"אחרי שנים של דיכוי, השפלה ואלימות פיזית ונפשית בלתי פוסקת, הנשים מגיעות לכאן במשבר נפשי גדול. הן מרוסקות", אומרת רינת לאון־לנגה, מנהלת מקלט ויצו לנשים מוכות וילדיהן, "רבות מהן אומרות לנו שהן כבר לא מכירות את עצמן. לכן אחד הדברים הראשונים שאנו עושים, מלבד ביטחון פיזי ומרחב מוגן, זה תהליך העצמה". כמדי שנה יצוין יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, שהוכרז לראשונה על ידי האו"ם ב-99'. ברחבי העולם בכל יום נשים נאנסות, נרצחות, מוטרדות מינית. בעבור אותן נשים, יום האלימות הוא בסך הכל עוד יום ככל הימים שבו הן נאבקות כדי לשרוד את התופת. לא תמיד הן מצליחות.
מתוך עשרות רבות של נשים שסבלו מאלימות והצליחו לאסוף את השברים ולברוח לאחד מ-14 המקלטים הפזורים בארץ, ישנה גם רנית אלוביץ' שלא מהססת להיחשף בשמה ובתמונתה. בשנתיים וחצי שחלפו מיום שעזבה את הבעל ועברה למקלט, מלווה אלוביץ' נשים שנמצאות במצב שבו הייתה ומבקשת מהן: "אל תתביישו". "אחת המטופלות שלי סיפרה שבכל פעם שהבעל התחיל להיות אלים ולהשתולל, היא הייתה רצה לסגור את החלונות, שהשכנים לא ישמעו", היא מספרת, "ייעצתי לה לעשות ההפך: כשהבעל מתחיל, תפתחי את כל חלונות הבית. ביום שהיא עשתה זאת הוא הפסיק. נשים שחיות תחת אלימות מרגישות שהן צריכות להתבייש, לכן הן לא מספרות ונמצאות בחושך. כשאנחנו משתפות, אנחנו מדליקות את האור ומפלצת החושך קטנה. בתהליך האישי שלי הרגשתי שליחות. ידעתי שאם איחשף, זה יגרום לנשים אחרות לספר ולשתף, וזו תהיה נקודת היציאה החוצה".
התרעות פיקוד העורף