלא מצא בבית. ידעתי שזה לא בסדר ושחובה להסתיר את זה, ושהחיים שלי כבר לא יהיו כמו של כולם. המפגשים התקיימו על בסיס יומי ונמשכו עד התיכון, ואז כבר הכיר את אשתו והביא שלושה ילדים".
 

"#לאהתלוננתי בפעם הראשונה, כי הייתי ילד חרדי בן 5 לערך שגם לא ידע איך לספר להוריו על האברך החרדי המבוגר שאסף אותו מגינת השעשועים ליד בית הוריו, הבטיח ממתק או שניים וביצע בו את זממו באזור התעשייה הסמוך. בדיוק כמו בספר", צייץ אחר. 

כשהטראומה מרימה ראשה 

"כשאתה רואה אחרים נחשפים ומבין שיאמינו לך ולא יצחקו עליך, אתה מסכים להיחשף", מסביר פרבר כיצד הגל הנוכחי עודד אותו לפרסם את סיפורו בטוויטר. "לפני חמש שנים זה לא היה עובד, אבל היום יותר ויותר אנשים רואים שמי שמתלונן, מאמינים לו. בניגוד למשטרה, בטוויטר לא חוקרים אותך ולא נכנסים איתך לפרטים. יש אנשים שנמצאים שם בזהות בדויה, אז קל להם יותר לשתף. על המתלוננת נגד השופט בארצות הברית שואלים למה היא חיכתה כל כך הרבה שנים, למה עכשיו היא נזכרה. זאת שאלה אומללה שמי שלא עבר תקיפה מינית לא יבין זאת. אנשים שנפגעו לא תמיד מסוגלים לדבר על זה, גם 50 שנה אחרי. אבל זה לא עובר אף פעם. זה דבר שלא שוכחים".
 

"החלטתי לחשוף את סיפורי כי יש פה רגע היסטורי מבחינת היחס הראוי והנכון לנושא הטרדות מיניות, השתקות והיחס לנשים", מסביר הפעיל החברתי והפוליטי יאיא פינק. "התלבטתי הרבה זמן עוד מאז שהחל קמפיין מי טו וככל שאתה רואים נשים אמיצות פותחות את הסיפור שלהן זה נותן כוח לשתף גם ולתת כוח לאנשים אחרים שקשה להם. בעיקר להעצים את האנשים הרבים כך כך שנפגעו ולתת עוד רוח גבית למהפכה המטורפת הזאת, שמורידה הרבה אבק מדברים אפלים. ככל שהופכים מ'אני ל'אנחנו' יש לזה הרבה יותר כוח".
 

"בסוף רוב הנפגעות הן נשים. אני חושב שזאת הזדהות של גברים עם הסבל שנשים עברו וכמו שאני חושב שנושא נשים נפגעות הפסיק להיות מושתק, כך הגיע הזמן גם שנושא הפגיועות בגברים יצא לאור".

 

ערן האן מנהל את קו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית כבר שמונה שנים, הרבה לפני שקמו הקמפיינים שסוחפים כיום את הרשת. לדבריו, עוד מוקדם לדבר על עלייה בכמות הגברים הפונים לעזרה בעקבות ההאשטג, כי הוא בא במהלך סוף השבוע שלאחריו החג. "הקמפיין הנוכחי נותן תוקף למשהו שעד היום היה די מושתק", הוא אומר. "פגיעה מינית הייתה לכאורה מנת חלקן של נשים, והן גם אלה שהחלו את MeToo#. פגיעה מינית אצל גברים חושפת אותם לפגיעה מגדרית. תפיסת המגדר שלהם נפגעת. הם עברו דבר שלכאורה שייך לנשים. התפיסה היא שנשים נפגעות בשל העובדה שהן נשים, ולכן תפיסת המגדר שלהן לא משתנה. הן כביכול 'מחונכות' בגיל צעיר לשמור על עצמן יותר. גברים לא מחונכים לשמור את המיניות שלהם או לחשוש שייפגעו מינית. לא מלמדים אותם לשמור על עצמם. כדי להנכיח את הגבריות צריך להתרחק מחולשה, מבקשת עזרה, מפגיעה, מחוסר יכולת להתגונן". 
 

האן מציין ש"חוסר יכולת להתלונן נתפס בעיני החברה בכוח, כמשהו גברי. אני מסתדר לבד ולא זקוק לעזרה. לכך מתלוות גם תחושות אשמה: למה לא פעלתי, אולי רציתי את זה. יש ניסיון להקטין את הפגיעה - לא קרה שום דבר. הרבה פעמים אחרי פגיעות בשנים הראשונות יש תחושת כוח מכך שאני מחזיק את הסוד. העניין הוא שהטראומה מרימה את ראשה תמיד בסופו של דבר. לכן אצל גברים לוקח בממוצע 20 שנה להתלונן, להבין שמצבים כמו חוסר יכולת להסתדר במערכות יחסים אינטימיות קשורים בזה. רק כשכלו כל הקצין באים לבקש עזרה, וזה למרות שמחקרים מצביעים על כך שאחד מכל חמישה גברים נפגע מינית. אני מאמין שהקמפיין האינטרנטי ייתן לגברים את מה שנתן לנשים – רק אולי זה ייקח יותר זמן". 
 

השמיים לא נפלו 
 

"גברים מגיעים לקבל עזרה רק כשהם שבר כלי", מציינת עו"ד רבקה שוורץ, שהקימה את הארגון "מן המיצר", שמסייע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית במגזר החרדי. "הם יותר רוצים להרגיש 'גברים', וזה למרות שבמגזר החרדי יש יותר נפגעים ממין זכר, מפני שיש יותר הזדמנויות כאלה. פגיעה מינית בילדים מתרחשת בדרך כלל על ידי אדם מוכר וקרוב, ובשל ההפרדה במגזר במוסדות חינוך, יש יותר זמינות של בנים. אנחנו מטפלים גם במי שנפגעו עכשיו ובאים עם ההורים וגם במי שזה קרה להם בעבר – והיום באים לקבל עזרה".
 

לדברי שוורץ, אף שרבים מבני המגזר החרדי אינם נמצאים ברשתות החברתיות, הקמפיינים מחלחלים. "המודעות הולכת וגוברת. זה עובר מפה לאוזן. MeToo# התחיל בחברה החרדית עוד לפני שהגיע להוליווד", היא אומרת. "אני מנהלת קבוצת נשים בפייסבוק שנקראת 'ישנן', שבה ניתן לכתוב באנונימיות. כבר ב־2015 מישהו כתבה שנפגעה מינית כילדה. היא קיבלה הרבה מאוד תגובות של תמיכה, היא ראתה שהשמיים לא נפלו ובנות נוספות קיבלו כוח והעלו המון פוסטים נוספים, ולאט־לאט החלו לפרסם בשם מלא, ומדובר בנשים חרדיות. מעניין לראות שגם גברים מתחילים לשתף. בלי קשר למגזר החרדי, הקמפיינים מתחילים 'להוציא אותם מהארון'". 
 

פשוט הצטרפתי
 

את אבישי עברי, כתב ועורך בכאן דיגיטל, תפס הקמפיין ששואל מדוע נפגעי תקיפה מינית לא מתלוננים כשהוא סוחב על גבו סוג של רגש אשמה על כך שלא התלונן בעצמו בזמן אמת, לפני כשלושה עשורים. "ובכן, #לאהתלוננתי כי הייתי בן 11 או 12", חשף בטוויטר בסוף השבוע. "זה היה בטלפון, ועד שהבנתי למה איש מבוגר, ידיד של אמא, שואל אותי על התחתונים שלי, הוא כבר ניתק. אולי השתיקה ההמומה שלי לא הדליקה אותו. עברו כמעט 30 שנה מאז, אני מניח שהוא הטריד בהן עוד ילדים ולפעמים אני חושב שאולי הייתי יכול למנוע לפחות מקרה אחד לו הייתי עושה מזה עניין".

 

"פשוט הצטרפתי להאשטג", הוא מסביר את הצעד. "זה לא משהו שצילק אותי. לא נאנסתי. בסך הכל זה היה אירוע לא נעים, כי לא ידעתי אז שקיימים דברים כאלה בעולם. זה היה שילוב של זעזוע וגועל". לדבריו, כשראה את גל החשיפות, החליט לתרום לו את חלקו. "לא אגיד שזאת 'הודאה באשמה', כי לא באמת יש אשמה, אבל מי שמתלונן עושה שירות גדול לאחרים. אני לא אומר שמי שלא מתלונן נושא באחריות, אבל עברה לי המחשבה שיכול להיות שאם הייתי מתנהג אחרת, הייתי יכול למנוע".
 

 "עוד קמפיין ועוד קמפיין – זה יוצר לגיטימציה. בגל הבא יהיו יותר גברים. צריך לזכור שבמקרים רבים מי שנפגע היה ילד או נער, לא גבר. היום אני לא רואה מישהו מטריד אותי. ילד הוא קצת כמו אישה, הוא פגיע. מהמקום הזה ניתן אולי להתחבר לנשים ולחוסר האונים שלהן כשהן מוטרדות או מותקפות". 

לדבריו, הסביבה הקרובה ידעה על המקרה עוד לפני שחשף אותו בטוויטר. "במשפחה ידעו, והתגובות בטוויטר מאד תומכות. אני ממליץ לכולם להיחשף. כל חשיפה כזאת היא עוד גל שימוטט את הפטריארכיה בסוף".

ניתן לפנות לקו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית בטלפון: 1203.