בימים כתיקונם, אלונה שטראוס היא תלמידת תיכון בבית הספר השש־שנתי קמפוס פרס ברוח HTH בחולון, שלומדת במגמות אזרחות גלובלית, תקשורת וקולנוע. אבל בימים אלה של קורונה, שטראוס בת ה־17 היא גם הוגת ומובילת המיזם “שיחקת אותה”, חנות משחקים חברתית שכל הכנסותיה מוקדשות למשפחות מעוטות יכולת. “את המשחקים אנו אוספים מאנשים שרוצים לתרום”, היא מספרת.

“לאחר מכן אנו בודקים אותם, מתקנים במידת הצורך, סופרים חלקים ומוודאים שהם במצב מעולה ומתאימים למכירה. הפעילות של ‘שיחקת אותה’ כרוכה קודם כל בהרבה רצון טוב של אנשים שרוצים להירתם ולקחת חלק. לתרומות, אפשר לפנות אלינו גם ברשתות החברתיות”. 

פרט למרחב הווירטואלי, המיזם “שיחקת אותה” נודד גם בין גני הסיפור ברחבי חולון בירידים שמציעים לקהל הרחב הזדמנות לקנות משחקים וצעצועים ולשחק במחצלות הפרושות ליד. המחירים עבור המשחקים ביריד סמליים ונעים בין 5 ל־30 שקלים. “ככה גם משפחות שרכישת משחקים מהווה עבורן מותרות - יוכלו ליהנות", היא אומרת.

"בנוסף למכירה, אנחנו מארגנים תחנות הפעלה מגוונות שמטרתן לחדד את תחושת הקהילתיות ולהחזיר את הקשר הבין־אישי. בסיום כל יריד פעילות, את כל ההכנסות אני ממירה לתווי קנייה שיכולים לשמש לקניית מוצרי מזון או ביגוד. את תווי הקנייה אני מעבירה למחלקת הרווחה בעירייה, שדואגת להעביר אותם למשפחות הזקוקות להם”.

שטראוס הצליחה לרתום למיזם בני נוער בכיתות ט’ עד י”ב, שמפעילים את החנות ועוזרים באיסוף משחקים ובהפעלת ירידי המכירה ותחנות הפעילות. מחלקת הנוער בעיריית חולון אישרה שהפעילות של בני הנוער במיזם תיחשב גם כמעורבות חברתית ותרמה חולצות ושילוט.

בנוסף, לאחרונה הצטרפו גם אתר הצעצועים “קליק טוי” וחברת המשחקים “ישראטויס” והציעו עזרה. "הפרויקט של אלונה ריגש אותנו מאוד", אומרים כפיר גבאי מ"קליק טוי" ושניאור ג'רופי מ"ישראטויס".

"זה מחמם את הלב לראות בני נוער שבמקום ללכת לשחק, יוצאים לאסוף משחקים ולמכור אותם בפארקים ובגינות ציבוריות בזמנם החופשי כדי לדאוג למשפחות נזקקות. לא יכולנו להישאר אדישים לדבר הזה. לכן בהתחלה שלחנו להם משחקים חדשים, אבל אז הבנו שהעזרה שהם צריכים זה איסוף משחקים ממשפחות שמעוניינות לתרום, ולכן לקחנו על עצמנו את מערך איסוף המשחקים לטובת הפרויקט הנפלא הזה".

המיזם נולד במהלך הסגר הראשון. “נחשפתי למצוקה הכלכלית שהכבידה על משפחות רבות”, מספרת שטראוס. "מאז שהייתי קטנה, בכל פסח אנחנו נוהגים לעשות סדר בארונות, ואת כל הבגדים והמשחקים שנמצאים במצב טוב וניתנים לשימוש חוזר - אנחנו תורמים. השנה פסח יצא בסגר הראשון, ואני הרגשתי שיותר מתמיד, הסיוע שלי הכרחי בשל המשבר הכלכלי שאליו רבים נקלעו. אמא שלי נחשפה למשפחה מעוטת יכולת ומרובת ילדים שתשמח לקבל את התרומה. התלוויתי אליה.

כשהגעתי אליהם, הילדים התרגשו והתלהבו במיוחד מהמשחקים, הודו לי וחיבקו אותי ממש חזק, למרות שאסור כי קורונה. זה היה הרגע שבו הבנתי עד כמה משמעותית התרומה עבורם. כשחזרתי הביתה, חשבתי על הדברים והבנתי שיש אפשרות לשמח עוד הרבה משפחות. במקביל, הרגשתי שהקורונה גרמה לירידה באינטראקציות החברתיות. הבנתי שאני חייבת למצוא דרך לסייע. אני מאמינה שדרך משחקי קופסה וצעצועים ניתן לחבר בין שכבות גיל שונות ולעודד שיח וזמן איכות משותף. הבנתי שזהו הבסיס לפתרון”.

מצוידת בתובנות הללו, החלה שטראוס כאמור באיסוף צעצועים ומשחקי קופסה יד שנייה. עד למציאת פתרון אחסון מסודר בחולון, עבר ביתה הסבה זמנית למחסן, והמשחקים של “שיחקת אותה” ממלאים את חדרה ואת הסלון. “אני מקווה שאצליח לגייס מקום אחסון שישמש גם בסיס קבוע לפעילות”, היא אומרת.

תרומות המיזם של אלונה שטראוס (צילום: אורי שטראוס)תרומות המיזם של אלונה שטראוס (צילום: אורי שטראוס)

משמעותי ונוגע

ההתנדבות לא זרה לשטראוס, שגרירה בארגון LEAD – המסלול לפיתוח מנהיגות שהוקם במטרה להצמיח את דור ההנהגה הבא של מדינת ישראל - ופעילה זה ארבע שנים בתנועת הנוער “כנפיים של קרמבו” שמשלבת צעירים עם ובלי צרכים מיוחדים. ”זו תנועה מדהימה שנהפכה לבית השני שלי וגרמה לי להבין כמה חשוב ליצור שיח משותף, במיוחד בתקופה הקשה הזו”, היא מספרת.

“גדלתי בבית מלא בנתינה לאחר. המשפחה כולה פעילה מאוד חברתית, כל אחד במקום אחר. מגיל קטן אני זוכרת את עצמי מתנדבת ביחד איתם. אילולא התמיכה שלהם, לא הייתי מגיעה למקום שאני נמצאת בו היום. הנכונות לעזור של כל מי שהצטרף ריגשה אותי מאוד. אני מופתעת בכל פעם מחדש ממספר האנשים שפותחים את הלב שלהם ורוצים לעזור, מפרגנים ותומכים. מקווה שיהיו עוד הרבה בהמשך”.

איך את חווה את המפגשים עם המשפחות?
“ביריד הפעילות הראשון שלנו הגיעה משפחה מרובת ילדים שרצתה לרכוש משחקים. האמא לקחה אותי הצדה ושאלה את טווח המחירים, ואז הסבירה לי שאין ביכולתה לקנות בחנויות משחקים רגילות בשל המחירים הגבוהים. הסברתי לה על המיזם. העיניים שלה התמלאו באור. היא הייתה מאושרת עד השמיים שהיא יכולה להרשות לעצמה לתת לילדיה לבחור איזה משחק שהם רוצים, ועוד בידיעה שהיא גם על הדרך תורמת למשפחה אחרת שזקוקה לכסף. זה היה הרגע שבו הרגשתי כמה הפרויקט שלי משמעותי ונוגע”.