בפסק דין שפורסם לאחרונה קיבל בית הדין האזורי לעבודה בת"א 6 תביעות שהוגשו על ידי 126 עובדים, המועסקים בתפקידי מפקחי עבודה, מארבעה משרדי ממשלה שונים, שטענו שהמדינה מפירה את זכויותיהם ומסתירה מהם מידע לגבי תנאי העסקתם. מדובר בעובדים אשר אחראים מטעם משרדי הממשלה השונים על אכיפת הרגולציה והחוקים, כמו: דיני תכנון ובנייה, אכיפת חוקי העבודה, אכיפה מול עובדים ושוהים זרים, הסדרת התיישבות הבדואים ועוד. התביעות הוגשו באמצעות עורכת הדין נאוה פינצ'וק-אלכסנדר. 

השופטת, ד"ר אריאלה גילצר-כץ, קבעה כי המדינה   הפרה הוראות   פסק דין שניתן על ידי בית הדין לעבודה כבר בשנת 2010 ולפיו עובדים בחוזים מיוחדים (בסמל שכר 87 ו-587) היו זכאים לקבל שכר לפי הודעה שפרסם נציב שירות המדינה בשנת 1997. בפועל, העובדים קיבלו משכורות נמוכות בהרבה לאורך שנות העסקתם. השופטת קבעה, כי התובעים יקבלו רטרואקטיבית את הכספים, וזאת עבור שבע השנים שקדמו להגשת התביעה. לדברי עו"ד פינצ'וק אלכסנדר החישובים טרם נעשו אולם מדובר בסכומים העולים על 15 מיליון שקל. 

במהלך 2016 ו-2017 הגישו מספר קבוצות של עובדים 6 תביעות בסך עשרות מיליוני שקלים להשבת כספים המגיעים להם, לטענתם. לדברי העובדים, המדינה מעסיקה אותם בניגוד לחוק, תוך הסתרת מידע מהותי הנוגע לכללים החלים על תנאי העסקתם, ובכך היא מקפחת אותם.

כך למשל, 28 מפקחים המועסקים ברשות האוכלוסין וההגירה, האחראים על אכיפת החוקים המסדירים את השהות וההגירה של עובדים זרים, תבעו כ-7.5 מיליון שקל ממשרד הפנים וממשרד הכלכלה - סכום הפרשי השכר להם הם זכאים עבור 7 השנים האחרונות. בתביעה אחרת תבעו 34 מפקחים כ-12 מיליון שקל ממשרד הפנים בטענה ששולמו להם משכורות נמוכות ממה שקבע נציב שרות המדינה ונקבע על ידי בתי הדין לעבודה  

תביעה אחרת בסכום של כ-1.5 מיליון שקל הוגשה נגד משרד החקלאות על ידי 13 מפקחים העובדים ברשות הבדואים ותפקידם הוא הסדרת התיישבות הבדואים בנגב. גם הם הועסקו בחוזים מיוחדים והוגדרו על ידי המדינה כ"עובדים חיוניים", אולם בניגוד לפס"ד שנתן בעבר ובניגוד להוראות נציב שרות המדינה, תנאי העסקתם ושכרם נופלים ממה שנקבע. ויש עוד. 5 מפקחים תבעו כ-2.3 מיליון שקל ממשרד הכלכלה. החמישה אמונים על אכיפת חוקי העבודה על מעסיקים אולם לטענתם, למרבה האירוניה, המדינה בעצמה מקפחת את תנאי עבודתם ופוגעת בזכויותיהם בכך שאיננה מקדמת אותם בהתאם להודעת נציב שרות המדינה והוראות התקשי"ר. 25 מפקחים נוספים תבעו כ-8.5 מיליון שקל ממשרד האוצר. מדובר במפקחים המועסקים ביחידה הארצית ואחראים על אכיפת דיני התכנון והבניה באתרי הבניה השונים. 

המשותף לכל התביעות הללו הוא קיפוח הזכויות של העובדים, אי קידומם והעסקתם בשכר נמוך משקבע בפסקי דין ובהוראות נציב שרות המדינה. עורכת הדין נאוה פינצ'וק-אלכסנדר טענה בשמם, כי למרות שבתי הדין לעבודה קבעו, כי לעובדים חיוניים המועסקים בחוזים מיוחדים יש זכות לקבל את תנאי העבודה שנקבעו בהודעת הנציב, המדינה מסרבת לקיים את ההוראות ומתעלמת מהן. המדינה, כמעסיק הגדול ביותר במשק, מאלצת את העובדים לנהל הליכים משפטיים מורכבים מולה ולהתעלם מדרישות החוק. זהו מסר מסוכן של זלזול בשלטון החוק, גם לעובדים וגם לציבור הרחב.

כדי להבין את הרקע לטענות העובדים יש לחזור לראשית שנות ה-90, אז החלה המדינה להעסיק עובדים בחוזים מיוחדים. מדובר במתכונת ההעסקה שהייתה חריגה בשעתה, ושמקורה ברצון של המדינה להשתרר מהעולם של ההסכמים הקיבוציים עם ההסתדרות, שקבעו והסדירו באופן בלעדי את תנאי העסקתם של עובדי המדינה. לכן, המדינה ביקשה לייצר לעצמה גמישות ניהולית, שתאפשר לה לשלם שכר גבוה יותר לעובדים במשרות הבכירות ביותר בשירות המדינה, וכך להתחרות במגזר הפרטי. בתחילה הוגבל השימוש בחוזים המיוחדים רק למספר מצומצם של עובדים בכירים בתפקיד מנכ"לים, סמנכ"לים ומשרות אמון, שהשכר ששולם להם היה נמוך משמעותית מהשכר המשולם עבור תפקיד מקביל בשוק הפרטי. אלא שעם השנים החריג הפך לכלל ויחידות שלמות בשירות הציבורי גויסו בצורה כזאת לעבודה בשירות המדינה. 

הדברים הגיעו לכך שבשנת 2013 קבע מבקר המדינה כי "המדינה משתמשת בחוזה המיוחד שלא למטרה שלשמה הוא נועד", וכי יותר ממחצית מהעובדים החדשים שהתקבלו לעבודה בשישה משרדי ממשלה, נקלטו בחוזים מיוחדים. מעבר לכך - וזהו  הבסיס המשפטי לתביעות, לדברי עו"ד פינצ'וק - אלכסנדר - המדינה פעלה בניגוד לחוק וקלטה את עובדים בחוזים מיוחדים, בתנאים נחותים מהתנאים שלהם היא מחויבת. לדבריה, במקום עבודה כמו שירות המדינה, שבו יש הסכמים קיבוציים, מותר להעסיק עובד בחוזה אישי אך ורק אם תנאי השכר בחוזה זה עולים על אלה שקיימים בהסכם הקיבוצי, ואם ארגון העובדים נתן את הסכמתו להחרגת העובדים הללו מתחולת ההסכם הקיבוצי. אלא שהמדינה יצרה מודל חדש של העסקה בחוזים אישיים, אשר מקפחים את העובדים.

העובדים שתבעו את המדינה מועסקים בחוזה מיוחד שקיבל את הדירוג 87 או 587. חוזה זה מיועד לעובדים חיוניים , אולם לדברי העובדים, שחלקם מועסק בשירות המדינה  כבר למעלה מ-20 שנה, המדינה העסיקה ומעסיקה אותם, תוך הפרה של הכללים ושל החוק. העובדים טוענים, כי במשך שנים שילמה להם המדינה שכר נמוך משמעותית מהשכר שהוצג על ידי נציב שירות המדינה לחוזים מסוג זה.

העובדים דרשו בתביעותיהם, כי משרדי הממשלה בהם הם מועסקים, יפעלו כלפיהם כחוק וישיבו להם את הפרשי השכר בגין עבודתם בשנים האחרונות, וכן לדאוג כי העסקתם בעתיד תהיה בהתאם לחוק ולהוראות הנציבות. 

בפסק דין תקדימי בית הדין קבע כי נציבות שירות המדינה פעלה לאורך השנים בחוסר סמכות, כאשר קבעה לעובדים רמות שכר נמוכות. בית הדין קבע, כי הנציבות העסיקה את העובדים בחוזים המיוחדים ללא חוזי עבודה מסודרים וללא נהלים ברורים ושקופים, בניגוד לחובותיה כמעסיק, ובאופן שהעובדים לא יכלו לדעת מה הזכויות המגיעות להם. השופטת מתחה ביקורת על הנציבות שהייתה צריכה להחיל את הודעת הנציב לפני שנים רבות ובמקום זאת ניסתה ליצור עובדות בשטח וליצור היררכיה ארגונית, שסותרת את ההודעה וקבעה כי מדובר ב"חוטא שסמוך על חטאו".  

עורכת הדין נאוה פינצ'וק אלכסנדר (צילום: אריאל בשור)עורכת הדין נאוה פינצ'וק אלכסנדר (צילום: אריאל בשור)

נוסף על הפרשי שכר בשיעור של עשרות אלפי שקלים לשבע שנים שהמדינה תשלם לתובעים נפסקו הוצאות משפט בסך 2,000 עד 4,000 שקל  לכל עובד  לאור קביעות בית הדין כי המדינה גררה את העובדים להליכים משפטיים ממושכים וניסתה לנהל מחדש משפט שהסתיים לפני עשור במקום להחיל את תוצאותיו על העובדים הזכאים לכך. 

עורכת הדין נאוה פינצ'וק אלכסנדר מסבירה כי הפסיקה עשויה להשפיע על מאות עובדים נוספים המועסקים בחוזים הללו, כיוון שיישום פסק הדין משמעו תשלומים רטרואקטיבים של   עשרות אלפי שקלים לכל עובד שהגיש תביעה.