בית המשפט המחוזי בלוד קבע היום (שלישי) כי ההודאות שנתן עמירם בן אוליאל תוך כדי עינויים במשפט רצח בני משפחת דוואבשה אינן תקפות, אך עם זאת, הודאות אחרות, אשר ניתנו מאוחר יותר בחקירה ניתנו מרצון ולכן תקפות. במקרה של הקטין א', הנאשם בסיוע לרצח, נפסלו כלל ההודאות, וזאת לאחר שבמהלך החקירה התדרדר מצבו הנפשי והוא אף נזקק לטיפול תרופתי. אביו של הקטין הגיב לפסק הדין ואמר: "אנו שמחים כי הצדק יוצא לאור, וביהמ"ש פסק כי עניינו אינו קשור כלל לסיפור של אירוע דומא. החלטת ביהמ"ש מאשרת את מה שטענו לכל אורך הדרך, בננו עבר עינויים קשים במהלך החקירות. מלבד קביעת ביהמ"ש שניטל רצונו החופשי של הבן, העינויים גרמו לו תופעות פוסט טראומתיות שמהם סובל עד היום".

עם זאת, תרגיל המדובבים שנערך נקבע כתקף, וזאת מכיוון שבית המשפט דחה את טענות ההגנה כי מדובר ב"תחבולה נפסדת", תוך שהוא מציין שלא הופעלו נגדו איומים.
"אנו איתנים בדרישתנו להקמת ועדת חקירה בלתי תלויה באופן מידי אשר תחקור את העינויים ואת האישור המשפטי שניתן להם. אנו דורשים לשחרר את בננו לאלתר ממעצרו הקשה, ומהבידוד המוחלט שבו הוא נמצא כיום. מדובר בתנאי כליאה הקשים במדינת ישראל", הוסיף האב.
מהוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נמסר כי "מדובר באחד המקרים החמורים והקשים ביותר של טרור יהודי המעוררים בכל אדם שאט נפש וזעזוע עמוק מהמעשה. יחד עם זאת, אין אנו עוסקים בפשעים המיוחסים לנאשמים, וגם זהות המעונה – יהודי או פלסטיני – לא משנה כהוא זה".

עוד הוסיפו, כי "עינויים אינם חוקיים. הם אסורים בחוק הבינלאומי, ונאסרו לשימוש גם במדינת ישראל. הודאות שהוצאו תחת עינויים אינן קבילות, וטוב עשה בית המשפט שכך הכריע בתיק זה. מהחלטת בית המשפט עולה בבירור כי חקירות צורך הן פגיעה חמורה בזכויות יסוד ופוסלות את תוצריהן. אכן, איננו יכולים להרשות לעצמנו, כחברה מוסרית במדינת חוק, שאלו יהיו הכלים שבאמצעותם אנו חותרים לצדק או לביטחון".
"מההחלטה הדרמטית של בית המשפט עולה כי מרגע שמופעלים עינויים במהלך חקירה, כל האינטראקציה מול הנחקר מזוהמת וצל העינויים ממשיך לרחף מעל כל הודאה שתינתן בימים שלאחר סיום חקירת הצורך, קל וחומר בתוצרים שנולדו מתוך השימוש בעינויים עצמם. אפילו אם ההודאה נגבתה לאחר מכן, בסיטואציה נוחה יותר – היא מזוהמת במהותה ולא ניתן להפרידה ממסכת העינויים שעבר הנחקר אך ימים ספורים לפני כן".