ארגוני חברה אזרחית בשם ״האקדח על שולחן המטבח״ עתרו היום (חמישי) לבג״ץ נגד הרפורמה אותה הציע השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, המבקשת להביא להרחבה של הזכאות לרישיון נשק אזרחי, שמהווה לטענת העותרים סכנה לשלום הציבור.

הארגונים העותרים, ביניהם האגודה לזכויות האזרח בישראל, ארגוני משפחות נרצחים ואחרים, מבקשים מבג"ץ את ביטול הוראת השעה ממאי 2018 המתירה נשיאת נשק אבטחה ונשק ארגוני מחוץ לשעות העבודה, וכל הוראה נוספת המאריכה את תוקפה. העותרים טוענים כי הרפורמה "מתנערת ממסקנותיהן של אין ספור ועדות בין משרדיות, דו"חות מבקר המדינה ודו"חות משרד הבריאות שנכתבו בשלושת העשורים האחרונים. מהלך כה גורלי לביטחון ושלום הציבור צריך שייעשה בתהליך מושכל ומקיף, המבוסס על עובדות ונתונים ומשתף את הציבור ואת נציגיו".

עו״ד אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח, אמרה כי "השינוי הקיצוני במדיניות רישוי הנשק התקבל ללא בחינה מקצועית של הסכנות הטמונות בכך, ובניגוד לנתונים ולעמדות ברורות של אנשי מקצוע. הוכח כבר בעבר שתפוצת נשק מגדילה את הסיכון לציבור, הן בשל עליה במספר ההתאבדויות והן בשל ריבוי מקרי הרצח״.

לדברי העותרים, התבחינים החדשים לרישוי נשק שפורסמו באוגוסט האחרון, מרחיבים את הנגישות לכלי ירייה אזרחיים ואת נוכחותם במרחב הציבורי. בכך הם מגדילים את מספרם הפוטנציאלי של האזרחים בעלי רישיון לנשק בכ-600,000 איש נוספים, להערכת המשרד לביטחון פנים.

על פי התבחינים החדשים, כל אדם ששירת בצבא ועבר הכשרה קרבית (רובאי 07 ומעלה), גם אם עברו 50 שנים מאז שסיים את שירותו הצבאי, זכאי לקבל לרשותו כלי ירייה (בכפוף לאישור בריאותי ומשטרתי, ובהתאם לתנאי סף). מרכיב שני בולט ברפורמה, הוא הארכת ההיתר החריג שניתן לכלל המאבטחים בישראל לשאת נשק אבטחה גם מחוץ למקום ולזמן עבודתם.

"שדולת הנשים" ועמותת "נשים נגד אלימות" הקימו קואליציית פעולה בשם "דגל אדום" שיוצאת לקמפיין ציבורי סביב המאבק באלימות כלפי נשים. "אחרי שבוע בו הממשלה סירבה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא רצח נשים. שבוע שבו נרצחו שתי נערות הוא שיא של שנים של אלימות נגד נשים. בכל יום נפתחים במדינת ישראל כ-50 תיקי אלימות במשפחה, אבל כ-90% מהם נסגרים מחוסר ראיות, כ-200 אלף נשים בישראל נפגעו מאלימות, וכ-13 אלף מהן מוכרות למשטרה ולרווחה אך לא מקבלות את ההגנה הנדרשת".

עו״ד ענת טהון אשכנזי, מנכ״לית "איתך מעכי", בין כותבות העתירה אומרת כי "הנתונים מוכיחים שהאצבע קלה על ההדק וככל שתפוצת כלי הנשק במרחב האזרחי גדולה יותר – כך יותר אנשים משלמים בחייהם. העובדה שדווקא מדיניות השר האמון על ההגנה ועל ביטחון הציבור מתעלמת הן מהאווירה הציבורית והן מהנתונים הקשים, תורמת לעידוד האלימות ולהקטנת הביטחון במרחב הציבורי והאישי".