אני מאמינה שמתן תמיכה, טיפול ושיקום לנפגעות תקיפה מינית הוא חובה אזרחית וחברתית ראשונה במעלה, ומזעזעת אותי העובדה שעד עצם היום הזה מדינת ישראל לא טרחה להרכיב ולו סל ראשוני לנפגעות”, אומרת עו”ד יערה רשף, שמייצגת את בת ה־17 מפרשת האונס בהרצליה. “אני נחרדת מהעובדה שישראל מפקירה נפגעות לגורלן. אין אף אחד שייצג אותן, יסייע להן ויטפל בהן”.



כזכור, פרשת האונס בהרצליה עלתה לכותרות לפני כחודש, כאשר המשטרה עצרה את תושב העיר, בן 22, ושני צעירים תושבי הדרום, בחשד שאנסו את בת ה־17, תלמידת כיתה י"ב, בביתו של אחד מהם. על פי החשד, הכירה הנאנסת את אחד החשודים ובהסכמה הגיעה עמו לביתו. אלא שלאחר זמן קצר הבחינה כי הם לא לבד, וכי בבית המתינו להם גם שניים מחבריו, אשר אנסו אותה בזה אחר זה במשך שעות ארוכות חרף התנגדותה.



כמו כן, לפי החשד, הצעירים גרמו לנערה לצרוך קוקאין, אזקו את ידיה וקשרו את עיניה לפני שאנסו אותה. בהמשך נעצר גם צעיר רביעי החשוד במעשה. לפי גרסת החשודים, המעשים נעשו בהסכמה. החשודים נמצאו במעצר בית ממנו שוחררו הבוקר. אתמול בבוקר נפגשה המתלוננת לראשונה עם הפרקליטה האמונה על התיק בפרקליטות כחלק מההליכים המשפטיים בתיק.



החשודים באונס הנערה מהרצליה בבית המשפט. צילום: אבשלום ששוניהחשודים באונס הנערה מהרצליה בבית המשפט. צילום: אבשלום ששוני



עם פרוץ הפרשה פורסם כי המשטרה לא הצליחה לגבות מהנערה עדות בשל מצבה הנפשי הקשה. עו”ד רשף אף אמרה בעצמה בראיון טלוויזיוני כי “הנערה זקוקה לטיפול פסיכיאטרי ולטיפול פסיכולוגי מעמיק יותר, ליווי אינטנסיבי של 24/7”. לדברי עו”ד רשף, מאז תחילת הפרשה הנערה לא זכתה לטיפול הראוי. “עם קבלת הייצוג, ולבקשת המשפחה, פניתי למחנכת בית הספר, ולאחר שהיא נפנפה אותי, פניתי גם ליועצת בית הספר, שגם היא סירבה לדבר איתי בנימוק: ‘אני לא מדברת עם עורכי דין’”, מספרת עו”ד רשף. “ביקשתי לקיים פגישה פנים מול פנים עם הגורמים המקצועיים. הסברתי גם למה אני מבקשת. נימקתי. עד היום אני מחכה שיקבעו את הפגישה הזאת חרף פניות חוזרות ונשנות שלי ושל אם הנערה.



“מדובר בנערה שהיא תלמידה מצטיינת, כל הציונים שלה מעל 85, נשארו לה רק שלוש בגרויות בסך הכל, כדי להשלים את תעודת הבגרות שלה”, מוסיפה עו”ד רשף.



“ברור שלבגרויות שמתקיימות בימים אלה מצבה הנפשי לא מאפשר לה לגשת. רצינו לקיים פגישה, לראות איך יוצרים עבורה מודל שכן מאפשר לה לגשת לבגרויות במועד מאוחר יותר, אולי בגרויות חורף. ההנחה הבסיסית שלי הייתה שברור שבית הספר לא יתנער ממנה. אבל כל פעם אני מופתעת מחדש. רצינו גם להסדיר מבחינה מערכתית את עניין השמועות, שפרץ ללא שליטה ופגע בה מאוד".



"ושוב אני אומרת: פניתי ופניתי ועד היום לא קיבלתי תשובה. אמה של הנערה ביקשה ממני עזרה בנושא הזה, כי היא בעצמה נכנסה למצב נפשי קשה ולא הייתה יכולה להתמודד עם זה לבד מול בית הספר. מיותר לציין שגם היא עוברת ימים קשים מנשוא. זאת נראית לך התנהלות תקינה של מוסד חינוכי? אז אני אומרת לך שההתנערות של המערכות מתחילה מהשנייה הראשונה. ההפקרות מתחילה מהרגע הראשון. זו בושה וחרפה. אני מקווה שהמחנכת והיועצת קוראות עכשיו את הדברים האלה ומתביישות. מה עבר להן במוחן, שכך החליטו לטפל באירוע הקשה הזה? יש לי פגישה בנושא עם גורם בכיר במשרד החינוך כדי לטפל בעניין. אבל מה עושות כל שאר הנפגעות שנשארות לבד? זו בעיה מערכתית”.



“רוב המתלוננות לבד"


בעברה ייצגה עו”ד רשף (33), תושבת המרכז, נאשמים בכמה תיקי רצח מתוקשרים. בין היתר, היא שימשה כעורכת דינו של רוני רון, שהורשע ברצח של נכדתו רוז פיזם, הילדה בת הארבע וחצי שגופתה הושלכה לירקון בתוך מזוודה בשנת 2008. כמו כן, היא ייצגה את אחד המורשעים בהריגתו של אריק קרפ ב־2009, בעת שטייל עם אשתו ובתו בטיילת של חוף תל ברוך בתל אביב. עם זאת, כיום עו”ד רשף מתמקדת בעיקר בייצוג של נפגעות תקיפה מינית.



“אני כבר קרוב לעשור במקצוע”, מספרת עו”ד רשף. “כשנכנסתי לתחום התחלתי כשכירה במשרדו של עו”ד אבי חימי, גדול הסנגורים, שהוא בעיני האורים והתומים של המשפט הפלילי. אחד הדברים הראשונים שלימד אותי היה: ‘אנחנו יכולים לייצג חשוד בעבירה חמורה מאוד, אבל אנחנו לעולם לא נכפיש מתלוננת. יש לנו דרכים משלנו, אנחנו עובדים עם ראיות’. הכלל הזה של ‘לא מכפישים מתלוננות’ היה כלל מנחה במשרד, והיה ברור לכולם שאסור לעבור עליו, ושממילא הוא לא תורם לחקר האמת ולחשוד. הייתי אז עורכת דין צעירה מאוד, זה היה המשרד הראשון שעבדתי בו, ולתומי חשבתי שכך כולם מתנהגים. רק לאחר מכן, במרוצת השנים, כשהתקדמתי והתחלתי להיחשף להתנהלות אחרת של עורכי דין אחרים, הבנתי שהגישה הזאת, הקו האדום הזה שלא עוברים, הוא בכלל לא כלל מנחה ואפילו להפך”.



מי שהצליחה להעלות את חמתה של עו”ד רשף היא עורכת הדין הפלילית טלי גוטליב, שמייצגת חלק מהחשודים בפרשה, ובמהלך דיון בהארכת מעצרם בחודש שעבר ניסתה לקשור בין התכנים שהעלתה הנערה לחשבון האינסטגרם שלה לבין האירוע. “היא יצאה עם בחורים בני 50 והעלתה תמונות שלה בחוטיני”, אמרה עו”ד גוטליב ועוררה הדים רבים.



אמירה זו, עם הפרסום על כוונת הפרקליטות והמשטרה לסגור את התיק משום שלא הצליחו לגבש די ראיות להגשת כתב אישום, הביאו לפרוץ מחאת החוטיני, שמאחוריה עמדה שירי כהן. הגולשת פרסמה בדף הפייסבוק שלה פוסט שזכה למאות שיתופים, ובו סיפרה כי פיזרה 100 תחתוני חוטיני מחוץ לפרקליטות מחוז תל אביב במחאה על קו ההגנה שנקטו סנגורי שלושת החשודים בתיק. בינתיים הודיעה הפרקליטות שלא תסגור את התיק.



קרן מור בקמפיין למען הנערה מהרצליה. צילום: קובי בן שושןקרן מור בקמפיין למען הנערה מהרצליה. צילום: קובי בן שושן



“בשנים האחרונות יש איזו מגמה של קומץ עורכי דין שחושבים שכך יצליחו לחלץ את הלקוח שלהם מהסתבכות בעבירות חמורות, לרוב עבירות מין ואלימות”, אומרת כעת עו”ד רשף. “אך זה לא תפקידו של עורך דין. תפקידו של עורך דין הוא לטעון טיעונים משפטיים, המבוססים על חומר ראיות, פסקי דין וחקיקה. לו אני הייתי לקוחה, וכל שהיה עושה עורך דיני היה לצווח ללא שליטה כי המתלוננת לבשה חוטיני, לא הייתי יודעת איפה לקבור את עצמי. ממש פדיחה. הייתי שואלת את עצמי: על זה שילמתי שכר טרחה? זה כל מה שעורך הדין שלי יודע לעשות? גם הלקוח הטיפש ביותר ביקום מבין שחוטיני זה לא באמת נימוק ולא באמת טענת הגנה לעבירת מין שבה הוא נחשד".



“הניסיון של עורכי דין, בדרך כלל עורכי דין שלא הצליחו בשוק הפרטי, והם שנים עובדים עם הסנגוריה הציבורית בלבד, למצוא חן בעיני אנסים ואנסים בפוטנציה על ידי הכפשת מתלוננות והשחרת דמותן בתקשורת הוא פתטי בעיני. בפועל הוא לא תורם ולא כלום, משום שבבית המשפט רק הראיות נבדקות. את בית המשפט לא מעניין אם איזה עורך דין החליט ליצור קמפיין שלילי על מתלוננת פלונית וליצור לה דמות מתירנית בתקשורת.



בתי המשפט שלנו חזקים, יציבים וישרים ומנהלים משפטים הוגנים. הבעיה, כאמור, מתחילה הרבה לפני כן, בפרקליטות, שסוגרת תיקים בצורה סיטונאית. כיום, על פי נתונים שהתקבלו לפי חוק חופש המידע, שניים מתוך כל שלושה תיקים בעבירת אינוס נסגרים, ובמחוזות תל אביב והמרכז שיעור סגירת התיקים מטפס עד לכ־85% מהתיקים. הרוב המוחלט נסגר מחוסר ראיות. אלו נתונים בלתי נתפסים ומלמדים על מדיניות ברורה: חוסר רצון מערכתי לטפל בקורבנות של עבירות מין חמורות. הפרקליטות בעצם באה ואומרת לנפגעת: ‘אל תתלונני. חבל על האנרגיות שלך, גם ככה רוב הסיכויים שנסגור לך את התיק ללא קשר לאמת’”.



בראיון שנערך עמה בסוף השבוע למגזין אתר מאקו המשיכה עו”ד גוטליב לדבוק בעמדתה וטענה כי “כשחוקרי המשטרה או השופט התורן מניחים אוטומטית שבחורה בת 17 לא תרצה להיות עם שלושה גברים בו־זמנית, זו מסקנה מתנשאת ופטרנליסטית”. לדבריה, מאחורי “טיעון החוטיני” עמד הרצון לערער על ההנחה הזאת.



עו”ד רשף, מה היית עונה לה?
“אני רוצה להשיב לה שכל אישה או נערה בגיל ההסכמה יכולה ורשאית לקיים יחסי מין בכל צורה הנראית לה, ואכן מסקנה אחרת היא מתנשאת ופטרנליסטית, אבל במקרה הנוכחי הגיעה נערה צעירה וסיפרה סיפור זוועה של אונס בכפייה, שכלל, לפי החשד, סימום בכפייה עם כפיתה, קשירה ואלימות שאני באמת לא מוצאת מקום לתארה לפרטי פרטים כאן. כשנערה, אישה, ילדה או אדם באשר הוא אדם מגיע ומספר לנו סיפור מסמר שיער כזה, ועל אחת כמה וכמה כשעל גופו נמצאות ראיות תומכות בבדיקה הרפואית, אין לנו כל סיבה שלא להאמין וכל זה בלי להזכיר בכלל את המצב הנפשי התואם. דיבור על יחסי מין בהסכמה במקרה כזה הוא פשוט הזוי, חסר כל קשר למציאות ואף חוטא לכל אמת מידה מוסרית”.



מה עמדתך על התנהלות המשטרה מול נפגעות תקיפה מינית?
“דווקא המשטרה הרבה פעמים עושה תפקידה נאמנה. השוטרים מקצועיים, רגישים. חל שיפור רב בשנים האחרונות. הם מכירים את חוק זכויות נפגעי עבירה, מיידעים את המתלוננות על הזכויות שלהן, מסבירים, דואגים, מבצעים חקירה כמו שצריך כדי להגיע לחקר האמת. הבעיה היא, כאמור, מה קורה כשהתיק מתגלגל לפרקליטות. אם אין למתלוננת ייצוג, אין לה מי שיילחם עליה מול הפרקליטות להמשך פעולות חקירה מסוימות שיקדמו את התיק, כי לא משנה כמה המשטרה תתעקש, אם הפרקליטות אומרת סטופ, עושים סטופ, וברוב המקרים הפרקליטות רוצה רק להתנער ולסגור תיקים כמה שיותר מהר. ולרוב המתלוננות אין ייצוג. הן לבד”.



לטענת עו"ד רשף, "חוטיני לא מהווה סיבה לעבירות מין". צילום: אבשלום ששונילטענת עו"ד רשף, "חוטיני לא מהווה סיבה לעבירות מין". צילום: אבשלום ששוני






"אין טיפול ייעודי"
על אף הפרסומים כי הנערה התעמתה עם החשודים בתיק, עו"ד רשף מבהירה כעת כי "למרות הפרסומים השונים עדיין לא היה עימות". נכון לרגע זה, על רקע מצבה הנפשי, הנערה אינה מוכנה להתעמת עם החשודים, מה שהוביל לשחרור החשודים ממעצר הבית.


לאחרונה הייתה עו”ד רשף בין המובילות של קמפיין תמיכה בנערה, עם החתומה מעלה, שנועד לממן את הטיפול הפסיכולוגי שלה. מפורסמים רבים התגייסו לקמפיין, בהם גלית גוטמן, אורנה בנאי, אסתי גינזבורג, אלי פיניש, רון קופמן, קרן מור, מיה דגן, ליאור סושרד, שלומית מלכה ועוד, וגויסו עד כה עשרות אלפי שקלים.



איך נולד הקמפיין?
“פגשתי בנערה במצב אנוש, ומי בדיוק אמור לדאוג לה? יש לנו כחברה אחריות לשקם אותה. לכולנו. בגלל זה גם הקמפיין הוא מימון המונים, מימון של כולנו כחברה, כי זו האחריות של כולנו. יש לנו שקיפות מלאה בקמפיין. הכספים ינוהלו תחת חשבון נאמנות, יפוקחו על ידי עורך דין ותחת משרד רואי חשבון. כל הכספים מיועדים לטיפולים נפשיים, מתווה של תוכנית טיפולית נבנה על ידי המטפלת הקלינית שמלווה את הנערה. הנערה עתידה להיות משולבת ברכיבה טיפולית על סוסים ועוד מספר הליכים נוספים שאיני מעוניינת לפרט בשל צנעת הפרט וחיסיון”.



המקרה מדאיג את עו”ד רשף, שחוששת לא רק לנערה שהיא מייצגת, אלא גם לצעירות אחרות במצבה: “את יודעת מה קורה למי שלא מצליחה לשרוד לבד? היא מוצאת את עצמה במחלקה סגורה או נופלת לפשיעה וגומרת בכלא. קחי לדוגמה את כלא נווה תרצה, כלא הנשים היחיד היום בישראל. את מסתכלת על הסטטיסטיקה שלו, משווה לבתי סוהר של גברים ברחבי הארץ ומגלה שבתרצה למעלה מ־90% נפלו קורבן לתקיפה מינית ולא קיבלו טיפול הולם, עד שהידרדרו והגיעו לכלא".



"תבדקי מה קורה במחלקות הסגורות. הסטטיסטיקות מדברות על כך שכל אישה שנייה שמאושפזת במחלקה פסיכיאטרית היא נפגעת אלימות מינית. למה צריך להגיע לקצה הרצף? למה אי אפשר לתת טיפול מהרגע הראשון, שיחסוך את העלויות של המדינה על אשפוזים במחלקות הסגורות? למה אי אפשר לחסוך את כל הסבל הזה מהאישה הפרטנית? למה? בכל הנוגע לנפגעות תקיפה מינית, לא קיים טיפול ייעודי למעט מספר קבוצות תמיכה ארעיות ומזדמנות, שמועברות בשיתוף עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית”.