בית משפט השלום בפתח תקווה דן לאחרונה בסוגיית העונש שיש להטיל על בעל שהשליך אבן לעבר אשתו ובתו הפעוטה בת השנתיים. הגבר הורשע בעבירה של ניסיון תקיפת בת זוג לאחר שהודה בביצוע המעשה. השופט קבע כי מדובר במעשה חמור שמלמד על אובדן שיקול דעת ועל התנהגות אלימה ומסוכנת. עם זאת ציין כי הרשעת הגבר תגרור פגיעה קשה בשיקומו ובמקור פרנסתו, ולכן החליט לבטלה ולהסתפק בעונש של עבודות לתועלת הציבור וצו מבחן. 

לפי העובדות המופיעות בגזר הדין, בשנת 2017 בזמן שניהלו הליך גירושים, הבעל פגש את אם שלושת ילדיו, בעת שישבה על ספסל ברחוב עם בתם בת השנתיים. הוא הרים אבן והשליך אותה לעבר השתיים אך לא פגע בהן. בהמשך הוא הניף אבן נוספת אך לא זרק אותה לעברן. הגבר הופנה לקבל תסקיר מאת שירות המבחן אשר תיאר כי מדובר בגבר בגיל 45, גרוש שעובד במשך 20 שנה כנגר. צוין כי לא נפתחו נגדו תיקים פליליים נוספים וכי אין לו עבר פלילי. 

השליך אבן על אשתו מבלי שחשב על ההשלכות

במסגרת התסקיר הגבר תיאר כי בינו לבין אשתו לשעבר חלה הדרדרות ביחסים במהלך השנים שקדמו לתקרית עד שהחליטו להיפרד באופן סופי. הוא סיפר לשירות המבחן כי השליך את האבן מתוך כעס כלפי אשתו, ועשה זאת מבלי שחשב על השלכות המעשה. הוא הבין את חומרת מעשיו אך לא התחרט עליהם ולא הביע הזדהות עם גרושתו. 

עוד צוין בתסקיר כי אחרי שנפרד מאשתו, הגבר התחיל לקבל טיפול אצל פסיכולוגית אשר התרשמה שלא קיימים אצלו מאפיינים אלימים. עם זאת, הפסיכולוגית הוסיפה שבמצבי תסכול הוא עלול להתנהג בצורה בלתי צפויה ופוגענית.

שירות המבחן נפגש גם עם המתלוננת שדיווחה כי במהלך הנישואים היו בינה לבין בעלה ויכוחים רבים, והוא נהג כלפיה בתוקפנות מילולית ואף השליך חפצים. עם זאת היא הוסיפה שחוץ מהאירוע הנוכחי הוא מעולם לא נהג כלפיה באלימות פיזית. לדבריה, ההליך המשפטי הרתיע אותו וכיום הוא לא מהווה איום עבורה לנוכח מיעוט הקשר ביניהם.

הגבר השתתף במפגשים קבוצתיים לטיפול באלימות

שירות המבחן הפנה את הגבר להשתתף בטיפול קבוצתי לגברים שנהגו באלימות כלפי בנות זוגם. בתסקיר צוין כי הוא התמיד בהשתתפותו במפגשי הקבוצה הטיפולית, היה קשוב לתכנים ושיתף פעולה באופן מלא, אך לא הפנים את הצורך שלו בטיפול.

המלצת שירות המבחן הייתה כי הגבר ימשיך להשתתף בטיפול הקבוצתי תוך שיטילו עליו צו מבחן לשנה וענישה חינוכית של שירות לתועלת הציבור למשך 140 שעות. השירות סבר כי לא צפויות השלכות ממשיות להרשעתו ולכן לא המליץ על ביטול ההרשעה.

המדינה טענה כי הגבר פגע בערך המוגן של הגנה על שלמות גופן וביטחונן של גרושתו ובתו הקטינה. לגרסתה יש לקבוע מתחם ענישה שנע בין עונש מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר בפועל. עוד נטען כי הגבר עדיין לא סיים את ההליך הטיפולי, וכי אין לבטל את הרשעתו מאחר שלא הוכח שתיגרם לו פגיעה ממשית עקב הרשעתו בעבירה. נוסף על כך ביקשה המדינה לחייב את הגבר בתשלום פיצויים למתלוננת.

הסנגורית הפלילית של הגבר טענה כי הוא נטל אחריות למעשה שביצע על רקע משבר ביחסיו עם המתלוננת והוסיפה שאין לו עבר פלילי. לדבריה, הוא פנה מיוזמתו כדי לקבל טיפול פסיכולוגי עם תחילת המשבר בינו לבין המתלוננת, והפסיק אותו בשל קושי כלכלי.

עוד נטען כי הגבר ממשיך להשתתף בקבוצה הטיפולית לגברים אלימים והובהר שהרשעתו תגרום לו לנזק ממשי בעתיד, לפגיעה בשיקומו ואף לפיטוריו מעבודתו.

הרשעתו של הגבר תוביל לפיטוריו מהעבודה

השופט ציין כי הימנעות מהרשעה של אדם אפשרית במצב שבו אין יחס סביר בין הנזק שצפוי לו עקב ההרשעה ובין חומרתה של העבירה. הובהר כי על הנאשם להוכיח שההרשעה תפגע בהליך השיקום שלו, ושסוג העבירה מאפשר להימנע מהרשעה. לאחר שבחן את נתוניו של הגבר ואת פרטי העבירה, השופט קבע כי במקרה זה יש לבטל את הרשעתו. הוא ציין כי העבירה שביצע הגבר היא קשה ומצביעה על אובדן שיקול דעת ומסוכנות. עם זאת נקבע שהעבירה ממוקמת נמוך במדרג של עבירות אלימות במשפחה לנוכח העובדה שלא הסתיימה בפגיעה פיזית ממשית.  

השופט הדגיש כי לגבר אין עבר פלילי וציין כי המתלוננת דיווחה שמדובר במעשה יוצא דופן של אלימות פיזית מצידו. נקבע כי פיטורי הגבר בשל הרשעתו בפלילים היא תוצאה בלתי מידתית ואינה סבירה ביחס לחומרת העבירה שביצע, ולכן הוחלט לבטל את ההרשעה.

בסופו של דבר הוטל על הגבר צו מבחן לתקופה של שנה ועונש של צו שירות לתועלת הציבור למשך 140 שעות.