תקווה נוספת לאישה שרצחה את בעלה לאחר שהתעלל בה: לנשיא המדינה, ראובן ריבלין, הוגשה לאחרונה בקשת חנינה שנייה בשמה של דלאל דאוד, שמרצה 14 שנים מתוך מאסר העולם שנגזר עליה, בגין הרשעתה ברצח בעלה, לאחר שנים שבהן סבלה מאלימות ואונס, תוך התעלמות מצד רשויות הרווחה ואכיפת החוק. לאחרונה דחה הנשיא ריבלין את בקשת החנינה של יונתן היילו, שהרג את מי שלטענתו של היילו אנס אותו. בתקופה הקרובה יחליט הנשיא האם במקרה של דאוד יש מקום לחסד.
בבקשה, שהוגשה באמצעות עורכת הדין מורן כרמון מהסנגוריה הציבורית הארצית, נטען כי לו מסכת ההתעללות ממנה סבלה דאוד הייתה מתגלה במהלך משפטה, היא לא הייתה מורשעת ברצח. "מידת החסד והרחמים ראויים להחלה במקרה של גב' דאוד, למענה ולמען ילדיה ובשם החברה והרשויות, שלא הושיטו לה יד בזמן אמת", נכתב.
הבקשה מגוללת את סיפור חייה הקשה של דאוד, בת 48. כשהייתה בת 19 נישאה, בהוראת הוריה, לידיד המשפחה. זמן קצר לאחר שנישאו, החל הבעל להכותה ואנס אותה. כשנכנסה להריון אולצה למסור את בנה למשפחת אביו. היא לא ראתה את בנה במשך שנים ארוכות ופגשה בו לראשונה רק לאחר שנאסרה.
בהמשך הצליחה דאוד להתגרש מבעלה וב-1992 התחתנה עם עלי דאוד, שהחל גם הוא להכותה, גם בזמן שהייתה בהריון. התעללויותיו הובילה אותה לנסות ולהתאבד, לאחר שהתלוננה שש פעמים במשטרה ופנתה לרשויות הרווחה ואף סיפרה כי היא חוששת שבעלה ירצח אותה. דאוד גם הגיעה כמה וכמה פעמים עם חבלות לבית החולים – אך ניסיונותיה לברוח מעלי ולזכות להגנה של בית החולים העלו חרס.
ב-1997 נמצאה גופתו של הבעל בפח אשפה בכפרם של בני הזוג, אבו סנאן. דאוד נעצרה והכחישה כל מעורבות לרצח. בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה אותה אך המדינה ערערה וב-2002 הרשיעו השופטים מרים נאור, אדמונד לוי ומישאל חשין את דאוד ברצח וגזרו עליה מאסר עולם.
בכלא התוודתה לראשונה כי גרמה למותו של בעלה, בשל חשש לחייה. בעקבות זאת נכנסה הסנגוריה הציבורית לתמונה ומצאה ראיות רבות לאלימות הקשה והתעללות ממנה סבלה לאורך השנים, אותם הציגה בבקשה למשפט חוזר, שנדחתה. נשיא המדינה דחה את בקשתה לחנינה, אך קצב את עונשה ל-25 שנה.
כעת מבקשת דאוד שוב לחון אותה ולחילופין לקצר משמעותית את מאסרה. "הרשויות השונות שנחשפו למסכת האלימות הקשה ממנה סבלה דאוד, לא סייעו לה להיחלץ מחיי התופת", נכתב בבקשה. "הפניית העורף מצד רשויות המדינה השונות היא שהותירה את גב' דאוד בודדה במערכה מול המנוח ואלימותו כלפיה. מבלי להצדיק את מעשיה, הרי שבנסיבות שבהן פעלה, דומה כי אין זה צודק למצות עמה את הדין".