מקרה שקרה לי לאחרונה חידד וחיזק אצלי את הידיעה כי צוואה אינה סוף דבר. מציאות החיים מלמדת, כי ישנן דרכים משפטיות רבות להביא לביטולן של צוואות, גם אם נראה על פני השטח שהן תקינות וכשרות לחלוטין.
כשמיכל (שם בדוי) הגיעה למשרדי עם עיניים נפוחות מבכי היה ברור שהיא עוברת תקופה קשה.
לפרטים נוספים אודות עו"ד רן רוט לחצו כאן
״אנחנו שלוש אחיות״ היא סיפרה ״אחותי הבכורה תמיד הייתה המוצלחת: מצטיינת בלימודים, קצינה בצבא, בעלת תואר ראשון ושני, שלושה ילדים, קריירה בהיי טק, הכנסה ברורה וקבועה ובעצם מה לא, ואילו אחותי הצעירה, היא מעין נפש חופשיה ומשוחררת: למדה משחק, הקימה כל מיני עסקים, גרה תקופה בחו״ל, טרפה את העולם, ואני? אני נשארתי עם אמא בבית״ היא אמרה - ״לאחר שאבא נפטר, נשארנו רק אמא ואני, לטוב ולרע וכתוצאה מכך ויתרתי על חלק גדול מהחלומות שלי, לא לימודים, לא זוגיות בריאה - כל מה שעשיתי הוא לדאוג לאמא שלנו. אף פעם לא ציפיתי לתמורה. אמא תמיד הייתה מרכז החיים שלי, אפילו כשחלתה, לא ציפיתי, וגם לא רציתי שמישהו אחר יהיה לצידה, ירחץ או יאכיל אותה, זו אמא שלי ולאחיות שלי, להן היה מסלול אחר״ היא משכה באפה וניגבה דמעה קטנה.
לפני כחצי שנה אמא שלהן קרסה. את השבעה הן עשו כמקובל בבית האם ומיד עם סיומה קראו יחד את הצוואה. את החסכונות חלקה האם שווה בשווה בין בתה הבכורה ובין הבת הצעירה ואת הבית היא הורישה למיכל. לא מדובר ברכוש רב - דירת שלושה חדרים בחולון.
אומרים שאת המשפחה מכירים באמת רק ביום שבו נפתחת הצוואה ״אתה מבין רן, במהלך השבעה חזרנו שוב להיות הילדות של אמא ואבא, ישנות יחד באותו החדר, צוחקות ומדברות על הכל, ואז ברגע אחד, בשנייה שנפתחה הצוואה, הכל השתנה. אחותי הגדולה סיננה בארסיות שזה בטוח לא היה הרצון של אמא, ושאני ניצלתי את הזמן המשותף שלנו כדי להכפיש אותה ואת אחותנו הצעירה. שאני גרמתי לאמא לשנות את הצוואה לטובתי. היא גם הוסיפה שעורכי הדין של בעלה ושלה יכנסו לתמונה ואין לה כוונה לעבור על כך בשתיקה. בחיים לא עשיתי שום דבר ממה שהיא תיארה, ובינינו, פשוט נעלבתי ממנה, עד עומקי נשמתי. - דווקא היא, האחות המוצלחת בעלת הקרירה והמשכורת השמנה מתקוממת ועיניה צרה במעט שנותר עבורי״, תסתכל עלי, היא ממלמלת בדמעות - ״אני כבר לא ילדה, בחיים לא גרתי לבד, תמיד הייתי עם אמא. ואחותי הקטנה? עם כל הנפש החופשיה שלה, כמובן שהצטרפה לאחותי הבכורה...״
מתוך הסיפור שלה היה לי ברור מהו הקו המשפטי בו מתכננות לנקוט אחיותיה של מיכל. הטענה שלהן תהיה שמיכל, ששהתה כל העת לצד אימן החולה וטיפלה בה במסירות נפש, השפיעה עליה באופן לא הוגן והובילה אותה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש. הבהרתי למיכל, שאמנם היא צודקת ולאחיותיה אין באמת סיבה, אבל עילה משפטית, אולי דווקא יש להן. חתמנו על יפוי כח לייצוג, והתחלתי לעבוד, כל מספר ימים קיבלתי שיחה ממיכל ״בבקשה אל תפתח נגדן במלחמה, בוא ננסה לסיים את זה בטוב״. בכל שיחה כזו הבטחתי לה שאעשה את הכל על מנת שלא רק הרצון האחרון של אמה יתקיים, אלא שבסופו של תהליך, גם תישאר לה משפחתה.
בחוק ובפסיקה מוכרות מספר עילות קלאסיות על מנת להגיש התנגדות לקיום צוואה, המשותף לכל העילות הוא שהן קשורות לגמירות דעתו החופשית של המצווה לערוך צוואה. כאשר למעשה המתנגד לקיום הצוואה צריך להוכיח היעדר כשירות, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת הצוואה.
היעדר כשירות – אדם אשר היה לקוי קוגניטיבית ולא ידע להבין בטיבה של צוואה, לא היה מסוגל לזכור את היקף רכושו, את זהות יורשיו החוקיים או את השפעת הצוואה על שינוי סדר היורשים, הוא מצווה שצוואתו אינה כשרה וניתן לפסול אותה ואף לבטלה.
מעורבות של הנהנה על פי הצוואה, בעריכתה. כאשר מי מהנהנים על פי הצוואה נוטל חלק פעיל בעריכת הצוואה, עורך עבור המצווה את נוסח הצוואה או אפילו מביא את רצון המצווה בפני עורך דין, מביא את המצווה עצמו לעורך הדין ובוודאי כאשר הוא נוכח פיזית בעת עריכת הצוואה – כל אלו עילות שבמצבים מסוימים יכולות להביא לפסילת של הצוואה ולביטולה.
השפעה בלתי הוגנת של הנהנה על פי הצוואה, על המצווה - השפעה שכזו יכולה להביא לפסילת צוואה בנסיבות בהן המצווה תלוי בנהנה ובשרותיו, מנותק מאחרים וזקוק לשירותים שהנהנה מספק לו. כאשר קיימת תלות של ממש של המצווה בנהנה, קיימת למעשה חזקה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת אשר יכולה להביא לפסילת הצוואה.
בנוסף לעילות הקלאסיות המרכזיות, ניתן לבטל ירושה גם בדרכים נוספות, למשל בזכייה טכנית במקרה של פגם צורני בצוואה ובכל מקרה, הליכי פסילת צוואה הם אומנות לכשעצמה, דרושים תחכום וניסיון רב ומי שמתנגד לצוואה נדרש לאיסוף ראיות ועובדות ולבניית אסטרטגיה משפטית אשר תוביל לניהול הליך משפטי יעיל ואפקטיבי.
ומה באשר למקרה של מיכל? ביום המשפט, הגענו כולם חמושים בקלסרים, עדויות, ושאלונים, ואז סכר הדמעות נפתח, כבר בכניסה הבנו כולם שעוד בטרם יחל הדיון הראשון כדאי שנשב כולנו יחד, האחיות ועורכי הדין ונשוחח.
השופט התחשב ואישר לנו לנהל את הדיון מחוץ לאולם. זה כמובן לא היה פשוט, כשהכול כל כך תוסס וטעון אולם למזלן של האחיות, אנחנו עורכי הדין לא התכנסנו על מנת לריב, אלא כדי לנצח, וברגישות מרבית עזרנו להן להיזכר שהמשפחה באה לפני הרוב. כך יצא ששלושת האחיות עזבו את בית המשפט מחובקות ומפוייסות וזאת למרות שאף אחת מהן לא קבלה בדיוק את מה שרצתה, וגם לא בהכרח את מה שהגיע לה, אבל כולן יצאו מרוצות.
בחרתי להביא בפניכם את המקרה הזה דווקא בשל היותו כה חריג. נדיר למצוא קרבות ירושה בהם האנושיות של הצדדים היא המנצחת. למרבה הצער, בד"כ יובילו סכסוכי ירושה לקרבות עקובים מדם בין הצדדים אשר יגזלו מהם משאבים נפשיים וכלכליים כבדים, ובסופו של דבר יובילו לקרע במשפחה, שלעיתים, גם בחלוף שנים, לא יהיה ניתן לאחותו, וחבל.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
לביקור באתר של עו"ד רן רוט לחצו כאן