פרקליט המדינה, שי ניצן, פרסם הערב (רביעי) הנחיה להחמיר עם מתלוננים בתלונות שווא, דוגמת מקרים בהם הוגשו תלונות שווא בעבירות מין. מדובר בעדכון להנחיה בנוגע ל"מדיניות פתיחה בחקירה והעמדה לדין בגין חשד למסירת אמרה או עדות כוזבת או סותרת בחקירה או במשפט ובגין סירוב להעיד". ההנחיה משנה בנושאים מגוונים הנחיה קודמת שהוצאה לפני שנים בנושא זה.
עניינה של ההנחיה, שנוסחה לראשונה בשנת 2003 על ידי פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, בהתוויית מדיניות התביעה בעניין פתיחה בחקירה פלילית והעמדה לדין של אדם בגין חשד למתן אמרה או עדות כוזבת או סותרת מתוך כוונה להטעות בחקירה או במשפט. ההנחיה מבקשת להגביר אכיפה בעבירות של עלילה ובעבירות של עדות כוזבת או שקרית, בנסיבות ובתנאים המצדיקים זאת, כמפורט בה. בה בעת, מבקשת ההנחיה "להבטיח שלא תבוצע אכיפה פלילית בנסיבות שבהן האינטרס הציבורי הכולל אינו תומך בכך".
הנחיה שינתה את ההנחיה הקודמת בכל הנוגע לעד שטען כי היה קורבן לעבירות מין או אלימות, אם בדיעבד מסתבר כי מסר במשטרה אמרה שקרית מפלילה, ממנה חזר בעדותו בבית המשפט (להבדיל מעלילת שווא הפוגעת בנאשם). בהנחיה החדשה נאמר, כי במקרים אלה יש לשקול בחיוב פתיחה בחקירה והעמדה לדין, אולם בטרם קבלת החלטות אלה, יש לשקול בין היתר האם קיים קשר בין העד לחשוד או לנאשם, המקים חשש לקיומו של מניע זר או פסול, שבגינו חזר העד מן האמרה.
חשש זה קיים לעתים קרובות בעבירת מין או אלימות בתוך המשפחה, או כאשר מדובר בקטין, או חסר ישע, המצוי ביחסי תלות עם החשוד או הנאשם (כדוגמת יחסי עובד-מעביד). על פי ההנחיה, במסגרת זו יש לבחון, האם החזרה מהאמרה או העדות נובעים לכאורה מלחצים, מחשש ממשי מהחשוד או מהנאשם, מרצון להשכין שלום בית, מקיומם של רגשות אשם כלפי החשוד או הנאשם, מהיעדר כוח נפשי הנדרש כדי להעיד נגדו בבית המשפט עדות מפלילה, וכדומה, או שמא כל אלה לא מתקיימים.
בנוסף, לפי ההנחיה, אם היה העד מתלונן בעבירת אלימות בתוך המשפחה או בעבירת מין, הרי שעקב רגישות הנושא לא תיפתח נגדו חקירה והוא לא יועמד לדין ללא אישור של פרקליט מחוז.