זה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו. גם אם לא פשענו, יתכן שנמצא עצמנו חשודים בפלילים והאיום בכתב אישום ירחף מעל ראשינו. על פי חוק, במקרה כזה, על הפרקליטות ליידע אותנו כי התיק עבר לטיפולה ולקיים הליך שימוע, במסגרתו נוכל בתוך 30 יום לשטוח בפני התביעה, בכתב או בעל פה, את גרסתו ואולי להימנע בכך מכתב אישום, או לקבל אישום מופחת. במלאת עשור לכניסת החוק לתוקפו, מפרסמת היום (שני) נציבות הביקורת על מערך התביעה דו"ח, שמצאה ליקויים בהתנהלות הפרקליטות בנושא יידוע ושימוע.
קיום שימוע לפני הגשת כתב אישום אינו דבר שיש לזלזל בו. ב-41 אחוז מהמקרים שנבדקו, להליך הייתה השפעה מכרעת, שכן לאחר שימוע בעל פה החליטה הפרקליטות לסגור את התיק. גם מבחינת רשות התביעה קיימת חשיבות רבה להליך השימוע, המאפשר לה לבחון שוב את עמדתה בטרם תגיש כתב אישום, להגיע לחקר האמת ולהימנע מפגיעה בחשוד שלא לצורך.
ובכל זאת, כפי שעולה מהדו"ח, לא בכל המקרים מקבלים חשודים הזדמנות למצות את זכויותיהם. הדו"ח בחן תיקים שנפתחו והוגש בהם כתב אישום, או שנסגרו, בין השנים 2007-2013. נמצא כי לא קיימת בפרקליטות מדיניות שלמה, סדורה, מובנית ומאורגנת של ההליך. בין היתר, חולף פרק זמן "בלתי סביר" ממועד קבלת התיק בפרקליטות ועד משלוח מכתב היידוע. מדובר בתקופה של עינוי עבור רבים.
הבדיקה מצאה חוסר אחידות בין המחוזות. חלקם נוטים להיענות לכל בקשה לשימוע בעל פה, ואילו חלק מאפשר לחשוד רק שימוע בכתב. צוות הביקורת מצא כי במקרים רבים אין בתיק הפרקליטות התייחסות כלשהי לטיעוני השימוע שהעלה החשוד. בכ-17% מכלל השימועים שנבדקו לא נמצאה התייחסות מפורשת כלשהי לטיעוני השימוע, דבר המעלה חשש שלא נקראו טיעוני השימוע או שלא קוים הליך השימוע כלל.
ארגון הפרקליטים תוקף: "הסתה של ממש"
הבדיקה מצאה חוסר אחידות בין המחוזות. חלקם נוטים להיענות לכל בקשה לשימוע בעל פה, ואילו חלק מאפשר לחשוד רק שימוע בכתב. צוות הביקורת מצא כי במקרים רבים אין בתיק הפרקליטות התייחסות כלשהי לטיעוני השימוע שהעלה החשוד. בכ-17% מכלל השימועים שנבדקו לא נמצאה התייחסות מפורשת כלשהי לטיעוני השימוע, דבר המעלה חשש שלא נקראו טיעוני השימוע או שלא קוים הליך השימוע כלל.
ארגון הפרקליטים תוקף: "הסתה של ממש"
על פי הדו"ח, בכ- 73% מהמקרים שנבדקו לא נמסרו לחשוד או לבא כוחו, קודם לשימוע, עיקרי החשדות נגדו. בכ-41% מהמקרים שנבדקו, לא הועמדו לחשוד, קודם לשימוע, עיקרי חומר החקירה.
הבדיקה העלתה גם כי קיים חוסר שוויון בין חשודים המיוצגים על ידי סנגורים לבין כאלה שלא. ממצאי הביקורת העלו, כי האפשרות לשימוע בעל פה מוצעת רק לחשוד מיוצג, ואילו בקשתו של חשוד שאינו מיוצג תידחה על הסף. היותו של חשוד לא מיוצג מגדיל את הסיכוי לכך שלא יקבל קודם לשימוע את עיקרי החשדות נגדו ושלא יועמדו לרשותו עיקרי חומר החקירה.
החוק וההנחיות מחייבים מתן הודעה בכתב לחשוד על ההחלטה שהתקבלה בשימוע. צוות הביקורת מצא ליקויים בקיום ההוראות הנ"ל: בכ-61% מהמקרים שנבדקו, לא קוימה ההנחיה, ולא נמסרה לחשוד הודעה בכתב על ההחלטה בשימוע. בנוסף לכך, בכ-42% מהמקרים שנבדקו, לא נמסרה לחשוד הודעה כלשהי (לא בכתב ולא בע"פ) על ההחלטה שהתקבלה בשימוע.
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה לדו"ח כי "הפרקליטות מברכת על עריכת הביקורת בנושא. חובות השימוע והיידוע הן חובות חשובות והפרקליטות עושה כל מאמץ לקיימן כסידרן. דוח הנציבות, כמו קודמו, מתמקד ברובו בעניינים פרוצדורליים של רישום ותיעוד. תמיד יש מקום לשיפור, גם בהקפדה על הפרוצדורה. הפרקליטות תלמד את הדוח לעומקו ונטייתה כבר עתה היא ליישם חלק מהמלצות הדוח".
מדובר בדו"ח הרביעי של הנציבות וגם הוא מתקבל בטונים צורמים מצד ארגון הפרקליטים, שמכנה את הדו"ח "הסתה של ממש". נמסר כי "נראה שעיקר פעולתה של הנציבות היא להצדיק את קיומה בדרך של הצגת הפרקליטות באור שלילי ככל שניתן".