מבין העולים החדשים שעלו לישראל לאחרונה בעקבות המלחמה באוקראינה הגיעו לקראת חג הפסח, בסיועה של הקרן לידידות, יהודים שנמלטו בפעם השנייה בחייהם, לאחר שחוו גם את זוועות מלחמת העולם השנייה.

נטליה רויטמן בת ה־92 ויורי קנייבסקי בן ה־85 נמלטו מחרקיב שבמזרח אוקראינה, ועלו ארצה לפני כשבועיים באמצעות טיסת חילוץ של הקרן לידידות. זאת לאחר שהצליחו להגיע לבית המחסה בקישינב, בירת מולדובה, שמפעילה הקרן עם הג'וינט וחב"ד. זמן קצר אחרי נחיתתם בישראל, נזכרו השניים בפעם הראשונה שנמלטו על חייהם – ונראה שמבחינתם זה היה כאילו אתמול.

אמה של נטליה מילטה אותה ב־1941 מהעיר, לאחר ששמעה מה הגרמנים יעשו ליהודים שיילכדו. "בתחילת מלחמת העולם השנייה הייתי בת 11. סבתא לא נמלטה איתנו, ונהרגה עם יהודים רבים אחרים שנשארו מאחור אחרי שהנאצים פלשו לעיר", היא משחזרת.

והנה הגורל שוב מאלץ אותה לעזוב את העיר שבה גדלה ושאליה חזרה, הפעם לתמיד. "בהתחלה לא רציתי לעזוב את חרקיב, חשבתי שניתן יהיה לשרוד איכשהו. אבל יום אחד כשעמדתי בתור לסיוע נפלה פצצה לידנו, הרגה ופצעה עשרות אנשים. הנכדה שלי רשמה אותי לקבלת עזרה מהקרן לידידות, והיינו 20 שעות על אוטובוס בדרך לגבול. זה היה מאוד קשה ומפחיד. שמענו יריות מכל עבר, אבל לא יכולתי לחכות לפגוש את המשפחה בארץ. הצטערתי שלא עליתי איתם כבר לפני שלוש שנים".

נטלי רוטמן (צילום: Mihail Calarasan)
נטלי רוטמן (צילום: Mihail Calarasan)


כשיורי היה ילד בן 4 בקייב פרצה מלחמת העולם השנייה. הוא פונה עם משפחתו לסיביר כיוון שאביו היה מהנדס תעופה ולקח חלק במאמץ המלחמתי. "לא חשבתי שזה יקרה שוב", הוא אומר.

לאחר המלחמה הוא עבר לחרקיב והפך למהנדס כמו אביו. לפני שנתיים אשתו מתה מקורונה, וכאשר החלה המלחמה לפני חודשיים – חלונות ביתו נופצו בהפצצות והוא נאלץ לשרוד במינוס 12 מעלות. אז הבין כי עליו לעזוב.

"בתי וחתני גרים בישראל, והנכד שלי בא לעזור לי להימלט", מספר יורי. "הדרך למולדובה ארכה כ־24 שעות והייתה מסוכנת, אבל בסוף הגענו לכאן יום לפני פסח, שכעת הוא גם חג החירות האישי שלי".

מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, מסייעת הקרן לידידות בכל עת בפינוי יהודים מבתיהם ובהעלאתם של אלפים מהם מאוקראינה דרך מדינות שכנות, במסגרת מבצע משותף עם משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית.