"אני שלם לחלוטין עם הדרך שבה נהגנו בפרשת אזריה והדבר בא לידי ביטוי ברור גם בהכרעת הדין בעניינו של החייל", כך אומר הפרקליט הצבאי הראשי, תת אלוף שרון אפק, בהתייחסות ראשונה לפרשת החייל היורה. בראיון לנעמה כהן פרידמן ועורך הדין שמעון לפיד במגזין "עורך הדין" של לשכת עורכי הדין התייחס אפק לסערה הציבורית סביב הפרשה ואמר כי "לא נתנו לוויכוח הציבורי ולרעשי הרקע להשפיע על השיקולים המקצועיים ועל קבלת ההחלטות". הוא מתייחס גם לפרשת בוכריס הטעונה וחושף חייו האישיים: "מעולם לא הרגשתי שהנטייה המינית הייתה שיקול בקבלת החלטות לגביי, וטוב שכך".



תא"ל אפק משרת מזה 24 שנים בפרקליטות הצבאית, מהם שנה וחצי בתפקיד הפצ"ר. לדבריו, עובדת היותו קצין בכיר בן הקהילה הגאה היא בבחינת שבירת תקרת זכוכית. "חשוב מבחינתי לשמש מודל לחיקוי", הוא אומר. "צעירות וצעירים רבים מאוד שנמנים עם הקהילה הלהט"בית נמצאים על סף גיוס לצה"ל או משרתים בצה"ל. גם היום, בשנת 2017, אנחנו נתקלים בגילויי בורות ושנאה לאחר. חשוב לי שאותם צעירים וצעירות יֵדעו שאין בצה"ל תקרות זכוכית שמגבילות אותם. הצלחתם תלויה בהם, ובהם בלבד. אפשר להגיע לפסגת הפירמידה, איש איש בתחומו לפי יכולתו וכישוריו. צה"ל הוא צבא העם, הוא מחבק את כל מי שרוצה לתרום ולהתפתח בו, ואשמח אם רבות ורבים ילכו בדרכי".





לדברי תא"ל אפק, בנסיבות אירוע הירי במחבל המנוטרל על ידי אזריה, חובה היה ומוצדק היה להגיש כתב אישום בעבירה חמורה של הריגה. "חרף האווירה הטעונה המשפט נוהל באופן שקול, מקצועי ונטול פניות. כאמור, בסופו של דבר, בית הדין הצבאי המחוזי אימץ את הדרך שבה ראינו את האירוע, וקבע, בין השאר, שמעשיו של אזריה 'נוגדים את ערכי צה"ל'".



על פי אפק, גם לגינויים המיָדיים שהשמיעו שר הביטחון דאז משה יעלון והרמטכ"ל גדי אייזנקוט לא הייתה כל השפעה. "אין גורם במערכת הביטחון שבא אלי ואמר לי, אני רוצה שתפעל כך או אחרת. כל ההחלטות היו עצמאיות לחלוטין".



לביקורת הציבורית משיב אפק כי "ביקורת היא דבר בריא. איננו חסינים מביקורת ואיננו מבקשים חסינות כזו. ועדיין, אני מאמין שהציבור הרחב מבין היטב שזו החלטה שהתקבלה על ידי מערכת מקצועית, עניינית ובלתי תלויה. המשפט נוהל באופן מעמיק ויסודי כדי לרדת לחקר האמת. אני לא חושב שזה פגע במוטיבציה של חיילים ובנחישות שלהם, ואני לא חושב שזה יפגע בהן בעתיד.



אלאור אזריה ואמו בדיון על הערעור. צילום: אבשלום ששוני
אלאור אזריה ואמו בדיון על הערעור. צילום: אבשלום ששוני



"כל העמדה לדין של חייל לוחם בקשר לפעילות מבצעית היא מורכבת, וקשה לחלק מהציבור לעכל אותה. במקרה הזה, כאשר המחבל ניסה לדקור חיילים, היה מותר והכרחי לירות בו. אבל 11 דקות מאוחר יותר, בזמן הירי שביצע אזריה, המחבל כבר היה מנוטרל ואסור היה לירות בו. לכן היה מקום והייתה חובה להעמידו לדין. גם בדיעבד, שנה אחרי האירוע, אני בטוח שזו הייתה ההחלטה הנכונה. בסופו של דבר, אזריה אכן הורשע בהריגה, ועד היום לא לקח אחריות על כך".



"אפס סובלנות כלפי הטרדה מינית"



גם עם התנהלות התביעה הצבאית בפרשת תא"ל אופק בוכריס, הקצין המעוטר בבעילה אסורה בהסכמה ובהתנהגות שאינה הולמת, אפק שלם. "בצה"ל מדיניות ברורה של אפס סובלנות כלפי פגיעה או הטרדה מינית. הטיפול בעניינו של אופק בוכריס תאם את הגישה הזאת. לכל אורך ההליך עמדנו בקשר צמוד עם המתלוננות וליווינו אותן. נתנו משקל משמעותי לעמדתן במסגרת גיבוש הסדר הטיעון. בשורה התחתונה, הסדר הטיעון היה ראוי והביא בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים".