חודש האוטיסטים הבינלאומי חל בימים אלה, ובשל אי הוודאות והבהירות של הוראות הסגר השונות, מוצאים עצמם האוטיסטים ובני משפחותיהם ללא תשובות לשאלות קריטיות המעסיקות אותם.
בריאן פרידלנד, בחור על הרצף האוטיסטי שגר בדירה של עמותת שק"ל בירושלים, עובד במפעל הנרות של העמותה, ובמקביל משתתף בפרויקט אומנות ב"בצלאל" ומשחק בקבוצת התיאטרון של בית הלל. אתמול הוא לא הסתיר את תסכולו: "קשה לי. אני מבין למה עושים את הבידוד, אבל עדיין אני כועס על מי שהחליט על כך. 20 ימים רצופים אני סגור. אני מפחד מהבידוד ואני חייב קשר עם אנשים. אפילו לצייר קשה לי".
גורם באלו"ט אמר ל"מעריב": "אוטיסטים חייבים שגרה, כל שינוי מקשה עליהם. אנחנו מקבלים טלפונים מהורים שילדיהם מתקשים להסתגל לבידוד, ילדים שבשל אי הוודאות הזו מקבלים התקפי זעם יותר מהרגיל. הוצאנו לאחרונה מכתב לראש הממשלה ולגורמים נוספים, שבו אנו מתחננים להנחיות ברורות יותר שיעזרו להורי האוטיסטים להתמודד, אך עדיין לא נענינו".
בין ההורים המודאגים אפרת פאר, אשר בנה נמצא בבידוד עם שאר דיירי ההוסטל בתל אביב, והיא התייאשה כבר מקבלת תשובות ממשרד הרווחה. "הוא הפסיק לתקשר ולא מובן לו למה פתאום נעלמנו מהחיים שלו", היא משתפת. "שמענו מהצוות על השתוללות יתר ועל הקשיים שהוא עובר. אנו מבקשים רק דבר אחד - תנו לנו לראות את הילדים שלנו. נבוא ממוגנים ונעמוד מרחוק. רק שיראה שאנחנו עדיין שם בשבילו, כי אין לילדים שם שום ידע והבנה על מה שקורה".
על רקע זה כתב יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד, שבתו על הרצף האוטיסטי, בפייסבוק לפני כמה ימים: "יעלי בבית. החלטנו לקחת אותה לתקופה הזו. ב'בית לחיים' אף אחד לא ידע להגיד לנו מה בדיוק ההנחיות. החינוך המיוחד משותק. בעלי צרכים מיוחדים ובני משפחותיהם - כרגיל - נופלים בין הכיסאות. מי אחראי? הרווחה? הבריאות? הרשות המקומית? אין דרך לדעת. משפחות בבית - או שלא רואות את הילדים ומשתגעות. או שהילדים בבית דופקים את הראש בקיר (לא, זה לא דימוי)".
קרן קרדי ממשרד הרווחה מסרה ל"מעריב": "מדובר בתקופה מאוד קשה לכולנו וחשוב מאוד להישמע להוראות. הצוותים בכלל המסגרות, גם בקהילה וגם בדיור, עושים הכל על מנת לקיים שגרה במצב המורכב הזה. בסופו של דבר הדאגה שלנו היא קודם כל לבריאותם של האנשים ולהבטיח שלא יחלו".