שש פעמים תקפה מחלת הסרטן את גופו של עמוס לויטוב, 73, מי שהיה נווט קרב מיתולוגי בחיל האוויר הישראלי, ושש פעמים הוא ניצח. כאשר היא תקפה אותו בפעם השביעית, והתברר כי הוא זקוק לתרופה ביולוגית חדשנית בשם טרודלבי (TRODELVY) - שנכון לעכשיו אינה נמצאת בסל הבריאות - היה ברור לבניו, עידן, 40, ועילם, 28, כי הם נרתמים למשימת גיוס הכספים.

"זה היה או לפתוח בקמפיין או להיפרד מאבא, והבחירה היא מאוד פשוטה", מספר עידן. "למרות שכולנו נרתעים מפרסום ותקשורת, יש פה מטרה והמטרה מקדשת את האמצעים".

"הוא נלחם בשבילנו, עכשיו תורנו להילחם בשבילו" היא כותרת קמפיין גיוס ההמונים שעלה בסוף השבוע בפלטפורמת charidy.com למען הצלת חייו של לויטוב. "מי שהעלתה בהתחלה את רעיון הקמפיין הייתה הרופאה של אבא בתל השומר", מספר עידן. "התרופה עולה 200 אלף שקלים לחודש, ולכן ביקשנו 1.2 מיליון שקלים, שאמורים להספיק לתרופות למשך חצי שנה. כרגע אנחנו במצב שבו מיצינו את המקורות שלנו עבור התרופה הזאת. גם הכסף בביטוח הפרטי שהיה לנו עבור התרופה כבר נגמר".

"עדיין לא איבדנו תקווה, אנו ממשיכים לבדוק מול עמותות שונות ומשרד הביטחון האם יש אופציה למימון נוסף, אבל כל דבר כזה לוקח זמן. משרד הביטחון מאוד חיובי ומנסה לעזור, אבל את העזרה הפורמלית הרגילה הוא כבר סיפק. זמן זה משהו שאין לנו, ולכן הקמפיין הנוכחי הינו משהו נקודתי שנועד לפתור את הסיטואציה הנוכחית ולקנות זמן. אולי במהלך הזמן הזה נמצא מקורות נוספים".  

מה המצב כיום?
"אבא צריך להמשיך לקבל את התרופה כדי להאריך את חייו. כרגע יש לנו את התרופה לעוד חודש, וגם לוקח שבועיים לתרופה להגיע ארצה מארצות הברית. כלומר כל דקה חשובה. עבורנו זה לא היה דבר של מה בכך לבקש עזרה. זה לא קל. גם לא כל כך ביקשתי מאבא שלי את הרשות לפתוח בקמפיין כי אנחנו משאירים לו ראש שקט להילחם במחלה, ואילו המשפחה מסביב דואגת לכל השאר".

עמוס לויטוב (מימין) (צילום: באדיבות המשפחה)עמוס לויטוב (מימין) (צילום: באדיבות המשפחה)

הרצון לחיות

לויטוב שירת כנווט קרב במטוסי פנטום בטייסת 69. ב־5 ביולי 1970 השתתף בגיחת הפצצה של סוללות נ"מ במצרים ומטוסו נפגע. לויטוב והטייס, עמוס זמיר, צנחו ונלקחו לשבי המצרי, שם עברו עינויים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, בנובמבר 1973, לויטוב ושאר השבויים חזרו ארצה במסגרת עסקת חילופי השבויים. לאחר שובו חזר לויטוב לשירות מבצעי בחיל האוויר והשתתף במלחמת לבנון הראשונה. הוא השתחרר בדרגת רס"ן בשנת 1983.

"אבי דיבר איתנו על מה שעבר בתקופת השבי, אבל בו זמנית המשפט שלו הוא 'שמי שלא היה שם, לא יכול להבין, לא מסוגל לתפוס את המצב, את הסיטואציה, את הרגשות והנפש'", מספר עידן. "אבא סיפר הרבה דברים, סיפר הרבה מקרים שקרו שם, אבל ההרגשה היא שהוא אף פעם לא פתח את הבטן הרכה, את הגרעין הכי כואב, וזה לגיטימי לחלוטין. עוד בהיותו בשבי הוא עבד על תוכנית עסקית, וכשחזר מהשבי הוציא אותה לפועל: קופת חולים לכלבים וחתולים בשם 'מכלבי'. אנשים שהיו להם בעלי חיים שילמו ביטוח, והוא העסיק 16 וטרינרים. באיזשהו שלב זה פסק".

"אחר כך הוא פתח רשת בתי קפה בשם 'קרואסון', שהיו לה סניפים ברמת השרון, בהרצליה, בטבריה. גם את זה הוא נאלץ לסגור. בנוסף, במשך שנים ארוכות אבא העביר הרצאות בקרב בני נוער על סיפורו האישי וגם העביר הרצאות לחברות וגופים על התמודדות במצבי לחץ. אבא העביר שנים רבות את ההרצאה 'מציניות לציונות' בבתי ספר. המון בוגרי חטיבות ביניים ותיכונים שבינתיים כבר השתחררו מהצבא מכירים וזוכרים את ההרצאה שלו".

"הייתי בן 20 וחצי כשנפלתי בשבי וחזרתי יותר משלוש שנים לאחר מכן", מספר לויטוב עצמו. "אין לי שום ספק שהסיפור האישי משפיע בעניין הקמפיין הנוכחי. זה סיפור שאנשים ללא ספק מתחברים אליו. מה גם שאחרי שחזרתי מהשבי חזרתי לטוס וחזרתי לפעילות מבצעית. ללא ספק זה נוגע במיתרים הכי רגישים של בני אדם".

מפה לאוזן

לויטוב, המתגורר בתל אביב, חלה בפעם הראשונה בסרטן לפני 20 שנה. "במהלך השנים הללו הוא גם צלח את החיידק הטורף", מספר בנו. "הרופאים כבר אמרו לנו להיפרד ממנו, והוא יצא גם מזה. הוא לוחם, פייטר, וגם עכשיו הוא לא מוותר והוא אופטימי. כיום סדר היום שלו סובב סביב טיפולים, בדיקות וכדומה".

עמוס, מהיכן אתה שואב כוחות להתמודד עם המחלה בפעם השביעית?
"זה מצב נתון ואני חייב להתמודד איתו. אני גם יודע לשים קיר, לשים מסך בין המחלה לבין ההתנהלות היומית. אני לא חושב על זה כל הזמן, לא עוסק בזה, אחרת לא אצליח לשרוד. יש בי אופטימיות ואני מקווה לטוב. אני חושב שלגישה שלי יש גם קשר למה שעברתי. אדם הוא תוצר של החוויות שאנו חווים בחיים. החוויות הקשות שעברתי בשבי נותנות לי פרספקטיבה שאם לא נישאר אופטימיים ונקווה לטוב, אנחנו לא נצליח. הדרך להצליח זה אופטימיות ותקווה".

איך התגובות עד כה לקמפיין?
עידן: "מאוד מרגשות. גייסנו כבר כ־300 אלף שקלים, כשהכל נעשה לא באיזה קמפיין ממומן. אין לנו איזה אסטרטג או יועץ שיווקי שעושה בשבילנו משהו. הכל עובר מפה לאוזן ומשיתופים של אנשים. זה ממש מרגש, משהו שמאוד נוגע. יש לאבא סיפור אישי מאוד מיוחד, אבל עדיין זה לא אומר שמגיע לו משהו. ההירתמות של הציבור זה לא משהו מובן מאליו עבורנו. התחלנו לשלוח את הלינק לקמפיין ותיקי טייסת 69, והם נרתמו. מוותיקי הטייסת זה רץ כמו אש בשדה קוצים דרך ותיקי חיל האוויר. זה לא נשאר רק בחיל האוויר, אלא הגיע גם למקומות נוספים. פנו אליי גם יוצאי סיירת מטכ"ל שרצו לעזור".

"זה גם לא נשאר רק ברמה הצבאית. יש המון אנשים שהסיפור הזה נוגע ללבם ורצו לעזור. רבים מהם גם מכירים את הסיפור של אבא ושמעו את ההרצאות שלו. אבא כבר ניצח את הסטטיסטיקה יותר מפעם אחת. כרגע מדובר בתרופה שאמורה לעצור את התפשטות הסרטן ולעזור לו לחיות עמו. זו תרופה שמאריכה חיים, והשאיפה היא לאפשר לו להמשיך לחיות באיכות חיים סבירה. אנחנו אופטימיים ומקווים שבקרוב נצליח לגייס את כל הסכום".

"אני מאושר על כל שקל שישראלי תורם, זה פשוט מחמם את הלב ונורא מרגש אותי", מסכם לויטוב. "זה אומר שלאנשים אכפת וזה עושה לי נורא טוב. זה אומר לי שלא לחמתי לחינם. זו תחושה מדהימה". 

הפוסט ששיתף בנו עידן בפייסבוק: https://www.facebook.com/679705405/posts/10159448563110406/?d=n

לקמפיין הגיוס ולתרומות: https://www.charidy.com/cmp/blsh