משבר הקורונה העולמי משפיע על חייהם של בני האדם בדרכים שונות כאשר בין היתר ניתן לציין השפעות בריאותיות, כלכליות ומשפטיות ברמה המקומית והבינלאומית. האם צדדים לחוזה מסחרי יכולים להתנער מהתחייבויותיהם החוזיות, ולתרץ זאת בכך שמגפת הקורונה היא אירוע שמקורו בכוח עליון אשר מונע מהם לקיים את החוזה ככתבו וכלשונו?
האם מגפת הקורונה מהווה כוח עליון?
מגפת הקורונה אשר ממשיכה להתפשט ברחבי העולם מביאה עמה לנזקים כלכליים חסרי תקדים. בתוך כך, יבואנים, ספקים ונותני שירותים שונים לא עומדים בהתחייבויותיהם, וכתוצאה מכך גורמים לביטול עסקאות והזמנות שנוגעים כמעט בכל ענפי המסחר השונים.
כך למשל, יבואנים של ריהוט ומוצרי חשמל שאינם עומדים בהתחייבויותיהם לאספקת הסחורה, גורמים לביטול אספקת הסחורה לבעלי עסקים. מחסור בכוח אדם וחומרי בניין עלול לגרום לכך שקבלנים יאחרו במועד מסירת הדירה.
הפרשנות של סיכול חוזה וכוח עליון במגפת הקורונה עשויה להיות ההבדל בין המשך קיומם הפיננסי של חברות ועסקים שונים לבין סגירתם, זאת כאמור בהתאם לפסקי דין שיתקבלו או יידחו בטענה להפרת חוזה וגרימת נזקים.
לפניה ישירה אל עורך הדין אוראל הרשקוביץ לחץ/י כאן
מה קובע החוק?
סיכול חוזה מתקיים כאשר מתרחש מאורע בלתי צפוי אשר פוגע בציפיותיהם הלגיטימיות של צדדים לחוזה. כפועל יוצא, תנאי החוזה עשויים להשתנות באופן יסודי מכפי שהוסכם בין הצדדים כאשר יישום החוזה וביצועו עשוי להיות בלתי אפשרי.
סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע, כי אם קיום החוזה הוא בלתי אפשרי, בנסיבות שלא ניתן היה לדעת או לחזות אותן מראש, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה או לפיצויים. עם זאת, סעיף 18 (ב) קובע כי גם כאשר החוזה בוטל מחמת כוח עליון, רשאי בית המשפט לחייב את המפר בשיפוי הנפגע בגין הוצאותיו הסבירות לשם קיום החוזה.
ניתן אם כן לומר, שסעיף 18 לחוק החוזים מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב להחליט אם מדובר בסיכול חוזה. מכל מקום, גם אם בית המשפט יקבע שמאורע מסוים מהווה סיכול חוזה, עדיין מסור לו שיקול דעת רחב אם לחייב את הצד שהפר את החוזה בשל כוח עליון בתשלום פיצויים לצד הנפגע.
מדיניות בתי המשפט בישראל
עד היום, במרבית המקרים בתי המשפט בישראל נהגו בגישה מצמצמת לגבי טענת הסיכול. כלומר, צד שהפר חוזה בנסיבות שלכאורה לא היו בשליטתו, חויב בפיצויים כלפי הנפגע. כך למשל, טענת סיכול חוזה שנשענה על מלחמת יום כיפור, נדחתה בשל העובדה שאין שלום בין מדינת ישראל לשכנותיה.
כעת נשאלת השאלה, האם מגפת הקורונה, שעל פניו נחשבת לאירוע קיצוני אף יותר ממלחמה, תוגדר ככוח עליון שהצדדים לחוזה לא יכלו לצפות.
מדיניות בתי המשפט בארצות הברית
הוראות הדין ופסיקת בתי המשפט עשוית להיות שונות בין מדינה למדינה. לדוגמא, למרות חוסר האחידות בפסיקה בארצות הברית בכל הנוגע לסיכול חוזה, ככלל המגמה היא שכל צד ישיב לצד האחר את אשר קיבל בגין החוזה, כמו גם ישתתף בנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מביטול החוזה.
לאור זאת, בחוזים בינלאומיים יש לשים לב ביתר שאת לתניית השיפוט והוראות הדין שיחולו במקרה של סכסוך משפטי. לסמכות השיפוט והוראות הדין שיחולו במקרה של מחלוקת משפטית, בין אם מדובר בבית משפט בסין והדין הסיני או בית משפט בישראל והדין הישראלי, יש השלכות משמעותיות על תוצאות ההליך המשפטי, לא כל שכן במקרה כל כוח עליון.
לסיכום
לכאורה נראה כי מגפת הקורונה היא בגדר אירוע בלתי צפוי שאינו דומה במהותו למקרים עברו, וככזה מהווה סיכול חוזה. אולם, לא מן הנמנע שגם אם הטענה לסיכול חוזה תתקבל, הצד המפר עשוי להיות מחויב לפצות את הצד הנפגע כתוצאה מביטול החוזה. מן הראוי לציין, שכל מקרה יבחן לגופו, תוך בחינת העיתוי שבו נחתם ההסכם, מועד הפרתו, הפעולות שנעשו כדי למנוע את הפרת ההסכם, הנזקים שנגרמו לצדדים לחוזה ועוד.
עורך דין אוראל הרשקוביץ עוסק במשפט מסחרי ועסקים, דיני עבודה וקניין רוחני. הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין למשפט מסחרי ועסקים LawGuide.