סונדק, שיחגוג בשבוע הבא את יום הולדתו ה-44 , הוא מי שייצג את ישראל באירוויזיון 2001 בקופנהגן עם השיר "אין דבר", של שמרית אור ויאיר קלינגר. סונדק הוא פרויקטור מוזיקלי שמעיד על עצמו כי הוא אוהב ליזום את מהלכיו. ב-2017 למשל, הוציא אלבום משיריו של נער יהודי, שנרצח בשואה בהונגריה ואותם הלחין.
ללי שמר, בתה של נעמי, סיפרה על הרקע לשיר. ראשיתו במפגש בשנות העשרים ב"ארזה", בית הבראה לחלוצים במוצא, בין שתי נשים שונות מאוד זו מזו - רבקה ספיר מקבוצת כנרת, אמה של נעמי שמר, ושרה איפלנד מירושלים, אמו של מתי פלד - שבאו לשם כדי להחלים כל אחת ממחלה אחרת. בין השתיים, הקיבוצניקית והעירונית, נרקמה חברות-נפש אמיצה, שעברה לדורות ההמשך. מבחינתה של שמר, איפלנד הייתה דודה לכל דבר ובנה בעל הקסם האישי ממש היה לה כבן-משפחה.
לדברי שמר הבת, התהום הפוליטית שנוצרה ביניהם בשנות ה-70, כאשר שמר הקצינה ימינה עד כדי תמיכה נלהבת בגוש אמונים, בעוד שחבר ילדותה האלוף, שהפך לפרופסור לערבית, תמך בלהט באש"ף, גם בהיותו חבר הכנסת ה-11, לא הצליחה להעיב על חברותם של השניים, וכאן אנחנו מגיעים לשיר.
שמר, אז מצידו השני של המתרס הפוליטי, הגיעה ליום עיון לכבוד הופעת פרסום אקדמי של פלד על שירה פלסטינית. כשהבחינה בחומרת מצבו של ידידה, רשמה בו במקום את מילות השיר "פרידה" ובהן: "כאב וסבל לא יוכלו לאהבה/ ונהרות אותה לא יכבו/ כשנחלי הזיכרון על כל טובם/ אל תוך האוקיינוס ייקוו". פלד זכה לקרוא את השיר לפני מותו.
על הבחירה ברמי קלינשטיין כמלחין וכמפיק מוזיקלי של הפרויקט הנוכחי, מספר סונדק: "הרעיון לבחור ברמי, מלחין 'עוד לא תמו כל פלאייך', בא לי כשנכחתי בהופעה שלו, באמפי שוני. כשהתקשרתי אליו למחרת וסיפרתי לו במה מדובר, הוא אמר: 'הרעיון שלך מקסים, בוא ניפגש'. נפגשנו והוא נענה בשמחה לאתגר. נהניתי מכל רגע שעבדתי איתו".
כשסונדק נשאל כיצד עוברים עליו ימי הקורונה, הוא מסביר כי המצב עבורו לא נורא כל כך, משום שהתאפשר לו ליהנות מזמן איכות עם רעייתו ובנותיהם בקיבוץ גבעת-חיים איחוד, "כשהפסנתר עבד אצלנו שעות נוספות".
התרעות פיקוד העורף