אוקיף גילה כבר בתחילת שנות ה-70 תאי עצב פעילים באזור במוח שמכונה "היפוקמפוס". הוא עשה זאת באמצעות ניסוי בחולדות וגילה שבזמן שחולדה רצה במבוך עצבים שונים במוח פעילים לפי המקום בו היא נמצאת. כך ניתן ליצור על פי השינויים בעצבי המוח הפעילים מפה קוגנטיבית של המרחב, אפשר לדעת על פי פעילות המוח איפה החולדה נמצאת".
הפרופסורים מיי-בריט ואדוורד מוזר המשיכו את עבודתו ולמעלה מ-30 שנה לאחר מכן, ב-2005, גילו סוג תא נוסף המכונה "תאי סריג" - הם מופעלים לא כאשר החולדה נמצאת במיקום אחד אלא בסדרה של מיקומים ואותה סדרה יוצרת מעין תמונה של סריג משושה הדומה לחלת דבש.
"הגילויים האלו בעצם פתחו תחום חדש", אמר ד"ר אולונובסקי. "עדיין לא עולה ממנו מסקנה חד משמעית אבל הם פרצו דרך בעלת השפעה ענקית על הפסיכולוגיה. הם הראשונים שהראו שהיפוקמפוס קשור לזיכרון מרחבי. מהגילוי הזה נובע תחום ענק של מחקרים, עשרות אלפי עבודות".