היכולת להתמודד עם תופעת האלימות בין בני זוג נפגעת בגלל היעדר הגדרה אחידה מחייבת וכוללת של ההתנהגויות החוסות תחת התופעה הזאת, מה שמונע הקמת מסד נתונים עדכני על מקרים כאלו, כך קובע מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, בדוח ביקורת שפרסם היום (רביעי) על התנמודדות הרשויות המקומיות עם תופעת האלימות בין בני זוג.

לדברי המבקר, בשנת 2020 טופלו נזקקים בכ-110 מרכזים ייעודיים למניעת אלימות במשפחה ולטיפול בה, הפועלים ברשויות המקומיות. מבקר המדינה בדק את אופן ההתמודדות של רשויות השלטון - המרכזי והמקומי - עם תופעת האלימות בין בני זוג. הביקורת נעשתה במשרד הרווחה, במחלקות לשירותים חברתיים בעיריית יבנה, במועצות המקומיות קדימה צורן ושיבלי אום אל-ר'נם, במועצות האזוריות דרום השרון ומטה יהודה ובמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה בעיריות בית שמש, בני ברק, דימונה, חדרה, לוד, סכנין, עכו, קריית מלאכי, ראש העין ורהט. הביקורת נעשתה גם בשירות המבחן למבוגרים וברשות לשיקום האסיר שבמשרד הרווחה, במשרד לביטחון הפנים, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר, במשרד החינוך, במשרד הבריאות ובמשרד הבינוי והשיכון. 

עוד נמצא כי בשנים 2020-2017 הקצתה הממשלה רק 128 מיליון ש"ח מתוך 300 מיליון ש"ח שלפי ההערכה דרושים ליישום התוכנית הלאומית לטיפול באלימות במשפחה, אף שהממשלה אימצה את עיקרי התוכנית. עקב כך ההתמודדות עם התופעה נותרה חלקית ומלווה בפתרונות זמניים. 

בנוסף, אף שבכוחן של פעולות הסברה ומניעה ראשונית להפחית את היקף תופעת האלימות בין בני זוג ולצמצם את המשאבים המושקעים בהתמודדות עימה, התקציב של משרד הרווחה ושל הרשות למאבק באלימות למניעת התופעה הוא כ-1.4% מהתקציב המוקצה למניעה שלישונית של התופעה (כליאה של עברייני אלימות במשפחה והגנה על הנשים באמצעות המקלטים).

בהיבט של איתור משפחות במעגל האלימות, נמצא כי למשרד הרווחה, המשמש חוליה מרכזית באיתור מקרי אלימות, אין מדיניות סדורה בעניין פעולות איתור של משפחות במעגל האלימות באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים והמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ברשויות המקומיות.

הכסף הולך למקום הלא נכון?

עוד נמצא כי רוב המרכזים (62 מתוך 110) פעלו ברשויות המקומיות המשויכות למעמד חברתי-כלכלי בינוני עד גבוה במגזר היהודי, אף שחישוב מספר הנזקקים ל-1,000 תושבים העלה כי ככל שהרמה החברתית-כלכלית של תושבי הרשות יורדת, גדל מספר הנזקקים לטיפול באלימות במשפחה. מנתונים שיש בידי משרד הרווחה, הנוגעים ל-95 מרכזים, עולה כי רק 9,758 (38%) מ-25,327 הנזקקים לטיפול באלימות במשפחה טופלו באופן ייעודי במרכזים, וכי הנזקקים מ-41 רשויות מקומיות לא הופנו כלל לטיפול מקצועי למרכזים האמורים בשנת 2019, אף שהמרכזים אמורים לתת שירותים גם לרשויות סמוכות.

בהיבט של משכי המתנה, עלה כי בשנת 2020 היו משכי ההמתנה לקבלת טיפול במרכזים בעיריות לוד, סכנין ודימונה שלושה חודשים, חודש וחצי וחודש בהתאמה. כמו כן, נזקקים שאינם תושבי בית שמש, בני ברק וסכנין נדרשים לחכות לטיפול במרכזים שברשויות מקומיות אלה זמן ממושך יותר מנזקקים תושבי הרשות.

בביקורת עלה כי בשנת 2019 טופלו ב-95 מתוך 110 המרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה 8,641 משפחות. עם זאת, מדיווחי הרשויות המקומיות המוזנים במערכת הממוחשבת של משרד הרווחה לצורך קבלת תקציב עולה כי הן דיווחו רק על 4,266 (כ-49%) מהמשפחות שטופלו במרכזים בפועל. הרשויות המקומיות נמנעות מלדווח על מספרן המדויק של המשפחות המטופלות במרכזים כדי למנוע מצב לפיו הרשויות ירשמו הוצאה גבוהה יותר מההכנסה שיקבלו ממשרד הרווחה ובפועל גובר עומס העבודה על העובדים הסוציאליים (להלן - עו"סים) המטפלים.

תקציב ייעודי להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה מועבר לרשויות המקומיות שבהן פועל מרכז. נמצא כי התקציב הייעודי לנזקק שהקצה משרד הרווחה בשנת 2019 לרשויות המקומיות שרמתן החברתית - כלכלית נמוכה היה קטן במידה ניכרת מהתקציב הייעודי לנזקק שקיבלו הרשויות המקומיות שרמתן החברתית-כלכלית בינונית וגבוהה (680 ש"ח ו-1,480 ש"ח בהתאמה). כמו כן, רוב הרשויות המקומיות המשתתפות בתוכניות ייעודיות להתמודדות עם תופעת האלימות של משרד הרווחה ומשרדים נוספים הן ברמה חברתית-כלכלית בינונית וגבוהה. 

עו"סים תחת עומס

בביקורת נמצא כי את רוב העובדים הסוציאליים במרכזים, הרשויות המקומיות אינן מעסיקות ישירות אלא באמצעות תאגידים חיצוניים ובתקצוב של משרד הרווחה והרשות המקומית. מספר המשפחות המטופלות שעליו דיווחו בשנת 2019 הרשויות שנבדקו בביקורת לצורך קבלת מימון ממשרד הרווחה היה 307, אולם בפועל טופלו במרכזים 1,042 משפחות, ועקב כך הוטל עומס עבודה רב על העובדים הסוציאליים. 

בנושא הכשרת עובדים סוציאליים והשתלמות בתחום אלימות במשפחה, נמצא כי בשנים 2015 - 2019 העובדים הסוציאליים המועסקים ב-22 (כ-20%) מהמרכזים לאנשלחו להכשרה או להשתלמויות שקיים משרד הרווחה. אף שמשרד הרווחה הוא המממן את הכשרת העו"סים בתחום האלימות במשפחה ואף שהיציאה להכשרות מתואמת עימו, הוא אינו מבצע מעקב אחר יישום הוראת התע"ס הרלוונטית, אינו מחייב את העו"סים המטפלים להשתתף בקורסי ריענון ובימי עיון שנתיים בתחום ומאגם נתונים חלקיים בלבד בעניין. 

בנוסף, רק כ-4,000 מתוך כ-20,000 גברים שנכללו במעגל האלימות בשנת 2019 טופלו באמצעות המרכזים, שירות מבחן, שירות בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר. מסגרות הטיפול הנגישות לגברים אלימים מעטות, אינן פועלות באופן רציף. כמו כן, לא נעשות די פעולות ל"חיזור" אחר הגבר הפוגע לשם רתימתו לטיפול ויש גברים שאינם מתמידים בטיפול ונושרים במהלכו. 

חוסר בנתונים מדוייקים

אף שלטענת המרכזים והמחלקות לשירותים חברתיים לעתים הם מתקשים במציאת מקום פנוי במקלט, ובפרט לאוכלוסיות ייחודיות כגון נשים חרדיות ונשים ערביות, באוקטובר 2020 לא היו למשרד הרווחה נתונים מדויקים בדבר זמני המתנה של נשים הזקוקות להגנה במקלט. עוד עלה כי בשנת 2019 שהו 38% מהנשים במקלטים עד חודש ו-7% שהו בהם עד חודשיים, ולפיכך הן לא היו זכאיות למענק או לקצבת הבטחת הכנסה. כמו כן, ל-24% מהנשים ששהו בשנת 2019 במקלט היו יותר משני ילדים, והן אינן זכאיות למענקים עבור ילדיהן הנוספים. דברים אלו עלולים להקשות את שיקומן ואת היחלצותן של נשים אלה ממעגל האלימות.

בנוסף, הרוב המוחלט של האסירים משתחררים בשחרור מינהלי עקב עומס על בתי הסוהר, כשמידת מסוכנותם נבחנת רק ככל שהדבר מתאפשר מבחינת סד הזמנים ובלא ששירות בתי הסוהר מודיע לנפגע העבירה על שחרורו הצפוי של האסיר. כמו כן, רוב המרכזים הקיימים מתקשים לקלוט לטיפול אסירים שנאסרו עקב אלימות במשפחה ושוחררו, בייחוד כשמדובר במקרים מורכבים או באסירים שרמת מסוכנותם גבוהה. עקב כך רובם אינם זוכים להמשך טיפול ושיקום בקהילה.

לחיוב צוין בביקורת כי במהלך מגפת הקורונה הפעיל משרד הרווחה אמצעי המכונה "פנייה שקטה", אשר מאפשר לנפגעות אלימות לפנות למוקד שירותי הרווחה באמצעות מסרון. בנוסף, במהלך הביקורת הציע משרד הרווחה ל-59 רשויות מקומיות להקים בשטחן מרכז באמצעות השתתפות במימון איושה של משרה אחת של עובד סוציאלי לטיפול באלימות.כמו כן, משנת 2014 מפעיל שירות המבחן תוכנית של "בתי משפט קהילתיים" בשיתוף עם משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט, המשטרה והג'וינט. עלה כי נכון לסוף שנת 2019 לא הוגשו כתבי אישום חדשים נגד כ-90% ממסיימי התוכנית, וכי עד פברואר 2020 השתתפו בתכנית כ-930 איש.

לסיכום, הדוח מציין כי בתקופת מגפת הקורונה חל גידול ניכר במספר הפונים לקבלת סיוע מרשויות הרווחה - גידול של כ- 800% במספר הפניות למוקד 118 ושל 26% בפניות למחלקות לשירותים חברתיים ולמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, וכן גידול של 22% במספר התיקים שנפתחו במשטרה ושל 160% במספר הנשים שנרצחו על ידי בני זוגן. גידול ניכר זה מדגיש את החיוניות שבהגברת פעילותם של שירותי הרווחה למניעת התופעה, לאיתור משפחות הכלואות במעגל האלימות, למתן סיוע ותמיכה לנפגעי אלימות ולשיקום הגברים האלימים.

מומלץ כי ההתמודדות עם התופעה תתבצע תוך שיתוף פעולה בין כלל הגופים הפועלים בתחום, תוך שמירה על הרצף הטיפולי - הן בנפגעים והן בפוגעים, ותוך הכשרה מתאימה של המטפלים והפחתת עומס העבודה עליהם. על הגורמים הרבים העוסקים בתחום, ובהם משרד הרווחה, הרשויות המקומיות, משרד הבריאות, משרד החינוך, המשרד לביטחון הפנים, המשטרה והרשות למאבק באלימות - לשתף פעולה מתוך ראייה מערכתית לשם מיגור תופעת האלימות בין בני זוג, הגורמת נזקים מידיים וארוכי טווח הן לפרט והן לקהילה.