בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה הוציא תחת ידו בימים אלו פסק דין המורה כי צוואתה של מנוחה – אם המשפחה – לא תקוים. המדובר היה בצוואה שהקנתה את עיקר רכושה (הרב) של המנוחה לבנה, תוך הדרה של ארבעת בנותיה מרכוש ניכר. בית המשפט קיבל את ההתנגדות  לצוואה שהגישו האחיות (שיוצגו על ידי עו"ד אור גל-און) וקבע כי הרכוש המשפחתי יחולק באופן שווה בין כלל ילדיה של המנוחה. 

חשיבותה של פסיקה זו בכך שבית המשפט מצא לפסול את הצוואה, חרף שעל פי פסק הדין המנוחה חתמה עליה בהיותה כשירה, כמו גם שלא הוכחה עד תום כל עילה ספציפית לפסלות הצוואה. 

המדובר במקרה העוסק במשפחה שורשית וידועה. אב ואם המשפחה ניהלו עסקים וצברו הון רב, כולל כספים, נכסי נדל"ן, חנויות, דירות וכיוצ"ב. האב נפטר לפני מס' שנים ועיקר הרכוש המשפחתי נותר והוחזק בידי האם.

האם ערכה בחייה צוואה בה היא מורה על חלוקה שוויונית של עיזבונה בין חמשת ילדיה – ארבעת בנותיה ובנה. ואולם, בחלוף מס' חודשים בחרה לערוך צוואה נוספת, לפיה הנכס הנדל"ני המרכזי בעיזבונה (בשווי מיליונים רבים) יוקנה ויינתן לבנה בלבד (בן אשר התגורר עמה), בעוד יתר הנכסים יחולקו באופן שווה בין חמשת ילדיה.

בנותיה של האם לא ידעו על צוואתה אחרונה זו. האם לא סיפרה על כך, כאשר בד בבד החלו הבנות לחזות עוד בחיי האם בניצני ההשתלטות של אחיהן על אמן.

עם פטירתה של האם, התגלתה לבנותיה צוואתה האחרונה כאמור, ואלו הגישו (באמצעות עו"ד אור גל-און) התנגדות לבקשת אחיהן לקיים צוואה זו. הבנות טענו כי המדובר בצוואה חסרת תוקף שנערכה לנוכח השפעה בלתי הוגנת, מעורבות פסולה ואף השתלטות של אחיהן על נפשה ורכושה של אמם. האחיות עתרו לחלוקה שוויונית של עיזבון הוריהם בין חמשת ילדיהם, ללא כל הטיה או העדפה של צד כזה או אחר.

האחיות פרטו בהליך המשפטי כי אמן היתה במצב בריאותי ירוד לעת עריכת הצוואה, כמו גם שמדובר בצוואה שהינה פרי השפעה בלתי הוגנת, הסתה, איומים ומעורבות פסולה מצד אחיהן, שהתגורר עם הוריו מהלך שנותיהם האחרונות.

בית המשפט בחן אחת לאחת את טענות המתנגדות. בית המשפט מינה מומחה רפואי על מנת שזה יבחן וייתן חוות דעתו לגבי מצבה של האם לעת שחתמה על צוואתה האחרונה. המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו כי כשרות האם אומנם לא נשללה, אולם בד בבד תיאר מצב רפואי לא פשוט ואף 'גבולי' של האם.

בהקשר זה של מצבה של האם, ביהמ"ש נוכח מחומר הראיות שהונח בפניו, כי טענת הבן כי אמו הלכה לבדה לעורך דין לערוך את הצוואה האחרונה, כולל טיפוס במדרגות למשרד עורך הדין, אינה גרסה מסתברת לאור מצבה הרפואי והגופני של האם אותה עת.

כמו כן, ביהמ"ש למד מחומר הראיות שהונח בפניו כי הבן שלט למעשה בכל הנעשה עם אמו בשנותיה האחרונות, שלט בכספה, שלט בתפיסת עולמה (עת זו סברה לדוגמה שבנותיה גוזלות את כספה, בעוד מלוא כספה – מיליונים – הוחזק בשליטת בנה). הבן שלט במעשיה של האם, שלט בכל רכושה ושלט במחשבתה וביחסיה עם יתר בנותיה.

בית המשפט הוסיף ודחה את טענת הבן כי הוריו ביקשו למעשה להעניק לו בלבד את הנכס המרכזי בעיזבונם. בין היתר נקבע כי הדבר לא עולה מהראיות – והרי אב המשפחה לא הותיר אחריו כל מסמך שיעיד על כך. הדבר אף לא עולה מצוואתה המוקדמת של האם, אשר ביקשה תחילה להוריש את כל רכושה באופן שווה בין כלל ילדיה.

בשל כל פיסות המידע הללו שהונחו בפני בית המשפט, הן בנוגע למצבה הרפואי של האם, הן בנודע להשתלטות בנה עליה, הן בנוגע לנסיבות עריכת הצוואה, והן בנוגע ליחסה של האם (וההורים בכלל) על בנותיהן, בחר בית המשפט לעשות שימוש בפסק דינו בהלכה שהתפתחה בשנים האחרונות – לפיה ביהמ"ש מוסמך לבחון את התמונה המשפחתית כולה, לשלב בין עילות ההתנגדות השונות, ובמקרים המתאימים (כמו במקרה זה) להורות על פסילת צוואה.

סיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי הלכה למעשה לא הוכחה בפניו עד תום אף לא אחת מעילות ההתנגדות, אשר יש בהן כדי להביא לפסילת צוואתה של האם. ואולם, בית המשפט קבע שעסקינן באחד מאותם "מקרים מיוחדים" (בלשון פסק הדין) בהם ביהמ"ש משלב בין שלל הטענות שהוכחו בפניו, בין שלל עילות ההתנגדות השונות, וחרף שאין באף אחת מהן כדי לשלול לבדה את תוקף הצוואה, אלו יחדיו יוצרות את אותה 'מסה קריטית' המלמדת כי דין הצוואה לפסלות. 

התוצאה - התנגדות בנותיה של האם התקבלה, צוואת האם נפסלה, ועיזבון האם – עיזבון מהותי ובעל ערך רב – יחולק באופן שוויוני בין חמשת ילדיה.

"ביהמ"ש לענייני משפחה המשיך וקיבע בפסק דינו את ההלכה העקרונית לפיה יש לבחון את התמונה המשפחתית המלאה על כלל רבדיה, על מנת לבחון ולהכריע בדבר תוקפה או היעדר תוקפה של צוואה" ציין עורך דין אור גל-און, מטעמן של האחיות שהתנגדו לקיום צוואת אמן. עו"ד גל-און הוסיף כי: "שלל הראיות בתיק, הן מן הפן הרפואי/נפשי והן מן הפן העובדתי, הניחו בפני ביהמ"ש תמונת מבט ערכית אודות המשפחה, אודות רצונה האמיתי של האם, ואודות הנסיבות שהובילו אותה לחתום על צוואתה האחרונה, בה העדיפה כביכול באופן בולט את בנה על פני בנותיה. תמונת מבט ערכית זו, היא שהביאה את ביהמ"ש למסקנה כי המדובר בצוואה שאינה פרי רצון האם, ובהתאם נפסק כי אין לקיים צוואה זו, וכי בנותיה של האם זכאיות לחלק שווה בעיזבונה".