זו עלילה פתלתלה שיכולה לספק חומר גלם משובח לסרט מתח הוליוודי מרובה תפניות שבשיאו, קובי אלכסנדר, מהיזמים המרשימים שהמדינה ידעה בעשורים האחרונים, האיש שכונה בבית המשפט הפדרלי בניו יורק אחד מאבות תעשיית ה-היי טק בישראל, עומד מול שופט חסר סובלנות, אחרי שבילה כחצי שנה במאסר בבית כלא שמור ובתנאים לא פשוטים ומבקש רחמים: "אני מצטער על מה שעשיתי. על תרמית המניות, הבריחה לנמיביה והתנהגותי שלי מול מערכת המשפט... אני מאשים רק את עצמי... אכזבתי את עצמי... הייתי תמיד אדם מכובד... אני מבקש לזכור את הטוב שעשיתי... רוב חיי פעלתי בטוב... וזה פרק עצוב בחיי (תרגום שלי)". קולו של הנאשם היה בטוח ונטול אמוציות. פניו מגולחים ושיערו שופע ומסודר. הגעתי לדיון בעקבות אדם אחר שביקשתי לראיין.



הפרסונה המדוברת השיבה לי שבין עבודותיה היא גם התבקשה לסקר את מעמד מתן גזר הדין. נשמע מעניין. הצטרפתי. כל כך הרבה נכתב על אלכסנדר שרציתי לראות מקרוב. בית המשפט שוכן בברוקלין במבנה מהודר ומרווח. לעומת מסות השיש האלו מה שקורה בסדרה "חוק וסדר" נראה כמו הפקת סטודנטים. על ההשוואה למתרחש אצלנו במערכת המשפט אני בכלל מתבייש לדבר.



כזכור אלכסנדר נחשד בתרמית מניות חמורה. אחרי שהסיפור נחשף, לפני יותר מעשור ברח מהרשויות האמריקאיות לאפריקה. לאחרונה הסגיר עצמו ושב מהגלות. את התביעה ייצג עורך דין נאה וקטלוגי בחליפה גזורה היטב. לידו ישב סוכן FBI משועמם שהביט חסר מנוחה בשעון הגדול שנתלה בקצה האולם. עבור אלכסנדר טען בנג'מין ברפמן שייצג בעבר גם את מייקל ג'קסון במשפט הנודע ההוא. הדיון ארך כשעתיים וחצי כמעט. לפי מה שהוסבר לי מתן גזר דין הוא בדרך כלל הליך קצר יותר.



אני מקווה עבור משפחת אלכסנדר שברפמן לא גובה על פי מלל. היכולת הרטורית שלו בלתי נתפסת. הוא דיבר בלי הפסקה. בכל פעם שניתנה לו הזכות הפגיז את האוויר בגליים אינסופיים. מי בכלל ידע שאפשר כך? כל חיי אמרו לי שאני דברן, אבל לעומתו אני ילדון. בשלב מסוים היה נדמה לי שהחמצן באולם הפך דליל כי ריאותיו שאבו את כל שהיה באוזר. בין השאר סיפר באריכות על מעלות לקוחו עד שבעצמי השתכנעתי שמדובר בסנטה קלאוז בכבודו ובעצמו ויש לשחררו לאלתר. אומנם אלכסנדר איש רב מעלות ובעל זכויות, אבל על פי עורך דינו מדובר בלא פחות מהאפיפיור הבא שעוד בחייו ייכנס לגן עדן ורק טעות טיפשית, גחמה של רגע, הביאה אותו למצב הביש.



קרוב למאה ארבעים מכתבים הוצגו בידי ההגנה שבהם מקורבים, עובדים לשעבר ומכרים משבחים את אלכסנדר. לדברי ברמפן, הנאשם, בכל זמן שהותו בגולה הנמיבית עשה בעיקר מעשים טובים. באשר לטענות שחטא שם מדי פעם במשחק גולף (מסתבר שהיו כאלו), הרי זו טעות מרה. רק במקרה ביתו היה סמוך למגרש גולף ובכלל לא היה לו זמן פנוי. עוד הוסיף שבנמיביה רבים הצטערו צער עמוק על כך שאלכסנדר עזב אותם לטובת ההסגרה כי הודות למעשי הפילנתרופיה הרבים שלו נתפס שם כמתנה שמימית של ממש. מדי פעם, בין הפצצות הסופרלטיבים הללו ציין השופט שהעונש המקסימלי הוא עשר שנים. ברגעים האלה ליבי יצא אל ילדיו שישבו כמה מטרים ממני. שני צעירים שהמתינו בדריכות לקבל את פני אבא בחזרה.



אחרי שכל הצדדים השמיעו את טיעוניהם השופט, טרוט ועייף, קבע עונש של שלושים חודשים. נדמה לי שנשמעה אנחת רווחה בספסלים הסמוכים. עוד מעט אלכנסדר ישוב לישראל. ואני תהיתי בזמן שצעדתי לרכבת התחתית, שאם חלילה אסתבך יום אחד בחיים לא יהיה לי כסף לעורך דין כזה.