השבוע מציינים ברחבי העולם ובישראל את שבוע המודעות הטרנסג'נדרי, אשר במסגרתו נערכים סדרת אירועים, כנסים ופעילויות שמטרתם להגביר את המודעות בקרב הציבור לקהילה הטרנסג'נדרית ואתגריה. במסגרת השבוע המיוחד, סקר ראשון מסוגו שנערך ביוזמת המכון הישראלי למגדר ולהט״ב באגודת הלהט״ב ופרויקט גילה להעצמה טרנסית ובוצע באמצעות חברת "גיאוקרטוגרפיה", בחן את עמדות הציבור הישראל כלפי הקהילה הטרנסג'נדרית וחושף שורה של ממצאים לא מעודדים עבור הקהילה.
הסקר מציג כי חלק מוחלט מהציבור (80%) מעיד כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי לקבל את הידיעה שהילד/ה שלו/ה טרנסג'נדרית. כאשר מדובר בטרנסג'נדר/ית במקום העבודה, ניכרת פתיחות גבוהה משמעותית, כאשר כשני שלישים (67%) מעידים כי לא תהיה להם בעיה כלל.
עוד הראה הסקר כי כמחצית מהציבור סבורים כי קיימים רק שני מגדרים אשר נקבעים על ידי ביולוגיה, ואחד מכל שישה ישראלים מכיר טרנסג'נדר/ית, כאשר נשים נוטות להכיר יותר טרנסג'נדר/ית באופן אישי בהשוואה לגברים.
בתוך כך, בר אווסקר, מנכ"ל פרויקט גילה להעצמה טרנסית, אמר: "הנתונים שאנו מציגים היום לציבור אינם מעודדים כלל. אנו דורשים מהממשלה והשרים הרלוונטיים לזהות ולנטר פערים במערכות הממשלתיות הפוגעות בא.נשים על הקשת הטרנסית. האתגרים העומדים בפניהם של הקהילה הטרנסית אינם מתקבלים על הדעת בשנת 2021".
"פרויקט גילה להעצמה טרנסית מקדם בשנים האחרונות פרויקט הכשרת צוותים רפואיים היחיד מסוגו בארץ אך הפערים העצומים קיימים בתחומים נוספים כגון תעסוקה. נרחיב את מערך ההכשרות שלנו למקומות עבודה במגזר הפרטי ולצוותים חינוכיים כדי להמשיך ולשפר את מעמדה של הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל", הוסיף.
רן שלהבי, מנכ"ל האגודה למען הלהט"ב בישראל, התייחס גם הוא לסקר: "הנתונים האלו אמורים להדאיג את מקבלי ההחלטות במדינת ישראל שמוכרחים לפעול ועכשיו. הגיע הזמן לעצור את ההדרה, האפליה והשנאה איתה מתמודדים אנשים על הקשת הטרנסית גם היום. אנחנו קוראים ליישום מלא ויסודי של מסקנות הצוות הבין-משרדי לקהילה הטרנסית: מהכשרת רופאים וצוותי הרפואה לצרכי הקהילה וליחס ראוי כולל ועד תכנית לאומית לעידוד המעסיקים הגדולים במשק לשילוב חברי וחברות הקהילה בתפקידים המתאימים לכישורם״.
ח"כ נעמה ליזמי ממפלגת העבודה, מסרה לקראת הדיון המיוחד בכנסת: "אין תחום בחיים שטרנסים וטרנסיות אינן מודרות או מופלות בו. הן סובלות משנאה ואלימות, מקושי חברתי ונידוי משפחתי שמשאירים אותן הרחק מאחור גם מבחינה תעסוקתית. הן חשופות לפגיעות, עוני ואפליה וחסרות הגנה וביטחון בסיסי שלא פעם כרוך בכניסה למעגל הזנות, בניצול מיני ובניסיונות התאבדות. רשויות המדינה מערימות קשיים ולא מכירות בעומק הצורך להרחיב מענים עבור הקהילה הפגיעה הזו. כחברה עלינו לאפשר לכל אדם לחיות את חייו על פי בחירתו באופן נגיש ומותאם מצד אחד ובטוח, מכיל ושוויוני מאידך".