כתבה זו עוסקת בחובת השימוע שחלה הן על "מזמין השירות" (מקום העבודה בפועל כגון: מפעלים, בתי מלון, מסעדות, אתרי בנייה וכו') והן על קבלן שירותים.
בית הדין האזורי קיבל את טענתו של העובד, לפיו לא נערך לו שימוע כדין טרם סיום הצבתו בחברת החשמל וכי זכותו לדעת מהן הטענות המועלות נגדו ובהתאם ליתן את תגובתו להן, להציג את גרסתו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות דעתו וקבע, כי לא נערך לתובע שימוע כדין.
הקבלן הגיש ערעור על פסיקת בית הדין האזורי לעבודה לבית הדין הארצי בתיק ע"ע 47271-06-18 וטען בין היתר בערעורו, כי היה על בית הדין האזורי לחייב את חברת החשמל בלבד בתשלום הפיצוי לעובד בגין אי עריכת שימוע.
בית הדין הארצי קבע, כי הטלת החובה לערוך את השימוע על המזמין אינה פוטרת את הקבלן אף הוא מחובת עריכת השימוע, דחה את ערעורו של הקבלן לעניין חיובו בתשלום פיצוי בגין אי עריכת שימוע. ואישר את קביעתו של בית הדין האזורי לעבודה, כי יש להטיל את הפיצוי בגין אי עריכת שימוע הן על המזמין והן על הקבלן.
לסיכום, פסיקה זו של בית הדין הארצי קבעה הלכה חדשה, לפיה בנסיבות מסוימות, בדומה לנסיבות העסקה כדוגמת פסק דין זה, הרי שהן על המזמין והן על הקבלן חלה החובה, לערוך לעובד שימוע במשותף, בטרם קבלת ההחלטה על הפסקת שיבוצו של העובד אצל המזמין.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
התרעות פיקוד העורף