יעקב עבאדי, גבע כרמל

"אני בן 68, מגדל זיתים על פני 15 דונמים. בגידול זיתים לשמן אין רווח, רק אהבת האדמה, הגידול ועצי הזית. כמות הזיתים בעונה לא קבועה: יש שנים עם יבול מבורך ושנים בלי זיתים. זה תלוי בזמן החנטה ובמזג האוויר. בחורף אני מחלק את השמן למשפחה המורחבת. השמן שלי הוא אורגני ומופק בשיטות הישנות, בידיים, בעזרת פועלים מהכפרים”.

יעקב עבאדי גבע כרמל (צילום: שלומי יוסף)יעקב עבאדי גבע כרמל (צילום: שלומי יוסף)

סטנלי ברקן, עין איילה

"אני בן 70, פנסיונר של תעשיית ההייטק. באנו לעין איילה מתל אביב לפני 26 שנה, וכיום יש לנו כאן נחלה. אשתי ואני אוהבים שמן זית ומכירים ביתרונות הבריאותיים שלו, וגם רצינו לגדל משהו באדמה החקלאית בנחלה. הזן העיקרי של הזיתים שלנו הוא זן איטלקי בשם פרנטויו, שאיננו נפוץ בארץ כי הוא קשה למסיקה, ולכן אינו כלכלי.

אבל טעמו נדיר באיכותו וזיכה אותנו לפני כמה שנים בפרס. אנחנו לא מרססים ולא משתמשים בדשן כימי, כך שלמעשה הגידול אורגני. בסוף נוצר שמן ברמה של שמן זית כתית מעולה. יש לנו כ־240 עצים מזנים שונים – פרנטויו, לצ'ינו, ברנע, מעלות, קורטינה וקורונייקי. כמות הפרי משתנה באופן קיצוני משנה לשנה. לפעמים אין בכלל יבול, ולפעמים יש יבול נאה שיכול להגיע לכמה מאות ליטרים של שמן. אנחנו מתחלקים בשמן עם המוסקים, ומהחלק שלנו מספקים שמן זית לעצמנו, לאורחים בצימרים שלנו ולמשפחה. אנו גם מוכרים כמות מסוימת לחברים וללקוחות חוזרים במחיר שווה לכל נפש".

סטנלי ברקן (צילום: שלומי יוסף)סטנלי ברקן (צילום: שלומי יוסף)

עופר מרגלית, כרם מהר"ל

"אני אדריכל נוף. נולדתי בחיפה. הבחירה בגידול כרם זיתים טבעית לי מאחר שגדלתי בבית שבו שמן הזית היה מרכיב מרכזי במטבח. אנחנו בנים למשפחה שורשית מצפת, בני העליות החסידיות שהגיעו ממזרח אירופה לחיות בארץ הקודש, ונמצאים כאן כ־300 שנה. הכרם הוא כרם משפחתי, ומטרתו היא לשמש מקום מפגש למשפחה המורחבת ולחברים. כולם מגיעים לעזור במסיק ושותפים לחוויה. הכרם הופך למקום של שיתוף ויצירה שבה כולם נוטלים חלק.

את עבודות הטיפול השוטף לאורך השנה עושים אשתי רונית ואני ביחד, ואנחנו מוצאים הנאה גדולה בלגדל ולטפח את העצים שנה אחר שנה. אנו מאמינים כי אדמה טובה היא הבסיס לחיוניות העץ. אנו מגדלים את האדמה ולא את העץ. האמונה היא שבאדמה טובה העץ לא יחלה ויתפתח באופן בריא. אנו לא מרססים ולא מדבירים, אלא נעזרים רק במדביר ביולוגי שפועל ישירות מול זבוב הזית ומונע ממנו 'לעקוץ' את הזיתים בכרם. בחרנו לגדל שלושה זנים: ברנע, פישולין וקורונייקי. הם נבחרו על פי טעמם והתאמתם למקום מבחינת תנאי גידול. השמן שלנו איכותי וטעים ונמכר בחוג המשפחה והחברים. אין בגידול מטרות פרנסה, אלא רק חוויות וטיפוח הקשר והחיבור לטבע ולאדמה”.

עופר מרגלית (צילום: שלומי יוסף)עופר מרגלית (צילום: שלומי יוסף)

שרגא שובל, עין עירון

“אני בן 62, איש אקדמיה המכהן כדיקן הפקולטה להנדסה באוניברסיטת אריאל. האהבה לטבע ולחקלאות הביאה אותי לגדל עצי זית ולעסוק בחקלאות. אבי היה ממייסדי הכפר הירוק, וממנו ירשתי את האהבה הזו. המיוחד בשמן שלי זה שהוא אורגני, בלי ריסוס, ואני מטפל בו במסירות. זה לא לצורך פרנסה, אלא כדי לשמור על השפיות שלי בתוך מה שקורה סביבי. פעם ערבי עבר ליד המטע והציע לי לעבוד במקומי ולקחת חצי מהשמן. שאלתי אותו: ומה אתה תיתן לי בתמורה? הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו. יש לי כ־100 עצים מניבים. אני מחלק למשפחה ולחברים, ומה שנשאר - אני תורם”.

שרגא שובל (צילום: שלומי יוסף)שרגא שובל (צילום: שלומי יוסף)

שוקי גינדי, מושב אומץ

"אני יזם ואיש עסקים שעסק בתחומים רבים, והעיקרי שבהם היה הקמה וניהול מרפאות שיניים בתל אביב. לפני כ־15 שנה הכרתי את בת זוגי לחיים ענבר, שגם היא עסקה בניהול מרפאות שיניים. החלטנו יחד להתקרב לחקלאות ולעבודת האדמה. בשטח של כעשרה דונמים שתלנו בוסתן של כ־70 זנים שונים של עצי פרי וכרם של כ־400 עצי זית, ובו שישה זנים: סורי, ברנע, ארביקינה, מוריסקה, פיקואל וקורטינה.

לפני שמונה שנים פתחנו במשק בית בד איטלקי להפקת שמן זית לעצמנו, ובהמשך גם לטובת מגדלים קטנים ובינוניים באזור. בתקופת הקורונה הקמנו בכניסה למשק עגלת מכירה בקנייה עצמית. אנחנו מפיקים בין 500 ל־800 ליטרים בשנה, שאותם אנו משווקים בעיקר מפה לאוזן. צברנו במרוצת השנים לקוחות קבועים שנשבו בקסם והתאהבו בשמן האיכותי וביופי הפסטורלי של המקום. איכות השמן נקבעת בין היתר מניקיון בית הבד, טמפרטורת העבודה ובעיקר מהזמן שחולף ממסיק הזיתים עד להבאת הזיתים לבית הבד לשם הפקת השמן". 

שוקי גינדי (צילום: שלומי יוסף)שוקי גינדי (צילום: שלומי יוסף)