על פי חוק האפוטרופוס מקום מגוריו של קטין חייב להיעשות בהסכמה ובידיעה של שני ההורים, האפוטרופסיים. זה טוב ויפה אבל מה קורה כשאחד ההורים הגרושים מעוניין להעתיק את מקום מגוריו מסיבות שונות? מה קורה אם הוא רוצה להעתיק את מקום המגורים של הילד המשותף? האם מותר לעשות כן? ומה הגישה של בתי המשפט?
זה קורה הרבה פעמים במהלך החופש הגדול או לקראת תחילת שנת הלימודים. אחד ההורים מעוניין להעתיק את מקום מגוריו, ולמעשה להעתיק את מגורי הילדים המשותפים, לעיר אחרת, מרוחקת יותר. לעיתים הדבר מצריך שינוי מוסדות חינוך, לעיתים המעבר עלול לפגוע או לשנות את הקשר עם ההורה האחר, ובכל מקרה מדובר בסוגיה מורכבת. למרות שאנחנו חיים בעולם דיגיטאלי שבו מרבית חיינו מתנהלים באופן וירטואלי שמקצר מרחקים גיאוגרפיים, בסופו של יום, הקשר עם הילד שלנו הוא קשר פיזי, פנים אל פנים, וגם הטלפון או המחשב לא מקצרים את המרחק הזה.
ביהמ"ש לענייני משפחה נדרשים לסוגיה של מעבר מגורים של ילד להורים גרושים באופן תדיר. בשנים האחרונות הולך וגובר הרצון של בתי המשפט לזכויות של שני ההורים (וכן, גם של הילדים) לקיים קשר רציף עם הילדים. לכן, לא פעם מקפיד ביהמ"ש כי האם לא תעתיק את מקום המגורים של ילדיה בצורה חד צדדית ובאופן שמיטיב עם הילד משמעותית.
בפסק דין של השופט אסף זגורי (י"ס 71706-11-21) שפורסם בינואר השנה הוא מסביר את הצורך של הילדים בקשר רצוף וחזק עם שני ההורים שלו: "בשבועות הראשונים לחיי הילד, תינוקות מגיבים לגירויים באופן שיעלה את הסבירות למגע וקשר מתמשך עם בני אדם ללא הבחנה בין מטפלים. במהלך השלב הזה נדרשת אינטראקציה פיזית דחופה על מנת להמשיך את תהליך ההתקשרות.
כתוצאה מכך הורים עלולים להיחשב במהירות כזרים לתינוקות שלהם אם הקשר והטיפול הרגילים אינם מתאפשרים. לכן הגירה של תינוק בשלב זה הרחק מאחד ההורים תהפוך את ההורה המרוחק לאדם זר לחלוטין ביחס לתינוק. כתוצאה מכך אותו הורה לא יהיה דמות התקשרות לילד ולכן הגירה בשלב זה אינה מומלצת מנקודת המבט של תיאוריית ההתקשרות".
מעבר מגורים באופן חד צדדי באופן טבעי פוגע בקשר של הילדים עם ההורה הנוסף וכן מאלץ אותם לעזוב את סביבת המגורים הטבעית ולעבור למקום מגורים אחר, למוסד חינוכי חדש וזר. לעיתים המעבר הוא חלק מהמאבק של ההורים, לעיתים המעבר מסלים את הסכסוך ביניהם והרבה פעמים מתנהל על גבם של הילדים. התנגדות של אחד ההורים למעבר עשויה למנוע מהילד להתחיל בלימודיו בסביבת הלימודים החדשה ולמעשה חייו תקועים בין העבר להווה.
לנגד עיניו של בית המשפט למשפחה עומדת טובת הילד. השופטים בוחנים כיצד המעבר יועיל לילד והאם אכן קיימת עדיפות למעבר על פני הישארות במקום המגורים הקודם. בכל אופן, ביהמ"ש, כמו החוק, לא אוהבים מעבר חד צדדי. במהלך השנים האחרונות ניתנו מספר החלטות שחייבו הורים לשוב במיידית למקום המגורים שעזבו, משום שהדבר נעשה באופן חד צדדי או משום שהדבר לא עומד בקנה אחד עם טובת הילד.
ביוני 2021, הורתה השופטת אורית אביגיל יהלומי על החזרת אם ובתה (בת 2.5) בתוך 7 ימים לירושלים בעקבות מעבר לא חוקי (תלה"מ 46331-01-21). "מעיקרון זה", כתבה השופטת אביגיל יהלומי, "לפיו זכויותיו של הורה כאפוטרופוס על ילדיו אינן תלויות בשאלת המשמורת, נגזר הכלל לפיו חזקת הגיל הרך, אשר עוגנה בסעיף 25 לחוק האפוטרופסות ובה נקבע כי ברירת המחדל היא שילדים מתחת לגיל 6 יהיו בחזקת אמם, איננה מהווה שיקול מכריע בקביעת טובתו של קטין, עת זו נבחנת בהקשר של העברתו לעיר מגורים אחרת".
לעומת זאת, אין זה ודאי כי ביהמ"ש ימנע את מעבר הילד, וביהמ"ש לענייני משפחה בוחנים כל מקרה לגופו, בהתאם לטובת הילד.
למשל, מקרה שהיה מונח לפתחו של ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א בפני כבוד השופטת פורר בו הוחלט על מעבר האם עם ילדיה מתל אביב לעיר חיפה וזאת למרות המרחק המשמעותי.
כאן, כבכל מקרה, נשקלה טובת הילדים למקום מגורים ראוי יותר ואפשרות לרמת חיים טובה וזולה יותר, והכל בהתחשב בעובדה שלמרות שהאב מקיים הסדרי שהות הוא אינו משלם מזונות למרות פסק דין המחייב אותו לכך. כל זאת, שהמעבר פוגע בהסדרי שהות של האב עם הילדים ובקשר איתם.
לפרטים נוספים אודות עו"ד מורן אלסאיג לחצו כאן
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
לביקור באתר של עו"ד מורן אלסאיג לחצו כאן