בית המשפט העליון קיים לראשונה דיון בעניין האחריות הפלילית בנוגע ליצוא הביטחוני של ישראל. זאת, על אף התנגדות המדינה לקיום הדיון בתיק.
הדיון נערך בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד הישראלים שסייעו לפשעים נגד האנושות ולהשמדת עם ברואנדה ופשעי מלחמה בדרום סודן.
לטענת העותרים, ממשלת רבין השנייה, המשיבים וסוחרי נשק ישראלים, שזהותם עלומה, לא רק שתקו לנוכח הזוועות – אלא הם היו אחראים ליצוא ביטחוני בזמן מלחמת האזרחים. כלומר, אף שכל העולם ידע שבמהלכה משטר ההוטו הגזעני רדף וטבח בבני שבט הטוטסי החל מ־6 באפריל 1994, המכירות ומשלוחי הנשק מישראל נמשכו.
עו"ד רחל מטר, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, חשפה במכתב ששלחה לעותרים כי רק ב־12 באפריל 1994 – שישה ימים לאחר תחילת ההשמדה, אשר במהלכה נרצחו רבבות – מנכ"ל משרד הביטחון דאז, האלוף (במיל') דוד עברי, הורה להקפיא את היצוא הביטחוני הישראלי לרואנדה ולבורונדי. מאז חלף הזמן, והשבוע הייתה אמורה המדינה להשיב לטענות במסגרת דיון בבית המשפט העליון, אך בפועל לא הציגה נימוקים לבקשות הדחייה.
הרכב של שלושה שופטי בג"ץ, בראשות הנשיאה אסתר חיות, העביר ביקורת על התנהלות המדינה וכתב: "החומר שמבקשים המשיבים להציג במעמד צד אחד, והכולל נימוקים מפורטים של היועץ המשפטי לממשלה לדחיית הערר בהסתמך על החומר הגולמי הרלוונטי, אינו בנמצא ויידרש ליועץ המשפטי לממשלה פרק זמן של 45 ימים בשל עומס עבודה על מנת להציגו. ללא קשר לתוצאות ההתדיינות, קשה לקבל התנהלות כזו הגורמת לטרחה מיותרת לעותרים, לבא־כוחם, ולבזבוז זמן של בית המשפט". בעקבות כך קבעו השופטים באופן חריג הוצאות על סך 3,500 שקל למדינה - כהוצאות העותרים ושכר טרחה לעורכי דין תוך מתיחת ביקורת על התנהלות המדינה.