נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, דחתה את בקשתו של רומן זדורוב לדיון מורחב בבית המשפט העליון בתיק הרצח של תאיר ראדה ז"ל. בן כספית ואריה אלדד שוחחו על הנושא ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" עם יותם גנדלמן, יוצר הסדרה התיעודית "צל של אמת" שעסקה בפרשה וטלטלה את המדינה. "קיבלנו את ההחלטה לא בהפתעה", אמר גנדלמן, "לפי הכותרות זה נשמע כאילו מישהו ציפה שתהיה החלטה שונה.

הרבה אנשים, נראה לי, ציפו שאחרי הסדרה וכל מה שהיה, כל בקשה משפטית שתוגש לבית המשפט תתקבל, בגלל הרחש וההד נציבורי, אבל באופן טבעי ההליך היה המשך טבעי של המשפט ואף אחד לא ציפה שיהיה פה דיון מורחב. זה הליך שצריך למצות, אבל מראש לא היה לו הרבה סיכוי. כי בקשה לדיון מורחב זה הליך משפטי מאוד ספציפי, שדן בסוגיה משפטית, לא בראיות או באשמה, בעוד שבמקרה של זדורוב, מלכתחילה הדיון הוא בראיות ובאשמה.

"הטיעון היחיד שהיה יכול להחזיק, אולי, הוא העובדה שהשופט דנציגר, שהיה ראש ההרכב בבית המשפט העליון, זיכה את זדורוב, לעומת שני השופטים האחרים, ויכול להיות שבית המשפט היה רוצה לדון האם דעת מיעוט מספיקה לספק סביר ולזיכוי". הם החליטו שלא, אבל עדיין יש דלת שנשארת פתוחה, שזה המשפט החוזר".



אלדד הדגיש שנשיאת העליון, השופטת מרים נאור, טענה שהעובדה שהתקשורת עוסקת בפרשה ומתנהל דיון ציבורי בה, לא מחייב את בית המשפט לדון בה שוב, אם אין ראיות משפטיות חדשות. "היא צודקת", השיב גנדלמן, "ראיות חדשות יובאו בפני בית המשפט בהקשר למשפט חוזר, כאשר תגיע הבקשה, שבאופן טבעי נראה שתוגש. זה בטח יקרה מתישהו בקרוב. עורכי הדין של זדורוב יצטרכו להביא ראיות חדשות, או מתוך הראיות הקיימות, להביא למשפט חוזר.

"במובן הראייתי יש הרבה דברים שעליהם שווה כן להרחיב את הדעת. ראייה חדשה שהבאנו בסדרה הוא הסיפור של א.ק., שלמרות שהוגש בצורה מאוד מצומצמת בערעור, בית המשפט מעולם לא עסק בה, מעולם לא דן בה. לא בטוח שהסיפור הזה נכון, אבל יש הרבה ראיות שתומכות בו, וראיות חדשות שהתגלו. השאלה היא האם הראיות מספיקות בשביל לחקור אותו ולהביא אותו בפני בית המשפט. לדעתי כן. נראה מה בית המשפט יגיד".

א.ק. היא חולת נפש והחבר שלה לשעבר, שטען שהיא הרוצחת של תאיר ראדה, גם הוא חולה נפש.
"באמירות שהם חולי נפש יש הרבה אי דיוקים", השיב גנדלמן, "זה משפט נורא פשוט להגיד אבל זה לא לחלוטין נכון. החבר שלה הוא חולה נפש מסוג מסוים, לפחות ברמת האבחון, וזה דיכאון אפיזודיאלי, זה לא איזו בעיה בבוחן המציאות, או מישהו שאתה לא אמור להקשיב לשום דבר שהוא אומר. על אמינותו אפשר לפקפק בצורות אחרות, אבל לא בגלל מחלת נפש כזו או אחרת. בהקשר הזה נעשתה פה איזושהי דמגוגיה, שברגע שבן אדם נראה אולי לא יציב, או שרוצים להגיד שהוא לא יציב, במיוחד אם הוא אובחן כסובל מדיכאון, אז לקרוא לו אדם שהוא לא אמין, זה דבר מורכב. לכל אחד מאיתנו יש אנשים שקרובים אלינו וסובלים מדיכאון כזה או אחר".

"בנוסף לזה, אני חושב שיש ראיות חדשות בהקשר של זדורוב", הדגיש גנדלמן, "שיכול מאוד להיות שיובאו, ויכולות להספיק למשפט חוזר, בעיקר אותן טביעות נעל נוספות, שמובילות לתא האחר. אומנם דנו בהן במשפט, אבל לא נאמרה המילה האחרונה, והיא תאמר מתישהו. אני לא יכול לקבוע אם זדורוב הוא הרוצח או לא, אבל אני כן חושב שהספקות שעלו מספיקים למשפט חוזר ודיון נוסף ברמה הראייתית".

"באופן טבעי כשאתה יוצר תיעודי ואתה בקשר עם כל הנוגעים בדבר, בין זו אילנה ראשה או אולגה זדורוב, אתה מלכתחילה הרבה יותר מעורב רגשית וחשוב לך שהדבר הזה יגיע לאיזה מיצוי וסגירה שחשובים לא רק לי אלא גם לרבים מהציבור".