לפני מספר חודשים הגיע לארגון מעגלים נציג של משרד ממשלתי למשימת בקרה שגרתית. הוא עמד בפתח החדר, לבוש חליפה ועניבה וביקש לבדוק מסמכים, לקרוא בספרים ולפתוח טבלאות אקסל. צוות העמותה מיד נענה לבקשתו. אבל לפני האקסלים, ביקשו ממנו לפגוש לרגע את האנשים מאחורי הנתונים: המדריכים והחניכים. הוא נכח במפגש, ובסופו סגר את הלפטופ ושאל את התלמידים: "מה הסוד, איך מתרחש השינוי?". "זה מאוד פשוט", ענה אחד מהם. "המדריך מתחבר למה שחשוב לי, אני מאמין לו, מאמין בו, ורוצה להיות כמוהו".

וזו אולי התורה כולה, כשמנסים לפענח את הצלחת מעגלים: צוות הדרכה מסור ותלמידים שמזהים שהצוות רוצה בטובתם, והולכים אחריו. במילים אחרות, במעגלים פיצחו את מודל ה"אחריי" לקידום בני הנוער.

"מעגלים לוקח ילדים מחוץ למיינסטרים של החברה שלנו והופך אותם למנהיגים ומובילים", מספר מייסד ומנכ"ל הארגון אסף וייס. "ובסוף זה מוביל לשינוי של החברה האזרחית. במקום שהילדים האלה יהיו מאחור, הם הופכים לקטרים ונוהגים את הקטר בעצמם. וזה חוסן לחברה ורווח נקי לכולנו".

עמותת מעגלים הוקמה על ידי וייס ב־1998. עיקר הפעילות שלה מתרחש בפריפריה החברתית של ישראל, בקרב בני נוער בכיתות י"א־י"ב. לרוב מדובר בבני נוער שנקודת הפתיחה שלהם פחות טובה, והארגון פועל לנתב אותם להצלחה, לרכישת כלים ולהתמודדות עם אתגרי החיים.

המטרות הן שילובם במכינות קדם צבאיות, גיוס לשירות משמעותי לצה"ל, רכישת מקצוע ולימודים גבוהים. ולא, המושג "נוער בסיכון" לא קיים בלקסיקון שלהם.

"אני לא משתמש במושג, כי הוא מעט פופוליסטי בעיניי", אומר וייס. "לדעתי, כולם בסיכון. ילד בהרצליה בסיכון בדיוק כמו ילד בשדרות. זה מושג שמתייג שליליות. אני מעדיף להגדיר זאת כסביבה שלא מצליחה. אנחנו עובדים בפריפריות רחבות חברתית וגיאוגרפית עם בני נוער שלא חוו הצלחות בחיים שלהם בהכרח. ואתם יודעים מה זה עושה לילד כשהוא שומע את המונח 'בסיכון' כל הזמן? הוא מיד מעוצב תודעתית ומישהו מגדיר אותו, את החיים והיכולות שלו, כסיכון. ואני אומר לילד כזה: לא חווית חוויות חיוביות, ואני עכשיו עוזר לך לשנות את זה. אתה לא בסיכון ולא משנה איפה אתה גר ומה תנאי הפתיחה שלך".

עצמאיים בשטח

וייס חי ונושם את הארגון, וקשה שלא להידבק בהתלהבות ובתשוקה שלו. הרעיון להקים את העמותה נבט בו כשנפגש עם נוער מחצור ומטבריה. "עברתי מכינה קדם צבאית, ושם התחלתי לגלות את עצמי ולהתרומם", הוא אומר. "התחלתי בעשייה בחצור ובטבריה ופגשתי בני נוער שלא מתכוונים להתגייס לצבא. אני ועוד חברים חשבנו איך לשנות זאת. פיתחנו פיילוט ושלחנו מדריכים לכיתות י"ב. אחרי זמן קצר הוצפנו במבול פניות של מנהלי בתי ספר. הם שמחו שיש פה משהו חי וצעיר שמדבר איתם בגובה העיניים, בשפה שלהם".

פעילות הארגון מתקיימת כחלק מתוכנית הלימודים. התלמידים מקבלים כלים לתהליך קבלת החלטות: מי יגדלו להיות? מה הם רוצים להשיג? הרעיון הוא לתרום לעיצוב וגיבוש האישיות לקראת תהליך של מעורבות חברתית וגיוס לצה"ל.

כיום מפעילה העמותה שלוש תוכניות עיקריות מקריית שמונה ועד ירוחם: הליבה - מנטורים בבתי ספר, תוכנית מכינה לבנות וליווי הבוגרים אחרי הצבא.

"התחנה הראשונה היא הכנה לקראת השירות הצבאי", הוא מספר. "האם יהיה שירות קל ונוח או תרומה משמעותית? זו תופעה שקיימת בכל מקום בחברה הישראלית בכל עיר. מסיימים י"ב ורוצים להעביר שירות קרוב לבית. חלק מהתהליך הוא איך למצות את הכי טוב שאתה יכול. לבדוק מה הכי טוב שלך ולא לוותר לעצמך. מתקיימת פעילות קבועה בבתי הספר, שיחות אישיות, פעילות אתגרית־ערכית והכל בליווי של צוות בית הספר. במכינת הבנות מלווים נערות שבחרו בשירות לאומי רחוק מהבית, ובתוכנית הבוגרים אנו ממשיכים לעטוף את החניכים שלנו לאחר הצבא בבחירות המקצועיות, אקדמיה, וכל אתגר אחר".

העיקרון המוביל במעגלים הוא להפוך חיסרון ליתרון ולהאמין בו בכל כוחך. דרך זה מאמצים בני הנוער סיפור מסגרת שונה. כזה שבו הם מבינים שהחיסרון לכאורה הוא לעתים הכלי הכי עוצמתי שלהם. "אנחנו מייצרים גאוות יחידה. על עצמך, לא על דגל, או מדינה או השכונה", ממשיך וייס. "הרבה ילדים לא מגיעים עם זה. בגלל שלמדו 3 יחידות מתמטיקה, בגלל ההורים שעובדים בתברואה ולא נחשבים, בגלל העיר שגדלו בה. וילד מייצר תודעה פנימית שהוא נדפק. אם ימשיך את הגלגל הזה, הוא ידפוק את עצמו ואת עתידו. אנחנו אומרים לו: קח את המציאות ותהפוך אותה ליתרון הכי גדול שלך. למשל תכונה כמו חוסר בושה. ילדים שאין להם בושה. עושים מה שהם רוצים מגיל קטן. קובעים לעצמם ועצמאיים בשטח. ואני אומר להם שבזכות זה אף אחד לא יכול עליהם. כי אתה פורץ גבולות כל הזמן ויש לך שריר שנולד איתך של פורץ גבולות. רק בוא קח אותו למקומות חיוביים ולא לכיוון של סוחר סמים בשכונה. לשם אנחנו מכוונים".

ארגון מעגלים פועל כיום ב־90 בתי ספר ומפעיל 330 קבוצות לכ־6,700 תלמידים. לפני הקורונה נכחו בו 8,200 בני נוער. אחד האתגרים הקשים בשנת ריחוק חברתי היה לדבריהם לפצח את המניע להמשך ההשתתפות, גם כשאין חובת נוכחות בזום. "אנחנו לא מורים שמלמדים לבגרות", אומר וייס. "אין להם נוכחות חובה ואין אכיפה. יש להם מנטורים להעצמה אישית, וכל נקודת החיבור היא פנים מול פנים, חיבור במקומות הכי פנימיים. כשנחתה הקורונה, כל הזמן תהינו איך להתחבר אליהם. ההתמודדויות הן יומיומיות קיומיות. עברנו לזירה וירטואלית, המנטורים ליוו בזום. הצוות החינוכי שנמצא בשטח היה חייב להמציא את עצמו מחדש בקבוצות וואטסאפ, פעילות ברשתות, שידורים חיים ואונליין, ואפילו בהודעה אישית של 'בוקר טוב' שלא היו רגילים לשלוח לפני כן ובתקופה של ניתוק חברתי היא פתאום חיונית. עשינו שימוש בפלטפורמות חדשות כדי לגעת בלב של הילד ולאו דווקא בשכל. וזה הרבה יותר קשה לגעת בלב בשלט רחוק. אני חייב לומר שבלי הצוות שידע לגשר על הקשיים לא היינו עוברים את השנה הזאת. בעיניי הם ללא ספק גיבורי התקופה".

עד כמה קשה היה לגייס תורמים בשנת משבר כלכלי?

"היה קשה מאוד בהתחלה. רוב התורמים שלנו מחו"ל. מהר מאוד התאמנו עצמנו. כל העולם היה בסגר. אז התקשרנו והתעניינו בשלומם, והקשר אף התחזק ונוצרה קרבה גדולה מאוד. בשלושת החודשים הראשונים של 2020 הייתה סכנה מסוימת וכמעט קרסנו, אבל בסופו של דבר היא נסגרה כמו 2019. החשש הוא דווקא מההשלכות העתידיות של המשבר, אבל יש המון אנשים וארגונים טובים שמאמינים בנו, ואני מאמין שיהיה בסדר. ההצלחות מעידות בעד עצמן וכולם מבינים את החשיבות של העשייה".

אסף רייס, מעגלים (צילום: יערית יאיר)
אסף רייס, מעגלים (צילום: יערית יאיר)

מלימון ללימונדה

השבוע התקיימה ועידת מעגלים בסימן "חינוך במציאות משתנה". נכחו בה נשיא המדינה ראובן ריבלין, מרים פרץ, הרב שי פירון, הח"כים איילת שקד, יפעת שאשא ביטון, נפתלי בנט וגדעון סער, וגם אנשי עסקים כמו רמי לוי, עופר ינאי ועוד. בכנס נבחנו סוגיות חינוכיות וחברתיות בתקופת קורונה, והוא שודר בלייב ברשתות החברתיות. "לקחנו שלושה נושאים מרכזיים בפאנלים: סמים קלים והשפעתם על בני נוער, תעודת הבגרות ומקומה בחיים שלי, והאם רקע חברתי־כלכלי מנבא הצלחה בחיים", אומר וייס. "אלה נושאים גדולים לפרופסורים באקדמיה, אבל עבור חלק מבני הנוער זה היומיום. רצינו לייצר איזשהו שיח בינם לבין משתתפי הכנס".

במשך חודשים ערכו במעגלים סקר שהקיף 3,500 תלמידים במטרה ללמוד על הקשיים שלהם, על ההתמודדות בתקופה זו ועל דעתם ביחס לנושאי הכנס. "קיימנו הגרלה בין מי שנרשם לסקר: פרס ראשון רחפן, שני שיעורי נהיגה, ושלישי - כרטיסים לחנן בן ארי. הם נרשמו בהמוניהם", מגלה וייס את סוד ההשתתפות.

מה התלמידים נשאלו?

"בנושא תעודת הבגרות למשל שאלנו אותם האם צריך לעשות שינוי ובמה הוא יתבטא, והאם הבגרות תהווה הצלחה בחיים שלהם. הם הופתעו ואמרו שלראשונה מבקשים את דעתם בנושא. הבנו שצריך להביא את האמירה שלהם לשרי חינוך ולשאר הגורמים, וכך לייצר שיח מרחוק. זה נתן לילדים תחושה מופלאה של חשיבות, שהדעות שלהם משפיעות. עוד נושא שבדקנו היה קנאביס וסמים קלים - שאלנו האם הם נחשפים אליהם והאם לדעתם צריך להפוך את הקנאביס לחוקי, והבאנו מומחים בתחום שדנו בתשובות שלהם. הסוגיה השלישית, ואולי המשמעותית ביותר, הייתה האם לדעתם רקע חברתי־כלכלי מנבא הצלחה בחיים. מחציתם ענו חד־משמעית כן. זה נתון שהופך את הבטן. ניתחנו אותו בכנס והצגנו איך ילד בחצור ושדרות תופס את עצמו ואת עתידו. הוא נולד שם, וזו התודעה שאיתה הוא גדל כבר שנים והעתיד מבחינתו חתום וסגור. בסוף זו תהיה המציאות שלו, כי זו נבואה שמגשימה את עצמה. אלו לא מחקרים, זו המציאות שלהם. בסקר אתה שואל את הילד מה הוא חושב על עצמו וחיוני שמקבלי ההחלטות ישמעו אותם".

איזה פאנל ריגש אותך במיוחד?

"היה ראיון אישי מרתק עם רמי לוי, שסיפר על כך שבכיתה ד' השאירו אותו כיתה כי הוא נאלץ לעבוד ולסייע למשפחה. הוא סיפר על הבושה, התחושה שהמערכת מסמנת אותך כלא שווה. אף אחד לא ספר כישורים חברתיים ועסקיים שאולי יובילו להצלחה יותר מציונים. בסוף כיתה ח' הוא נפרד ממערכת החינוך. בכנס הוא אמר - תארו לכם מה היה קורה אם המערכת הייתה מצליחה איתי ולא הייתי נושר? לא הייתי רמי לוי היום. הוא לא אומר לילדים תנשרו, אלא אומר למערכת תספרו גם את הילדים שמקבלים 50 ויכולים להיות רמי לוי. עוד אמירה שמאוד חיזקה אותי הייתה כשעופר ינאי, מייסד ומנכ"ל נופר אנרגיה, שגדל ביבנה והתחיל ממינוס 20, נשאל על מה יושבת ההצלחה שלו. הוא ענה שהרגיש חובה להוכיח להוריו שהוא יצליח, על אף נקודת הפתיחה שלהם. היה מרתק לשמוע על המקור שלו למוטיבציה, מה הגורם שדחף אותו להצלחה ואיך התמודד עם כישלונות. בסוף הכנס חשבתי איך, כדברי הקלישאה הגדולה, הופכים את הלימון ללימונדה. כלומר, איך אני לוקח את הרקע של הילדים האלה, שהוא לא הרצליה ורעננה, ומראה להם שהוא הכי הלימונדה שלהם. ואיך אני גורם להם להיות גאים בו ולהבין שהחיסרון הזה הוא מה שנותן להם יתרונות יחסיים ורק צריך להתחבר לנקודה הזאת. וזו המטרה שלנו במעגלים, איך אנחנו מחזקים את המקום הזה, שיבינו שהוא חוזקה".

אבל ההצלחה הגדולה מבחינת וייס היא כאשר אותם חניכים שטופחו במעגלים במשך שנים, גדלו והפכו למנטורים עבור הדור הבא, וזה לדבריו מעיד על מחויבות עמוקה לרעיון ולדרך. "רוב צוות המנטורים שלנו הם בוגרי מעגלים", הוא אומר. "אלו תלמידים שעברו תהליך וחוזרים ללמד וללוות, וזה מעגל מהמם שמדבר את התפיסה. אתה מגיע למקום שממנו באת ומהווה דוגמה אישית לאוכלוסייה שהשארת שם. מרגש לראות איך בתחילת הדרך היינו אנשים חיצוניים לעולמם של הילדים, אבל כשנכנסנו והטמענו ערכים, הבוגרים שלנו חוזרים באהבה לשכונה עם ברק בעיניים ורוצים לתת חזרה. זו סגירת מעגל מדהימה שמשדרת את החזון שלנו". 


הכתבה מתפרסמת בשיתוף עם "מעגלים".